אופוריה בחג האהבה

היא הבת של בעלי מפעל השוקולד המקומי 'אופוריה', עם החנות ברח' מיין והוא נכנס כמה ימים לפני ולנטיינס דיי לקנות לחברה שלו כבר שנתיים קתלין היפה איזה מארז. על הבוקר לפני העבודה והוא לא יודע מה. אפילו שהשבוע זה ה-שבוע, מוקדם ואין אף אחד בחנות חוץ ממנה ונדמה לשניהם שיש לה את כל הזמן שבעולם להיות שם בשבילו.

היא מראה לו את הקלסי – אריזות בצורת לב עם הפרלינים מי ורדים ודובדבנים מצופים במרציפן ונוגט, או אם הוא מעדיף ללכת על הפחות קונבנציונלי יש חיות – חיפושיות, דגים, חתולים, כלבים עם חמאת בוטנים. בדרך כלל הוא אחד שיודע מה שהוא רוצה אלא שקתלין סנובית בכל הנוגע לכל דבר, אז הוא מתלבט והיא ניגשת לשים שיר. משהו רומנטי, טוב אין להם דברים אחרים בדיסקיה. גם בימים רגילים זה מה שנדבק הכי ריווחי לשוקולד על פי סקרי מכירות יבשתיים, חוץ מזה אמא שלה תופרת שם ימים ונמצאה מזמן רגישה לחומרים נטולי סוכר, סף דיכאון נמוך. רוד סטיוארט בדואט עם אמי בל לא רוצים לדבר על זה והוא מתחיל לגשש. איך היא חוגגת? אה, היא עוד לא יודעת. אין לה חבר? לא אין לה. הוא נותן בה מבט מפשיט ולא מבין למה אין לה. הכל חמוד אצלה. מתוך עזרה והחמידות היא נותנת לו לטעום אחד ממולא בליקר אפרסקים וקרמל והוא נתפס.

 

הולנטין מוסיף לחץ על היחסים שלהם ויום לפני הוא רב רציני עם קתלין ועם כל הפרצופים שלה. שונא איך שהיא משתלטת לו על החיים ולא נותנת לו לנשום. חוץ מזה החמודה הזאת מהשוקולד, מאז שאכל אצלה את הפרלין לא יוצאת לו מהראש גם נראית בחורה שאפשר לצחוק איתה והוא לא בקטע של שוקולד, זה משהו אחר. היא הבינה אותו. זהו. זה מה שזה היה. למחרת, בבוקר של ולנטיינס דיי הוא ניכנס לחנות והמקום מלא אפס מקום. בקושי יכול לראות אותה מול כל האנשים שדחו לרגע האחרון ועכשיו עומדים ומחכים שהיא תארוז להם. הוא ממתין כמו כולם וכשמגיע תורו הוא מבקש שניים עשר כאלו כמו שהיא נתנה לו לטעום לפני כמה ימים. אין לה מושג מה היא נתנה לו אז, אבל הוא רוצה את זה שוב. הוא מנסה לתאר לה את הטעם והיא חושבת שהוא מתכוון לאלו שממולאים בליקר ריבת חלב עם מחית ערמונים, שילוב מנצח שהמציא סבא שלה זיכרונו לברכה. זה לא אלו, אבל לא נעים לו ובכלל הוא בא בגללה וסתם קונה עוד פרלינים אפילו לא חושב איך זה ניראה, מה הוא חוגג עם כמה בחורות במקביל? אבל גם היא לא חושבת על למה, מאז שהיא בחנות חג האהבה שייך לאחרים, עבודה. הוא משלם במזומן ואומר לה אם הוא יכול לראות אותה בערב. היא משיבה לו שהיום ולנטיינס, כאילו המציאה כרגע את הזריחה. אני יודע, לשביב רגע מכרסמת בו בהלה שהיא לא רוצה, אבל אז היא מזייפת מבט מופתע ומחייכת כן, אבל, אתה יודע… לא, מה? בלי שוקולד. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s