שיתוף הפעולה עם הצייר לואי סרנט

בקיץ, חבורה של קרפדות וקרפדי אגמים פנתה אלי, ולא כמשל. אחיות ואחים בנפש, אך עדיין נדרשו תיאומים רבים וטעונים לפני. לא סתם ביום של חול אצא מהסטודיו ואגרור את כל הציוד הנחוץ על מנת לרשום בטבע עצמו. זה לא סוד שאין לי הכשרה אימפרסיוניסטית, למעט שיתוף הפעולה הידוע עם הצייר לואי סרנט, שבעבר הייתי לו זמנית לדוגמנית שדה ואחו.

כן, באותו יום אביבי, הוא ניקד את גופי בכתמי כלניות עסיסיים וכשהשמשיה הצהבהבה שאחזתי בכף יד עטוית תחרה, עפה לה בטון לא צפוי לתוך שמי התכלת, הוא מרח על הבד חצי ירח ופתחנו את הסל של הפיקניק ולא הייתה בינינו אף צפרדע – דברים היו על השולחן, כלומר על מפה משובצת סגול לבן. לואי נישק אותי צרפתית ארוכה עוד לפני הבאגט והיין ומאחר שהכל היסטוריה, נהיה בינינו רומן מפורסם.

ואיפה מסייה סרנט היום? אהה.. דיירי האגמים דוממים, עושים כאילו שהם לא יודעים. והרי סתם שאלתי, בשביל לגלגל שיחה בזמן מלאכת הציור המייזעת ובכדי לחדד את הספקולציה – המותר האדם מהבהמה.

אני, כמו כל מי שקצת מתעניין, יודעת בדיוק איפה הוא. הוא נשוי בעושר לאדריכלית נוף, אחת מאצִ'יקו ורוחו האמנותית קבורה עמוק בגן התה היפני בסן פרנסיסקו, איפה שהיא מבלה עם קבוצות סלעים שאמורים לייצר משמעות בזווית מסורתית וכלכלית.

מה זה משנה? בין כה לא היה לנו עתיד ביחד. למרות הציור המיתולוגי של הכלניות ושלי, שהפך לציור הדגל של לואי ונמכר בכמה מיליונים – הוא חשב וגם אמר לי פעם אגב מריבה, שבמהות אני לא יותר מקרפדה – חופרת מעל פני המים ומתאמצת לקרקר תובנות קיומיות. מצחיק מאוד… כי אני במקביל, פיתחתי סלידה הרסנית מול הבשרנות הנסיכותית שפלשה לציוריו, במיוחד לאלו עם הליליות וראש החזיר הכרות.

12 מחשבות על “שיתוף הפעולה עם הצייר לואי סרנט

  1. ניסיון לא מוצלח לחיסול ממוקד של קרפדה על ידי מסיה סרנט- אומן אימפרסיוניסטי ידוע- ניסיון שלא הצליח לעת עתה..תודה לאל אני יותר רגוע, מצפה להמשך הדרמה ותודה מראש..

    אהבתי

    • (: תודה רבה, יעקוב ובשמחה.
      לא, לא הוא ולא ידידיו, חברי הלובי התרבותי, יצליחו לחסל ממוקד או מטושטש, קרפדות. מחקרית, קרפדות – אגמים ביצות וימים נחנו ביכולת דילוג, קפיצה וריחוף וכשמסמנים אותן כמטרות הדבר בא לידי ביטוי מועצם באופן אתלטי ביותר.

      אהבתי

  2. מילא התקופה האימפרסיוניסטית, אבל רק לי זה ניראה יותר כמו התקפה אימפרסיוניסטית? ישנה תרופה לסוג כזה של התקפות?

    אהבתי

    • משה, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, שהרי מדובר בקניבליזם תרבותי – והשורה התחתונה היא, שכל מה שנשאר היום מהתקופה האימפרסיוניסטית (מבחינה רוחנית), זו תאוות הבשרים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s