ג'וֹגֶר / הסיפור המלא

אני לא טיפוס של המשכים מלודרמטיים, אבל הפעם, בעקבות עשרות מיילים שהציפו את תיבת הדואר שלי אחרי פרסום הפוסט 'חתולו של משיח', חשבתי שרק הגון יהיה להביא את הסיפור המלא.

אז אחרי שלקחנו את ג'וֹגֶר לווטרינר כדי שיסרוק את בצ'יפ שתקוע לו בצוואר כדי שיראה שהוא לא חתול אבוד אלא החתול של השכנה החדשה שלנו, שחררנו אותו שיחזור לאשלי כפי שביקשה בסוג של כעס מאופק בטלפון. אבל למחרת הוא בא שוב לבקר לצווארו קולר מאולתר, סוכריה של חתול ושוב לא עמדתי בפני קסמו ופתחתי לו בסוד מבלי שחתוליי או מישהו אחר מבני הבית יראה, קופסת שימורים שלמה בשם הנחשק 'מה שהדייג תפס היום' והוא התחכך בי והתחנן לליטופים והתאהבתי אפילו יותר לעומק.

אבל ביום שאחרי הוא לא בא וגם ביום שלאחריו לא. הנחתי שאשלי החליטה לסגור אותו טוב טוב בבית שלא ילך לאחרות ובהבנה נוגה, השלמתי. אלא שהמציאות תמיד מזמנת מהמורות וכעבור כשבוע – יפה, גבוהה, בלונדינית וצעירה שהציגה את עצמה בשם אשלי עמדה על אותו סף ביתנו, דמעות בעיניה והיא שואלת על ג'וֹגֶר, אולי הוא אצלנו כי הוא איננו, נעלם.

אבל שחררנו אותו אז כמו שביקשת, מיהרנו להתנקות מהאשמה מרומזת, הוא לא חזר אליך? אה… אני נסעתי לחופשת קריסמס ולא הייתי כאן, רק היום חזרתי, דיברתי אתכם מההורים שלי בדנבר והייתה איזו אי הבנה עם חברה שלי שהייתה אמורה לטפל בו ו…

אוי אשלי, אשלי אל תבכי, ג'וֹגֶר שלך מקסים וראיתי אותו ליד דלתות של עוד שכנים מיילל ונותן הופעות, אם הייתי את (ואני לא מסירה מבט מהיתרונות הבולטים) הייתי דופקת על כל הדלתות בשכונה, אחת אחת, מישהו בטוח הכניס את המתוק הביתה. אשלי משכה באף, הודתה לנו בעצב והלכה. ראיתי אותה בחלון חוזרת לבית שבפינת הרחוב, שרק לפני חודש עמד עם שלט להשכרה וליבי יצא אל בדידותה.

ומאז חשבתי בעיקר בלילות אבל לא העזתי לגשת לשאול, האם מצאה נסיכת החורף את ג'וֹגֶר אהבתה וגם אהבתי ובכל פעם שאני חוצה רגלית את האזור, אני פוקחת עיניים – אולי אראה אותו משתובב בגינת זרים, או מציץ החוצה מחלונו של מאמץ נדיב, אך זה לא קרה.

אבל הבוקר, כשמילאתי מים בקומקום לתה ראשון, פתאום אני רואה אותו בחלון שמעל הכיור… ג'וֹגֶר! הוא ולא אחר! ואני קוראת למשה ואנחנו מארגנים יציאה לסגרירי ואז פתיחה של המחסן/מוסך ואני מדברת אליו והוא לא מתלהב לענות ומביאה לו אוכל והוא לא נוגע עד שאני כבר לא בטוחה שזה הוא. מה הוא לא מכיר אותי? ועוד אחרי כל מה שהיה בינינו?

אני רצה למחשב לפשפש בכל התמונות שצילמתי אותו אז ביום הולדתי ובשלל הוידאוים שהנצחתי כשחזר יום אחרי, והלוך וחזור מחסן – בית, להשוות סימנים, כי הוא כל כך קר אלי ואף מעט חשדן ועד שאני לא מוצאת בוידאו סימן ייחודי לזיהוי, כתם שחור על הרגל הימנית האחורית וחוזרת לבדוק, אני נסערת לגמרי מעלבון ולא נרגעת. וזה כן הוא. הכתם השחור מופיע גם בסרט וגם במציאות. יאללה תמצא את הטלפון ובוא נתקשר לאשלי.

