נסעתי הביתה ומכבי אחד שנתקע ליד בן שמן, צד את עיני ושפשף בליבי. ירד גשם מטורף וברגע של אינטואיציה קלת דעת כי הייתי לבד, עצרתי להציע לו טרמפ, כשבאחורה של הראש מתארגנת לי מחשבה כמה יכול להיות בול קליעה לצקת אותו לתוך החנוכייה חסרת הלולב, זאת אומרת השַמָּש שקניתי בשוק הפשפשים של פראג, פעם כשכל דבר שכרוך בחרקים ובתשמישי מסורת הדליק בי לוהטת.
אך חלומות לחוד ומציאות לחוד: הוא סרב להיכנס לאוטו. אמר שהוא באמצע מסע ניווטים ואני כבר האמאל'ה השלישית שמציעה לו עזרה, זאת אומרת שידול לעריקה.
יהודה המכבי / Jossiponos / המאה ה – 10
אפליה כזו על רקע מצב משפחתי, מקפיצה לי פיוזים ולא בפעם הראשונה, אבל עדיין לא האמנתי על עצמי – חושך סמיך ויצאתי החוצה לרסס לו ישר בפנים ספרי פלפלים תוצאות מובטחות שהיה לי בתיק. אמאל'ה רוצה לעשות לך טיול, הלום ריסוס גררתי אותו למושב האחורי ובלי לחגור נתתי גז. עכשיו התחיל ליילל כמו תינוק ואמאל'ה שיחקה אותה לא שומעת.
אוקיי, הגענו. אתה יכול להפסיק לבכות ולהביא את השמן? …איזה שמן? איזה שמן… שמן הזית האקסטרה בתולי שסחבתם מהפלישתים, אמאל'ה רוצה לרדת על איזה סלט קצר לפני. לפני מה? לפני שאתה הולך לשרת את עם ישראל ואמאל'ה בתפוצות ואני לא מתכוונת ליהודה ושומרון. המכבי החסון הגניב מבט ונראה שפוף, עיניו היו אדומות ושערו התייבש ספוג בוץ. שמונה ימים אני בניווטים מתאמץ לשפר את הציון בסוציומטרי ועכשיו הלך עלי, החבר'ה לא יבינו לאן נעלמתי, גם בטח לא יחפשו אותי בגלל הפעם ההיא עם הכבשה.
החבר'ה, החבר'ה…. הצעירים האלו לא לומדים… רגע, איזו כבשה? הייתה אחת… אני חושב שאמאל'ה לא תרצה לשמוע, התחכם. למה לא? כי ניראה לי שאמאל'ה רגישה. האמת היא, שלא עניינה אותי שום כבשה, או עז, או מה שזה לא היה – מה הוא הבן שלי? רציתי רק לצרוף אותו כמה שיותר מהר ואפילו שכשהגה את המילה 'אמאל'ה' ורתחתי מבפנים – שמרתי על קור רוח, כי הכל כבר היה מוכן לאחרי הסלט – כלומר החנוכייה, הבדיל והמלחם.
לפני כמה שנים לקחתי קורס קיץ בשם 'יהדות, פסל ותמונה' עם מרצה ישראלית נחשבת באוניברסיטת ייל, שם פרטי גלית. על בסיס של חילוקי דעות פוליטיים ערכנו קרב מרשים מול סטודנטים נדהמים מן המניין – האם האמנות מקדשת את היצירה והאם היצירה מקדשת את הכוונה והאם הכוונה מקדשת את המסורת והאם המסורת מקדשת את העצמי. אם הטיסה שלי חזרה לארצות הברית לא הייתה מכורטסת במחיר מבצע, דרך אירופה לסן-פרנסיסקו החוף המערבי, הייתי יותר משמחה לקפוץ דרך ניו-יורק לניו-הייבן בקונטיקט כדי לאחל לפרה הפולקלוריסטית רדיקלית חג שמח ולאמת אותה עם חנוכיית המכבי החדש שלי. מעניין מאוד מה היה לה להגיד.
—
בעקבות התעניינותו של אלמואדיב, נכתב פוסט ההמשך – עץ חנוכה המתאר בפרוט מה ארע אז באוניברסיטת ייל.
אומנית זעירה 
תמר תודה;
אהבתיאהבתי
תודה לך עודד, שבאת.
אהבתיאהבתי
את החלק הכי מעניין לא פירטת?
על מה התווכחת עם המרצה גלית?
