חמין מאוחר

היא מעולם לא הייתה משרה קטניות במעורבב והס מלהזכיר גרגירי חומוס. למי היה אז חומוס? רק לעשירים. חומוס פרסי משובח היה מגיע בשקי משי כתומים בעיטור טווסים דרך הודו ולא הגיע לאנשים רגילים כמו שהם היו. טוב, לא רגילים, אין דבר כזה רגיל כולם מיוחדים וגם לא כל אחד אוהב חומוס, אבל היא אחרי שעלתה לארץ בשנות העשרים ובתמורה לסכין כסף שהביאה איתה, טעמה וקנתה מתבן שלם. אהבה מאוד והורישה את התשוקה הזאת הלאה לכל המשפחה האשכנזית שלנו, רק שכאמור הקפידה כמו מאש לא לערבב אותם בהשריה עם קטניות אחרות. זה יעשה 'חומוס הרע', ככה הייתה אומרת במקום 'עין הרע', לא יצליח בבישול ודופקת שלוש פעמים על פורמייקת העץ המדומה במטבח הקטן שלה, טפו טפו טפו, ככה אמר לה בפירוש לא לעשות הבדואי שהביא את הגרגירים על גמל מירושלים. וילדים שגרו ליד וגם כאלו מהמשפחה היו חוזרים אחריה 'חומוס הרע, חומוס הרע, בום! בום! בום!' ולומר גלוי, רוב אותם הילדים לא ידעו מהחיים שלהם, בבונים אחד אחד אז ועד היום.

היא גם בחיים לא הייתה מעמידה חמין (ובפיה צ'ולנט) באפריל, איפה… סבלה כל כך מהחום הים תיכוני ומהלחות. אבל פה, בתחילתו של סופ"ש צונן עננות נמוכה וגשם ולמרות שאני לוקחת ממנה הרבה לתשומת ליבי, אני כן מעמידה וכן מערבבת שעועיות וחומוסים בקערת השריה אחת ואחר כך בסיר עצמו. לא חלילה במטרה למרוד בסבתא או בזכרה, אלא בגלל שקראתי באתר של שפית יהודיה ממוצא אפריקני מספרת סיפורים ומעלה ברשת – שזה הכי, לערבב מינים ולא רק מבחינת הטעם אלא יותר מבחינה רוחנית ופמיניסטית שזה הכי חשוב בעיני.

beans-bowl

beans-hand

זו שפית מדהימה שנשים כמוני שעסוקות בלשפר על בסיס יומיומי, היו מתות להיות נמלה על השיש שלה, לראות מקרוב כיצד הפכה את המטבח הפרטי שלה לבונקר רעיוני עם כל המחבתות הכבדות ותקרת הזכוכית שנפרצה. לחשוב שיום אחד הן יכולות גם.

אבל כל זה שטויות, כי מה באמת נותן תיקווה? שצופים מסורים שעוקבים מקרוב אחרי התוכנית השבועית שלה בערוץ 'החיים המעולים' לא רואים על השיש שלה ברור שום נמלה, אבל כן רואים – והיא אפילו דיברה על זה כמה פעמים היא חוזרת על עצמה, צילום ממוסגר בפיתוחי בארוק מוזהבים ליד המקרר חמש דלתות, שלה בנערותה רוכבת עלאק תיירת על גמל איראני עמוס בה ובשני שקי גרעינים שחורים ליד הפירמידות של מצרים.

17 מחשבות על “חמין מאוחר

  1. בלי 'חומוס הרע', תמרתנו [אצלנו בקובנה היו מוספים טפו-כפול-שלוש מודגש-הצידה, ליֶתר זהירות נדרשת], מסתבר שהיתה לך סבתא גזעית לגמרי! באה מארצות הצ'ולנט אבל השכילה לראות מבעד לגמל… יפה לכם, כל המשפחה [לוקחת כמובן מאליו כי בבונים היו רק הילדים שגו ליד, לא אלה שמהמשפחה, חס ושלום להעלות בכלל על הדעת, כן?]