ג'וֹגֶר במחסן, נסחף בדחף המובן להיכנס בעוביים של קורי העכביש

ואשלי לא עונה, בוקר והיא בטח לומדת באוניברסיטה ואחרי שסגרנו את ג'וֹגֶר במחסן עד שיתברר, אני הולכת לבית של שלה בפינה, אולי מישהו יהיה. חמודה עם פוני בשם רֶנֶה פותחת את הדלת ולא – אין כאן אשלי…. גרה כאן אשלין, אולי את מחפשת את אשלין? מתמיד יש לי בעיה עם סיומות של מילים באנגלית אז אני עוקפת – יש לה חתול אפור לבן שהיא מחפשת, ג'וֹגֶר?

אה… אשלי של ג'וֹגֶר לא גרה כאן, היא גרה שם בבית הכחול (ממול הבית שלנו) וכשהיא נסעה לחופשת קריסמס החתול שלה ג'וֹגֶר בא אלינו לדלת וביקש אוכל, חמוד כזה, אז ראינו שהוא חתול שאיבד בית ומצאנו לו בית חדש בכפר אצל חברים, ליד פלזנט-היל. ולקחנו אותו לשם והוא היה שם איזה שבוע, עד שלפני כמה ימים, אשלי שאת מחפשת מהבית הכחול דפקה בדלת ושאלה אם ראינו חתול לבן אפור ואז הבנו שזה הוא חסר הבית והחזרנו אותו מהכפר בשבילה. כן, עכשיו הוא מסתובב פה, גם אנחנו רואים אותו כל הזמן, אבל הוא לא מתחנחן כמו קודם, טוב הוא בטח לא רעב עכשיו.

אז כשאני הולכת לבית הכחול, שמסתבר כבית האמיתי של אשלי המקורית, אני מנסה לסדר לי את הסיפור הזה בראש שהוא טלפון שבור עם החלפת מיקומי הבתים והשמות אשלי ואשלין וחתול שמחליף התנהגות. ופותח לי את הדלת השותף של אשלי, לא מוגזם לנחש שמשחק בנבחרת הבייסבול, ענק ואומר בקול נמוך – אה, ג'וֹגֶר…. הוא חזר וסיפר לי את כל הסיפור מהצד שלהם ואמר כן את יכולה לשחרר אותו. הוא חתול פרוע מאוד ואי אפשר לשים עליו קולר, הוא מוריד מה שלא שמים. ספרתי לו שהחתול הזה כבר מרוח על כל הרשת מרוב דרמות והוא צחק כבעל פיל בקרקס והלכתי לפתוח לג'וֹגֶר את הדלת של המוסך, מודעת היטב לעובדת חרב הפיפיות הרעננה, שמה שהיה לא יהיה כשג'וֹגֶר שבע.

אחרית דבר / בלי או עם קורי עכביש בשפם, מלך.

10 מחשבות על “ג'וֹגֶר / הסיפור המלא

    • זוכרת את פואד מהצילומים – איזו אישיות כובשת! טראומטי לחלוטין שחתול אהוב נעלם. חוויתי את זה כמה פעמים בעבר וזו הסיבה העיקרית לכך שהחתולים שלי הם רק בתוך הבית. מדי פעם ישנה תחושת אשמה (בעיקר בקיץ) אבל גם רגיעה. מסוימת (:

      אהבתי

    • הרבה נוסעים לחופשת מולד ולפי מה שהיא אמרה מישהי הייתה אמורה לטפל בו אבל חלה אי הבנה… אתה צודק שכנראה ישנה איזושהי בעיה עם ההתנהלות קו ישר של אשלי אבל לא, לא אמרתי לה כלום. היא נראתה מאוד עצובה כשבאה אלינו לשאול.

      אהבתי

  1. כואב הלב, באמת, חתול אציל כמו ג'וגר ראוי לשותפ/ה לחיים שת/יעניק יציבות ומסגרת לטבעו פורץ הגבולות. וגם אשלי זה שם חלש למי שנמצא עם ג'וגר הלוחם בדרכים.
    אבל לעומת זה "אשלי של ג'וגר לא גרה כאן יותר" זה שם מנצח לבסט סלר

    אהבתי

  2. רציתי להעיר שהשם "ג'וגר" הוא טעות השמיעה שלי. שמו האמיתי, כפי שהובהר לי במייל שקיבלתי מאשלי הוא "ג'אגר" שמשמעותו או מיק ג'אגר – כלומר אחד שאין לו אף פעם סיפוק או "איזמל לעשיית חריצים בבד" כלומר אחד ששובר לבבות.
    לז'אן קלוד – אני בטוח שעוד נקבל מכתב תביעה מאשלי בגין מאסר שווא כפול והאכלה בכפייה. מי אנחנו שנעיר לה אחרי שפלשנו לפרטיות חתולה?

    אהבתי

  3. פינגבק: חתולו של משיח | תמר המר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s