מרים החשמלאית (חלק א')

כבר שנים שאני לא שם אבל הטקסטים מלווים אותי צמוד עד היום ואם לספר דברים לאשורם, טובתה של מרים החשמלאית לא עמד בראש סדר העדיפויות שלי, שכן בעלה הקונדיטור הכי טוב בגבעתיים היה תקרית חד פעמית בנוף ואני מדברת על ימים בהם הרווקות הייתה משחרת לטרף. חברות טובות אמרו לי בשום פנים ואופן לא להסתבך עם נשוי, אבל הקונדיטוריה ישבה לי מול המרפסת והרולדות שד' היה מגלגל בימי שישי התחרו בגבינה עם הפירורים של היום יום ולא נותר לי אלא להיכנס בדלתו של זה ולבקש עוד. אך אלו לא היו רק הפיתויים הקלוריים או כפות ידיו החזקות והרווח המגוחך בין עיניו, ד' היה גם אמן רב תחומי ובין דלת אמותיו של הסטודיו בקומה למעלה קרו דברים שהייתי חייבת להכיר.

ככה כמה חודשים עד שלפני יום ההולדת השלושים ושתיים שלי, נכנסתי והזמנתי אצלו רולדה מיוחדת והתחלתי לשאול שאלות על כל מה שתלוי שם על הקירות, כאילו שאני לא יודעת מהעיתונים שהוא כזה רב תחומי והוא סקר אותי במבט מחייב והזמין אותי לראות מה קורה אצלו למעלה. הייתה שם תאורה שלא הכרתי ומיזוג מעולה. הוא כמובן שלף קרדיט מיידי למרים החשמלאית שאני לא אגיד שלא אמרו לי והוא גם מאוד ישמח לראות עבודות שלי אם אפשר, איפה אני גרה. ממול, איפה שהאדניות עם הבוגונביליות האדומות והכתומות.

ולמתי אמרתי שאני צריכה את הרולדת יומולדת? לחמישי הקרוב. הוא מילמל משהו כמו, בדרך כלל מזמינים לימי הולדת שוקולד בלגי עם קרם שקדים, או אפיפית אוסטרית קרמל על בסיס מרנג ומצאתי את עצמי נמרחת דובשני מדי עם – אני פשוט מכורה לרולדות שלכם. טוב, ולכתוב עליה משהו? בטח שלכתוב. תכתוב הרבה, כמה שיותר. הוא ישמח להביא לי בעצמו את העוגה, הם עושים דברים כאלו, משלוחי יום הולדת ואז הוא גם יוכל אולי לראות את העבודות שלי. פיגורטיביות? לא, אני עובדת בעיקר זעיר וגאומטרי מופשט. הוא צחק וחריץ קטן פילח את מצחו לרוחב.

אבל חברתי הטובה, אור היפה לקחה את אישית ופשוט רתחה כששמעה ונשבעה שהיא תבוא בעצמה לנעול את הדלת מבפנים ולא לתת לזה לקרות, איך אני לא לומדת מהניסיון של אחרות? אמרתי לה שהיא לא מבינה, שיש בינינו זוהר וד' יהיה רק שי יום הולדת. היא נעלבה ואמרה שמאז שזרקתי את נ' המקסים בלי סיבה, אני בשפל המדרגה ולקח לי יותר משנה אחר כך לשקם איתה יחסים.

ד' לא הביא לי אותה בחמישי בצהריים, הוא שלח את מרים החשמלאית שתביא (זיהיתי אותה לפי הטסטר מאחורי האוזן). היא מסרה לי אותה ארוזה יפה בסלסלת קש וורודה, אמרה מזל טוב והלכה. מרציפן איכותי הקיף מלמעלה כתובת יום הולדת שמח רגיל עם כוכבים, אבל בצדדים בתוך הספירלות היו כתובות מילים גנוזות שהתחילו כקידודים מוניציפליים והתארכו למגילות סוערות שהפכו עוגה על פיה והיה לי ברור שלא טעיתי – ד' לא היה רק דברי מתיקה.

להמשך – מרים החשמונאית / חלק ב'