אהבתיאהבתי
תראה אלמואדיב, זה מורכב ואולי מתאים לפוסט בפני עצמו. בגדול היא הציגה פרשנות משלה לאיסור 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה', דיברה על חשיבות הסמוי והחבוי באמנות ויזואלית 'גבוהה' – במסורת היהודית מסורתית והיהודית חילונית של המאה ה-20 ואני התנגדתי.
ו-חג שמח!
אהבתיאהבתי
יצאתי לא מסופק.
שאמתין לפוסט ספציפי?
אהבתיאהבתי
אם כך, כן – אכתוב בקרוב וביתר פירוט מה הלך בקונטיקט הקרה.
אהבתיאהבתי
מנשים באוהל תבורכי.
תודה מראש!
אהבתיאהבתי
(:
אהבתיאהבתי
מעניין, למדות שהעונה מתאימה אף פעם לא חשבתי על מכבי בגשם ליד מודיעין
חקשמח
אהבתיאהבתי
חג שמח, דידו (:
אהבתיאהבתי
אהבתי, תאור יפה של אמא יהודיה כזו שלא פוחדת לחטוף מכבי באמצע ניווט הכל מתוך דאגה אמיתית. פוסט יפה מתאים להדלקת נר ראשון לזכר ימים יפים שהיו לבני עמינו ישראל ימי המכבים..
אהבתיאהבתי
תודה רבה, יעקוב.
((: מסכימה ומהנהנת – שהפסיכולוגיה החוזרת והגורפת על פי המסורת האמהית-מכבית-קלסית שלנו, היא שהשורה התחתונה היא תמיד – דאגה, ומכל הלב. לחנוק ולחבוק והרי לך מוטו מנצח.
חג שמח!
אהבתיאהבתי
נראה לי שמאז עריקתו של פרץ ממפלגת העבודה הפכתי לרגישה מאד בכל מה שנוגע לחטיפות. נדמה לי שזה התחיל כבר עם לבני שחטפה 7 גמדים מקדיימה בשביל הכופר או משהו. אני מודה שמצנע לא ערער אצלי כלום הפעם כי כבר עורערתי על ידו כשנטש את הכנסת לאחר שהצבעתי בעבורו. אגב, הצבעתי בעד לבני ורפץ בזמנם למרות שזה עשה לי קצת צרבת. כלומר, סה"כ אני בחורה קשוחה אך מאמאלה החוטף חיילצ'יק מנות לא עובתר אצלי את הגרון. אני על סף התמוטטות עצבים. מה שהרס אותי טוטאלית היה הדיון האקדמי על אמנות שסחרר עלי את דעתי ובעיקר את העצמי האמנותי שלי. נו מילא, זאת חנוכה, זמן להסתחרר וסחרר. יש לי אכן סחרחורת ואפילו שחור לי כבר בנשמה מכל המסחרה הזאת שהולכת בגוש השמאל – מרכז הנאור האוהבת את האנושות ומתעב בני אדם, בעיקר את אלה קרובים להם אידאולוגית. נו, אז תפסתי טרמפ על הפוסט שלך. אני פשוט לא יכולה אחרת. המחשבה על גז הפילפל ועל היציקה של אוביקט אורגני לתוך חנוכייה מעלה בדעתי אפשרויות לא מועטות לביצוע. רק אני מתקשה להחליט מי יהיה השמש. שלא נדע מצרות.
אהבתיאהבתי
אני כאמור בעד טרמפים ונהניתי מכל מילה, דודה. כמו כן אני מזדהה עם תחושותיך (וכפי שכבר חלקנו בנסיבות אחרות) – לגבי בגידתו של שפם חברתי, שמטשטשת את התמול שלשום ומערערת את הווה. ומה לגבי חצי הכוס המלאה? יש בכוחה של חנוכיה טובה עם שמש בשרני, לייצב מצב כזה.
אהבתיאהבתי
מי שחוטף מכבים שלא יתפלא לגלות בבוקר שהתעורר עם פשפשים מפראג(פשפשים מפראג? סנובית אחת, פשפשים ישראלים כבר לא נאה לך. מה שהגולה הדוויה עושה לבני אדם יהודיים)…
אהבתיאהבתי
דווקא נאה לי מאוד דודו. לידיעתך כל אוסף המזלגות האתנוגרפיים שלי, נרכש בעבודת נמלים של שנים בשוק הפשפשים ביפו. ואגב בנושא חרקים רבתי, אין בי ומעולם לא היה בי שום צל של התנשאות. חבל מאוד שניסית לעורר קונפליקט אתני מיותר, על גבו של מכבי, ועוד בחנוכה.
אהבתיאהבתי