עץ הכפפות

במקומות לא מעטים בעולם ובמחשבה שנייה – אולי במעטים מדי, מקובל לשאול במצבים לא מצבים: מה ג'יזס היה עושה במצב כזה? ולא תמיד התשובה היא הלחי השנייה, כי יש גם לא פחות חשוב את מוטיב הכפפה הנושקת לשמיים.
ואני יודעת בדיוק איפה היא גרה וראיתי אותה מסתובבת לא פעם ולא פעמיים כמו עכברה בין תחנות האוטובוס ברחובות שליד הבית שלנו וגם בין בתי הקפה שבאוניברסיטה ולא תיארתי לעצמי שהיא בעצם אמנית מיצב אדוקה שגונבת על מנת ליצור. מן הסתם על מנת לשמור לעצמה מקום טוב לאחרי – הרוב הרי מאמינים שניתן לשלוט על ידי מה שעושים, באיפה ישימו אותם בהמשך – בכולו טוב או בכולו רע – עם בתולות או במדבר מיני מוחלט.

אז בעודי סובלת משוטטות רגלית בעת המולד, אני רואה שברברה זו, הרימה לה מול הבית לכבוד החג וראש השנה הקרב עלינו לטובה, עץ כפפות. היא אף מסגרה בחסד מיוחד כותרת לטובת קהל תוהה.

'העץ הקטן של הכפפות והכסיות האבודות' 



מתיקות כזו מזמן לא ראיתי ואני מעריצה חן ופשטות מהסוג הזה, אלא שלפתע זיהיתי את הכפפה שלי, תלויה ממש בצמרת. לפני כשבועיים היא נעלמה פשוט מתחת לאף בין דלת הכניסה לחניה של האוטו מרחק מטרים ספורים.
זו בת זוג כפפה שקיבלתי מתנה מהמרצה שלי לתיאוריה של מלאכת היד בסמינר אורנים לפני יותר מעשר שנים, דר' עלמה ניצן-ברקת שרקמה מבפנים באותיות דפוס מקושטות, לכל אחת מאיתנו, נשים חדורות מוטיבציית שחרור על השמאלית – 'חדר משלך' ועל הימנית 'שווה כל דמי שכירות'. היא הייתה משהו מיוחד עלמה ומאז, מדי חורף התחממו ידיי במעשה ידיה אגב יציאה מבתים שכורים ברחבי הארץ והתפוצות. ועכשיו, כבר שבועיים אני ככה, רק עם שווה כל דמי שכירות, מיותמת מחדר משלי ונושאת תסכול ואבדן נורא.

נראה היה שאם אנסה להוריד את הכפפה שלי כדי לבדוק האם זאת באמת היא (למרות שהייתי לגמרי משוכנעת), ענפיו השבריריים של העץ הקטן יקרסו ולא היה לי לב וגם לא מצפון לבוא דווקא במרי קריסמס ולחרב לאדם עיקבי כמו ברברה את החג וקרוב לוודאי גם את הפנטזיה שלו לגבי העולם הבא.

בלתי נמנע וגדול ממני עד שמצאתי את עצמי שואלת – מה ג'יזס היה עושה במצב כזה? מרים את הכפפה? מוותר על הכפפה השנייה? רעם קרע את השמים כאות והעביר חד מגדר ורלוונטיות והוחלפה המתבקשת – מה וירג'יניה וולף הייתה עושה? נכנסת לנהר, או מתגברת על כל העצב? ואוף זה הפך למלחיץ ולמדכא, אז השארתי לברברה את החדר משלה וברחתי משם.

17 מחשבות על “עץ הכפפות

  1.  טקסט מענין ומקורי  הנה הותירה את חותם ידיה בעץ המתנופף ברוח ,גם אני לא הייתי מקלקלת לה את המיצב,הכפפה שלך מימשה למישהי את חלום החדר משלך ,לך כבר יש….

    אהבתי

  2. תמר את יודעת, זה מאוד מעניין אם ישנו איזשהו חוק קוסמי שחל על דברים שבאים בזוגות. זו שאלה שרק דאגלס אדמס יוכל לענות עליה (והוא כבר לא יענה עליה) האם כפפות מתנהגות כמו גרביים, כלומר ישנה להן נטיה לנדוד ולהתרחק אחת מהשניה ולהקים משפחה חד כפפתית על עצים לקראת חג המולד (מעניין אם יש גם מצב ליצירת זוגות חדשים של כפפה וגרב נודדת)

    אהבתי

    • (: נכון, כנראה יש משהו טבעי והרמוני ובו זמנית לא טבעי והמוני, בדברים שבאים בזוגות. מניסיוני הצנוע מצב הגרביים הבודדות חמור בהרבה ממצב הכפפות הגלמודות ואני מדברת על קהילה מאוד נואשת.

      אהבתי

      • תמרי, בכינרת יש רק דגים קטנים. לא נראה לי שנוכל להיפגש כולנו על דג. ואפילו נמצא כזה אני לא בטוחה שנוכל לעמוד עליו כי הוא בטח חלק. גם לא נעים מהדגים . ישו יוכל להסתדר כי הוא יודע ללכת על המים אז הוא אולי יכול גם לעמוד או לשבת עליהם. לגבי וולף הייתי נזהרת מקירה למים. אולי עדיף שניפגש באזור הדרום. אפילו אצלי בבית. אמנם אין כל כך איפה לשבת אך ישו  יכול לסדר הכל. בעצם, אם כך הוא גם יכול לסדר ישיבה על דג אלא שנראה לי, שזה בעייתי. לי יהיה קשה.

        אהבתי

      • נשבעת לך דודה שחשבתי שהתכוונת קודם לאחותה של סבתא, ריגינה עליה השלום. באמת לא הבנתי למה נזכרת דווקא בה, אבל זרמתי….וריג'יניה וולף זה כבר סיפור אחר לגמרי. אולי יותר מתאים בבית התה ויסוצקי בלב תל אביב.

        אהבתי

    • (: …יש מצב, מראות כגון אלו פשוט מזמינים תמלול.
      השלג פה הוא כמו בירושלים, לפרקי זמן מאוד קצרים – יום יומיים שלושה והאמת שבשבוע שעבר כבר היה.
      צילמתי את לולו החתול שלי מסתכל מהחלון על השלג ויצאו תמונות בול כמו שצילמתי בשנה שעברה (הצנזורה פסלה פרסום חוזר).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s