    והאפריקאית הפמיניסטית שמערבבת רוחניות יהודית עם פירמידיות במצרים על הגמל (האיראני? וואו)? מודה שצבעוני לעין, אין להתכחש
    אבל בתור אחת שכבר לא רואה שיש [מקווה מאוד לא לראות נמלים, סליחה!], תוהה אם סבתא שלך לא צדקה, ככלות הכל. שעועית וחומוס, תמרתנו, ביחד זה יוצא קצת כבד, לא?
    … ומתגעגעת, בלי קשר לסיפור כאן, לאמי [השניה] שלי, שגידלה את אחותי ואותי על חמין [שלפעמים ביטאנו 'טשולנט', כן; גם היא, סמךטתית 'טהורה' מירושלים] *רק בחורף*, אף פעם לא אחרי פורים!, בשבתות; ולמחרת – ארוחת הצהרים כשחוזרות מבית הספר היא אורז 'חדש' והשעועית שנותרה מאתמול. "אַוְיָאס קוּן אוּרוֹז של יום ראשון". ואמא שלי. געגועים

    אהבתי

      • הי הילה, בבונים היו ועודם גם מהמשפחה אין פה לצערי יכולת לעשות הנחות או הקלות. שעועית וחומוס יוצאים ביחד כמו תאומים מהסוג המשלים, ההרמוני והמלטף. ומעולם לא חוויתי תחושת אווריריות אחרי חמין, גם לא אחרי החמין המפורד והחד קטנייתי של סבתא (: ו- {}

        אהבתי

  2. אני מודה ומתוודה (וברייש גליי) חמין לא עושה לי את זה. מהבחינה הזאת, ורק מהבחינה הזאת, אני כמו הפול המסכן בערוגת הגינה שעומד לו בדד.
    בני משפחתי מכל המינים והצבעים, בולסים אותו בתאווה גדולה ואני יוק. חומוס לעומת זאת יותר עושה לי. ואני בז למי שמצטלם על גמל. ולא משנה לי באיזה מקום על כדור הארץ, אלא אם כן אתה טוארג בסהרה, שלהם מותר.
    אבל פמיניסטית ששוברת תקרה של זכוכית עם מחבת זה הכי בעיני.
    אין, אין יותר מזה. אין!

    אהבתי

    • … טוב דודו, בעגה עדתית מסורתית ועל מנת להמשיך כראוי את השושלת אשיב ש – נו, עוד לא טעמת את הצ'ולנט שלי, ששבר לא פעם אחת בארץ ובתפוצות יותר מגב של גמל בודד. וחוץ מזה הצחקת אותי הרבה, תודה (:

      אהבתי

  3. סבתי ז"ל לא השתמשה במראות(כדי להחזיר את המבטים)  או באבן טורקיז או  בחמסה,
    וכדי להגן על בני משפחתה  וביתה  היתה נוהגת לעשות "פייג" חבוי מתחת לשולחן, כך הגנה  באמונתה  על היקר לה ומפני עין רעה.  וזה נקרא
    "קינה רועה" כך נהגו לומר אולי בא זה מקינאה רעה

    אהבתי

  4. שייקה , הזכרת לי נשכחות אלא שבעגה שלי "פייג" מקביל ל"נא באוזן" והוא נאמר "א פייג" . בעדה שלי יורקים שלוש פעמים ודופקים בקרש. אני סיגלתי לי את כל מנהגי העדות ולו הייתי מבינה מה עשתה הסבתא הייתי עושה גם אני.
     הילה, נגעת הציפור נפשי. אין כמו אוכל שאריות עם אורז.  

    אהבתי

  5. תמרי. בהיתי בתדהמה בתערובת ושתי מלים הצטלצלו במוחי, עלו וחזרו על עצמן: " אני מוחה" . אחר כך הצטרפה השלישית ל: "אני מוחה נמרצות". אמנם גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ אך השריה משותפת? לאן  זה מוביל? ראית מה גרמה לינה משותפת לילדי הקיבוץ. אולי, בעתיד ייכתבו ספרים על ידי צאצאי החומוס/שעועית על השרייה המשותפת . 

    אהבתי

    • ((: חיבור מתבקש… וזה כנראה מסוג הדברים שקל ומפתה יותר לעשות כשאתה רחוק גאוגרפית. מה שבעצם קרה גם בקיבוצים, הרעיון במקור נולד והחל להתבצע על ידי צעירים רחוק מאוד מעינם של ההורים והסבים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s