עץ חנוכה

את חצאית המכנסיים המיליטנטית, הכרתי עוד בארץ כשנתנה קורסי מבוא בזמן שלמדתי תואר ראשון בחוג למיגדר פלסטי. כבר אז בלטה כאחת מאותן הנשים שתתמסרנה לנצח לשרשראות חרוזי קרמיקה ולגרבי ניילון ובלי קשר כולם ידעו שהקפידה לשחות בברכת האוניברסיטה ולשכב עם הדיקן שהיה נשוי פלוס שניים וכלב רופס תקציבים של שרת החינוך באותה התקופה והמלגות שחולקו בקמצנות היו על בסיס צמוד קרקע תמורת חומה.

אבל אני קיבלתי מלגה לשנה מלאה על בסיס מקום פנוי ממקור לא ידוע. לאוניברסיטת ייל שבניו הייבן, קונטיקט. עוד מקודם חיבורים מאולצים ריתקו אותי בעיקר סביב כל הנוגע לסמלים ריכוזיים מבחינה תרבותית, אבל קורסים כמו – התאוריה של הקהילה, הכנה למופשט, צבע על פני כתם ומשהו כמו – אקלים מדיני ופעולת היצירה – פשוט שינו את חיי ועשיתי ימים כלילות בספריה הענקית עם מנורות השולחן הירוקות ובפועל – במאבקי תרגום של שמות גוונים.

אך באופן מפתיע, דווקא הציור הקטן 'עץ חנוכה' (Hannukah Tree) שציירתי באותו החורף במעונות המחוממים למעלה מן הדרוש טרף אסימטרית את הקומפוזיציה. מה שהחל כבדיחה מילולית עורר כעס רבתי בקרב סטודנטים יהודים שראו והטיחו שנפגעו עד עמקי זהותם ובהשתאות בלתי אמפתית אצל חוגגי הכריסמס. עד כדי כך שלא העזתי להראות את פני במסיבת חנוכה של האוניברסיטה וכמשלים – אף אחד גם לא הזמין אותי לתלות איתו אורנמנטים נוצצים על עץ מוֹלד.

לא היה קל אך זכרתי את שנשאתי איתי מהבית בישראל, שמה שלא הורג מחשל וכשנותר לפני רק עוד סמסטר קיץ, היה יותר מטבעי שאכנס עם הראש בקיר ואקח את הקורס 'יהדות, פסל ותמונה' של פרופסור גלית מישראל, שמקביל קיבלה שם משרת קבע שמנה. ולא שהקפיץ אותי הממד האישי, אלא הגיבוב הרעיוני. ולמרות שהיה ברור שלגמרי עדיף לי לא להתיר כל רסן מחוץ לגבולות שישים ושבע, איפה שכל ישראלי שאתה פוגש הוא אח שלא מרצון, התרתי.

כי פרופסור גלית ליקטה כמה אמנים יהודים, במקרה כאלו שאהבתי וביצעה בהם שחיטה כשרה לטובת התאוריה המופרכת שלה בנוגע לתת מודע אתני שמכיל את הדיבר השני. אצל כל כולנו, בני ישראל באשר הם. למשל, היא הפכה את ג'ודי שיקגו לסוכנת מִקווה ואת מארק רותקו שעבודותיו המאוחרות נמצאות בקפלה ציורית בטקסס, לנביא זעם. היא אפילו העזה להשחיל ברמז דרך מושג 'העצמי' בפסיכולוגיה הרהורים בנוגע למניעי התאבדותו. טענה שהיהדות ההלכתית, גם אם איננה ממומשת באופן מסורתי מבצבצת מבעד לקוריהם של החילונים ביותר מבין אמניה ומקימה בהם קונפליקט עם המימוש הוויזואלי המתחרה בשכינה.

ג'יזס קרייסט, חרוזית! איזה שטויות! בשיעור השלישי היה לי ברור שאני מוכנה להקריב את עתידי האמנותי על מנת להשתיק את הפרה. אומנם לא נולדתי בירושלים או בחצור הגלילית אבל הכנתי אזכורים מתוך ספר הכוונות של הקבליסט, ר' אביתר רזיאל חובב האיקונות. וכך הוא כתב: 'התמונה אינה חוצבת צללים והפסל איננו אספקלריה נבובה של השם. נהפוכו ונחכימא, כי מעיד הדבר על פריון הרוח שניגר בכוונה משמיא. ועל כך יש להוסיף ולאמר – העיקר הכוונה, העיקר הכוונה'.

היא התנפחה כמו משוגעת והפגיזה עם ה'לא רלוונטי' המייגע ושלעומת רזיאל המקושט – חוקרים רבים הרבה יותר מוערכים מניחים ש… והטונים שלנו טיפסו הרבה מעל מה שאוזן אמריקאית מכוונת לשמוע וסטודנטים מסביב החלו להזיע ברקות ולהסמיק מרוב מבוכה עד שעברנו לכמה משפטי שטנה בעברית והצלחתי להכניס לה שגם 'לא תנאף' זו דיברה ששווה דפיקה.

