אורחים בלתי צפויים

בנוסף לדיירים הקבועים ארבע רגליים, שני אורחים בלתי צפויים נקראו לביתי השבוע. החתול של מאטיס, פייר, והחתול של הזוג ארנולפיני, וילם. כל כך שונים. פייר סנטימנטלי, הרמוני, זורם. לא ממש מפתיע, כולם מכירים את יצירתו המלבבת של אנרי מאטיס ויודעים עד כמה אהב חתולים. אתרי חובבי החתולים מתפקעים מרוב צילומים שלו ושלהם. אבל וילם, כמה מאות אחורה וחתול לבן שהוא כבשה שחורה, טחן די מהר את המוח שעות עד שכמעט הוצאתי סריגה וסיפר איך הוציאו אותו ברגע האחרון מהפורטרט המפורסם מהחתונה ההיא ועקרו ממנו תהילת עולם שנמסרה בהינף מכחול בלעדית לפִידו הכלבלב המאוס של הגברת. הצייר טען שעדיף משולש משתתפים על פני מרובע ושחתול לעומת כלב זה לא סטטוס, נחר בבוז.

ברור שביקשתי מהם, נראה לי מובן מאליו וגם הוגן לגמרי ועוד לאחר שהשקעתי כמו מטורפת בטרין כבד אווז ואת הקרם ברולה שניהם ליקקו שפם עד השערה האחרונה ואמרו שיצא מעולה. ולא ידעתי כמה זמן יישארו אז הלכתי על זה בו זמנית, באה והולכת בין שני חדרים, סביב השעון.

לפייר הצעתי בפינת האוכל ליד החלון הגדול, עץ המייפל הענק שולח ענפים ואת תשומת ליבו השובבה לוכדת ציפור שמקפצת בין הענפים וכל עת שחיכיתי שהצבע יתייבש מעט והלכתי לרשום בצבע את וילם, העסיק את עצמו גם ביצירת מגזרות נייר. בעיקר ציפורים כמובן, אבל גם רקדנים במעגל. 

חדר אדום (הרמוניה באדום) / אנרי מאטיס / 1908

החתול של מאטיס

טוב, עם וילם דברים הלכו יותר כבד. הוא רצה בחדר השינה ואני העדפתי בטרקלין. זכרתי במעומם משפט יסוד שאומר שלא נותנים לקלסיקה במיוחד אחת נטורליסטית לחמוק מהקשרה ולא ויתרתי ולבסוף כשגבו למראה העגולה שקניתי יד שנייה יקרה, נראה מרוצה וחייך בעונג שמאפשרת חוויה מתקנת, אם כי בין לבין הרשה לעצמו לפלוט שהוא מזועזע מאיך דברים בעולם הידרדרו מבחינה אסתטית. לחשוב שאת מיטב שנותיו עשה בעולם של עבודת יד ויצירת מקור אין אחרת, אפשר להבין.

נישואי הזוג ארנולפיני / יאן ואן אייק / 1434

החתול של בני הזוג ארנולפיני

ואיך שהם עזבו הבוקר נפלה עלי בבת אחת בדידות גדולה ואני שוקלת ברצינות דבר שדחיתי בעבר – לקנות לעצמי קורס און-ליין בשם 'איך להזרים לעורקייך את המאסטרים הגדולים של הציור'.