לחדר של ילדה

כבר כמה חודשים שבדוחות שאני מקבלת שירות חינם מגוגל, אני רואה שעוקבים בדריכות דווקא אחרי ציורי הילדים שלי ברשת, אבל לא קונים רק מכרטסים. אני משתגעת מי וזה יושב לי באחורה של הראש, מה הם רוצים? איזו תחבולה מדינית או אחרת כבר יכולה להיות טמונה במר עכבר, באדון דג או בגברת חתולה? פורטרטים חסרי שחר, שגויים אנטומית, פזורי השכלה ועקורי דעת אקטואלית. אבל הצלחתי להדחיק עד שקיבלתי השבוע הזמנה מפנסילבניה לצייר פינגווין באותו הסגנון ילדי, ואיזושהי נורה נדלקה, ברור, חששתי שעניינים עשויים להתגלגל אחרת שחור ולבן.

האבא יצר איתי קשר וביקש רקע ורוד, זה לחדר של ילדה. מניסיון העבר אני מכירה מהמורות מהסוג המתוק והחלטתי לצייר שלושה ציורים בו זמנית, על כל מכה, אינטימיות של אחד על אחד מלחיצה אותי כשמצבים נזילים מבחינת מי רוצה מה.

ומעולם כאדם בוגר לא הסתבכתי קודם עם פינגווין כך שמן הסתם דברים החלו לרוץ רענן בתודעה – ברוח מקומית התחממות הגלובלית ואלמנט ההכחדה, אחרי הדימוי המקביל בגנאי את הלבוש של המגזר החובש ומשם לפמיניזם בטן רכה פתאום חודרת בעיניה אישה מוסלמית עם רעלה, והמבט שלה ישיר ומאשים – באנגלית ערבית – איך את הולכת לדחוף אותי מאסר עולם בחדר צינוק של ילדה אמריקאית? הם שונאים אותנו, גם אתם שונאים אותנו, משתינים על התרבות שלנו!

…אני בכלל לא ובתום לב, את מאוד טועה אני מציירת חיות קוטב ואת סתם נדחפת מרצונך ואפרופו בחירה – את לא מבינה שאת מושפלת? תורידי כבר את הדבר הזה! כן, ירדתי עד לרמה הזאת ודברים הידרדרו במהירות, ברברתי עוד קלישאות שלא התכוונתי ולא ידעתי איך לצאת מזה, היא יצאה צודקת – מה אני תעמולת בחירות על בסיס שנאה?

לא פתרון הומני או חומר לספרות ילדים, רק שופכת מתוך בחילה מסוימת מעצמי – כשהגענו לסף אלימות פיזית (ויש שיתווכחו על ההגדרה / כן או לא) פתחתי שפופרת של לבן וצהוב, חשפתי בה בזריזות בטן ומקור עד שנעלמה.