 

16 מחשבות על “עץ חנוכה

    • (: דודו, באמת שמעתי שלאחרונה משתעשעים בקשר בין השנים – בעקבות אותו 'מכתב' שורדה הפתיעה להפליא סביבו. כי כפי שאתה בוודאי יכול לתאר לעצמך, אחרי שרזיאל החכם כתב את ספר הכוונות הוא המשיך לספר היחסים.

      אהבתי

  1. דבר ראשון אני רואה שהערות שלי נושאות פרי אות מקפדיה בכשרות החומר , אם כי בית הלל קורא לעניין הזה חנוכה בוש ולא חנוכה טריי אבל עם כל ההערכה לקומפזיציה המילטנטטית במרחב הקאנוני של הטקסטים הפוסט לקאניאנים הללו מוזר שהיא זוכרת שהיא שכבה עם הדיקן הנשוי בארץ ושכחה ששכבה עם כל הפטרניטי של אלפא גמא טאטא ביח בשנת הג'וניור (שלא לדבר על קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת אולבני שבאו למשחק לכובד הכריסמאס) , אבל זה ייל זה לא סתם…

    אהבתי

    • אני מאוד משתדלת, עדי. ונכון זה מוזר ומי סופר בכלל, אבל מתוך ההיבט המגדרי – כולי תקווה שמאז אותו יום קיץ לוהט, היא לפחות חושבת פעמיים לפני שהיא נוגעת באחת הדיברות.

      אהבתי

      • אני מאד מאד השתדלתי אבל משהו אישי בציבורי כאן. בחיי בחלד צברתי נסיונות רבים אולם בנסיבות חיי נחשפתי גם וברמה אינטמית לחוויות מכוננות של כמה וכמה אדונים ואדונות מסוימים שהין בוגרים של כמה מוסדות מאד מאד מאד מכובדים שמדומני מתאפינים בשיחי קיסוס רבים המטפסים מזה שנים רבות על קירותיהם. ובכן מקרוב מסתבר שהזכרונות הללו פחות מתעסקים בכל הסנאטורים והנשיאים 2B שהמוסדות הללו גדשו ועוד יותר פחות בהרצאות המלומדות שהם שמעו שם בקתדרות המהוללות ויותר התעסקו בחוויות שלהם (ושלהן) מהארועים בפאטרניטיז ובמטרינטיז המכובדים ששמם יוצא למרחקים. 
        בשבוע הבא "זכרונות ממחנות  הקיץ בהרי ורמונט ובשדמות מאיין" .
        אגב בשולי הדברים שאני נזכר בשמרנות האמריקאית תמיד שאלתי את עצמי מה ולמה הם וכל חבריהם מאד מאד מאד רואים חשיבות ענקית לכך שגם צאצאנהם ייעברו חוויות  מכוננות דומות..(אגב זה אף פעם לא  היה בקיץ הם הן היו תמיד בקיץ בחופשת קיץ ומבחני הקבלה לאחוות מתרחשות למיטב הבנתי בשבוועת הראשונים של הסתיו עת עלים ארגמניים ובוערים מקשטים את ים היצרים הזה…) 

        אהבתי

      • אגב הסיפור הזה הספציפי? למיטב הבנתי וידעתי מאד מאד לא אופיני היות ובדרך כלל האינטרקציות הציבוריות הנדרשות במסגרת מבחני הקבלה המיתולגים היו עם מספר מאד מועט של פרטנרים ועוד יותר למרות שהסיפור הזה הוא על פאנזטיה פרונגראפית גברית קלאסית הרי שהוא בניסבותיו היה מעלה שאלה קשה בעניין המנצל והמנוצל מבחינה מגדרית  ומעמיד בספק רב כמה אמיתות מגדריות מאד מקובלות בימינו. 

        אהבתי

      • פרופ' גלית עשתה חישוב קר כמו רבים אחרים ולימדה קורס קיץ, עליו המשכורת בזמן קצר יחסית מכופלת ביחס למשכורת סמסטר שלם. הקורס היה מלא ובכלל היו די הרבה סטודנטים בקמפוס כולל כל מה שתיארת והאקלים בחוץ לא היה עניין ממתן. ולאיזה אמיתות מגדריות מקובלות שעומדות בספק אתה מתכוון? האם לכך שגלית הייתה זו שבעצם ניצלה את הדיקן, בגלל שאחרי כל סשן הכלב שלו נאלץ להוציא אותה לטיול? היו על זה באמת שמועות.

