ברווז פרא

משה נסע לקנדה לשבוע, ללמוד איך להכניס תכנים שהוא מלמד לתוך סלולרי, כשיעורים למשתמש. זה כנראה העתיד אבל בינתיים נותרנו, פרי, החתולים, אני והבית ללא מבט גברי בוגר. נשארנו עם השקפת עולם ילדית, חתולית ונשית על הסביבה שגלגלה אותנו מהר מאוד לארוחת צהריים לא מחייבת שטיפת כלים והברשת מחבתות במסעדת 'ברווז הפרא' שהיא כמסעדת בת לקבוצת הדאקס (The Ducks / ה'ברווזים') הנערצת של העיר. מכיוון שאנחנו אתאיסטים מוחלטים בכל הנוגע לספורט באנו רק כדי לאכול, אבל את המבט שלנו לקחנו איתנו (החתולים לא הצטרפו, העדיפו לצוד ברווזים מסביב לבית).

פרי העדיף כרגיל לשבת בִּפְנִים למרות שסוף סוף שמש ומזג האוויר נעים ובחוץ יש שמשיות והכל בצל. לא התווכחתי רק ניסיתי לכופף וכשלא הלך נכנסנו פנימה וביקשתי ליד החלונות עם האנשים שיושבים בחוץ כאילו לידינו. איך שהביאו לנו תפריטים פרי התחיל לעשות פרצופים של גועל. מתתי מרעב ותחלתי להתעצבן, זאת אומרת להתלקח. מה??? מה מגעיל??? הוא מתפקע מצחוק ולא אומר. נו??? תגיד כבר, מה הבעיה??? ואז הוא מצביע החוצה ואני מסובבת ראש ורואה ו….יוזמת בוא נחליף צדדים! ואנחנו מחליפים ואני מצלמת באטרף, כי המבט הנשי שלי נדהם, פשוט נדהם. ליד האוכל???

אני מנסה להתמקד בקריאת התפריט אך תעלת השיער המקורזלת קורצת לעברי ומפלחת את תודעתי בתיאוריות מיגדר חד צדדיות, מקוטעות, כי מדי פעם הסועד הקייצי מואיל בטובו למתוח את החולצה עם היד ככה מאחורה כאילו כדי להסתיר. אולי הרגיש את המבט שלנו, מי יודע, גם לישבן יש לב ובטח גם אינטואיציה.

פרי מתלהב כשהוא מאבחן אצלי ניצוץ ושואל אם אני מצלמת כל כך הרבה כדי לכתוב על זה. טוב שהוא שואל ואני מסתערת על ההזדמנות להבהיר לו את עמדתי המוסרית ככותבת כולל כיבוד צנעת הפרט קודש קודשים. ברצינות של צדקנים אני מפרטת בפניו שאם לאיש הזה שהפך עבורנו ארוחת צהרים לאתגר, לא רואים בצילומים את הפנים רק התחת, אז לגיטימי לפרסם עדויות מוחשיות ולכתוב על זה.

קצת לפני שסיימנו לאכול האובייקט שילם, קם והלך, משאיר חלון עירום מאחוריו ואותנו, שתוך דקות ספורות נאלצים להתמודד עם סוגיה לא פשוטה נוספת: קינוח – כן או לא ומובן מאליו שמוחלט כן. וייתכן שלא קשור, אבל ברוב הגורף אין הפתעות – פרי תמיד בוחר את אחד מהקינוחים שרווים ויזואלית בכמות נאותה של שוקולד – מוס שוקולד, או עוגת-שוקולד, או עוגת-מוס-שוקולד, אך הפעם למרות שהיה להם, ברור שהיה להם, הוא הפתיע בבחירה מהירה ולחלוטין לא שגרתית: עוגת גבינה.