        אהבתי

  2. אם מותר לי להעיר מנקודת ראות אוביקטיבית, אם הבנתי נכון את העלילה, אז הגברת לא נאפה ולא חטאה ואפילו על פי היהדות היא הייתה יכולה,לולא חרם דרבי גרשון , כפי שציווה בשולחן הערוך, להיחשב לאשתו השניה שהרי קידשה על ידי ביעה. הרי בדיבר נאמר שלא תחמוד את אשת רעך ולא נאסר שם לחמוד את בעל חברתך או את בעלה של שכנתך. ככלל, סוגיות יסוד העלית כאן בענייני אסטתיקה, אתיקה, יהדות ובריאת העולם אך אני, ליבי יצא אל עץ החנוכה

    אהבתי

    • הסירי דאגה מליבך, דודה. פרופ' גלית בעצמה ועל השיעור הראשון של הקורס הנחיתה כנקודת מוצא את ספרה 'קריאה פמיניסטית מקראית מנוקבת' – שמוכיח לכאורה ודרך כל מיני פיתולים שההבדל בין לשון נקבה ללשון זכר בתנ"ך, אקראי ובטל כי איננו עקבי והנה אחת מהוכחות הדוגמא: 'זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ … שמות 32 13' (המילה החמודה – בָּךְ ולא כפי שהגיון הרצף מחייב – בֶּךָ)
      ותודה (:

      אהבתי

  3. אחחחח תמר. תודה.
     
    אין כמו הרגעים הללו, בהם אי אפשר להתאפק, ועוד להזכיר את לא תנאף…
     
    אז ככה מהצד, כדי להכיר טובה על ששיתפת, סיפור מימי הר הצופים הרחוקים.
    הד"ר XX, שהתהדרה – כנדרש – בשם משפחה כפול עם מקף באמצע, שהראשון מביניהם הודיע לכל מבין עניין שהיא בתו של, העבירה סמינר נחשב בחוג להיסטוריה של האסלאם והמזרח התיכון.
    בקריאת טקסט ימיביניימי כבד, שעסק בדעוה העבאסית – התעמולה שקדמה למהפכה בה השתנה השלטון בעולם האסלאמי, הוזכרה העובדה כי מספרים מסויימים – "מספרים טיפולוגיים" – ממלאים תפקיד נכבד בתיאור ההיסטורי.
    "שימו לב, יש כאן דוקא 12 שליחים", המהמה הדוקטור יודעת הכל שבאמת ידעה הכל. ב"רור כי אין המדובר בתיאור עובדתי, משום שמדובר במספרים טיפולוגיים." המשיכה.
    "ראו גם את הכיבוש הזה. 70 לוחמים ניגשים לשער העיר. גם כאן, גם בעיר הבאה" המשיכה בטון ניצח.
     
    הגן הליטאי הכויפר בעט. בעט חזק ובסוף עלה אל פני הקרקע.
     
    "את יודעת", אמרתי ופני מחווירים כשאני מבין את חומרת העניין, "את יודעת שאם ניתן להיסטוריון כמוך לקרוא את תיאור כיבוש שכם, הוא יסביר מייד שמדובר באירוע שלא קרה. אם נוסיף לתיאור הזה ששם משפחתו של ראש עיריית שכם באותו הזמן היה 'כנען', זה כבר ייתן את החותמת הסופית על כך שמדובר בתיאור מיתולוגי".
    הס הושלך בחדר הסמינרים.
    הבעטן הזה לא ידע להרפות.
     
    "אם דוקא בגלל שהם ידעו ש-12 זה מספר טיפולוגי, שהיו 12 שליחים, 12 שבטים וכו', אם דוקא בגלל זה הם בחרו ב-12 כאלו, ואותו הדבר לגבי 70, אז אולי דוקא זה בדיוק מה שהיה, לא? על סמך איזו הוכחה את קובעת שמדובר במיתולוגיה ולא בעובדה היסטורית?  שמת לב שגם בחדר זה, כרגע, יושבים בדיוק 12 סטודנטים?"
     
    הדוקטור ניקתה את גרונה. "אתה יכול לגשת לחדר שלי אחרי השיעור?"
     
    וכאן מגיע הסוף האמיתי.
     
    לא. זו לא היתה הזמנה לסרט התבגרות אמריקאי. לא, זה לא היה סופה של הקריירה האקדמית שאף פעם לא היתה לי. ולמען האמת, היא הזמינה אותי לסמינר המחקרי שלה. החוצפה דוקא השתלמה, בניגוד למה שהייתי חושב.
    וביחוד מאכזב – היא אפילו אמרה את זה מייד אחר כך לכולם. כן, יתכן שהוא צודק.
     
    אולי זה בגלל שהשמאלנית הזו לא לבשה חצאית מכנסים אלא סתם מכנסים (בחורף) וחצאיות פרחוניות (בחורף)?
     
     
     

    אהבתי

    • סיפור יפה וכתוב נהדר, אלמואדיב. תודה.
      פרשנות מלומדת פתוחה לעולם ומלואו והנטייה/פיתוי לאחוז בכנף אחת כדי להוביל/להשתיק פוליטית, כמעט מובנת. אני גם מכירה את האכזבה שכרוכה בכך ששמאלנות נשית במכנסיים מרכינה ראש. חוויתי גם סוג דומה של אותו הסינדרום על הר הצופים, רק שאני הייתי הסטודנטית במכנסיים (רגילים) והשם משפחה הארוך ששלט באמיתות מופרכות היה גבר שהיה בטוח שהוא שמאלני אבל היה ימני קיצוני ואחרי שאמרתי את מה שאמרתי (לא פעם אחת), לא הזמין אותי לאף סמינר. אולי פשוט יש משהו טיפולוגי בהר הזה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s