היכל החרפושית האכדית

אולי תפני לאחד מהמִשכּנים בקיבוצים. זה מה שהוא, ג' שהיה שותף איתי בדירת סטודנטים יותר משנתיים (!) אמר לי כשהרמתי לו טלפון ואני זוכרת את זה כמו היום לרחרח מה דעתו לאצור לי איזה תערוכונת בסתיו. היו לי כבר לא מעט עבודות שתיעדו את ההתנסות שלי, שהיא חוויה קולקטיבית של הרבה מאוד נשים בעולם, לא סתם אמנות מתה או תלושה מהחיים וגם התחבר באותו זמן מעולה לשיח הטרנדי על הגוף השלישי בפוסט חלל וזה היה בשלב שג' עצמו כבר ויתר לגמרי על האופציה של להיות אמן והתאקלמו בינינו יחסים די קונקרטיים, אז למה לא בעצם? וגם לקבוצתית הייתי פתוחה. מאוד פתוחה.

זה היה באלפיים ואחת, אחרי שחזרתי מלונדון וכבר היה ברשותו האגף המפונפן במוזיאון ישראל לאמנות ישראלית הדור החדש, הוא טיפס במהירות שיא (מי שמכיר מקרוב יודע איך), עם משרד קטן מתחת לאדמה הוא גם היה קצת חייב לי, הפניתי אליו כמה בריטים עשירים יהודים שרצו לתרום ספסלים חסיני גשם ושרב מסביב לשלולית שהייתה בתחילת הקמה – תהליך שכולם גמרו ממנו, שלא יאמן – טאיג'י אסאנו היפני שמשנה לגמרי את התפיסה הסגולית בת זמננו הבטיח להביא את המים הכבדים שלו והמון פוטנציאל לאחווה לאמצע גן הפסלים של הבירה. אפילו נהיה ויכוח אולי כדאי להעביר את הפסל 'LOVE' של רוברט אינדיאנה, ליד, שישתקף, אבל עד שהספיקו לריב על זה היפני הכניס את עצמו כלכלית לקטע של איחוד אירופה והשלולית עשתה פרסה לברלין, הטענה הרשמית הייתה שבגלל הכיבוש.

באופן אישי לא הייתי בין המתלהבים מהשלולית. היא נשמעה לי כמו מטבע זהב תקין פוליטי שיעשה מיליונים של קיטש הומניטרי עאלק ובכנות אני מודה שאף חשתי שמחה קלה לאיד כי ג', ששלח אותי לקיבוצים וקבע לאותו סתיו שחמדתי להציג באגפון שלו את מ' שלמדה איתנו ביחד, עוד פעם עם פורטרטים של סוסים עיוורים, היה מזוהה ומעורב בראיונות מתלהבים ודביקים מאוד על השלולית.

היום, כמו שכל אם וילד בבית ספר יסודי בירושלים יודע, אפשר לבקר כלול במחיר כניסה רגיל למוזיאון ישראל ב'היכל החרפושית האכדית'. את כל מה שחפרו שם בשביל השלולית הצליחו להעמיק לעוד לשלוש קומות קטנות בלי למצוא אף קבר (!) ולאכלס בתצוגת פסיפסים, מטבעות וכתבים עתיקים ששופכים אור על קרב ענקיות: האכדית מול המצרית שממלאת את האגף האגף הארכיאולוגי ממול כמו מטורפת ושם נפגשנו, אצל האכדית כשקפצתי השבוע לארץ להדק חוטים עם הגלריה בתל אביב לפני התערוכה שלי בניו-יורק.

 

Egyptian_-_Scarab_of_Ramess

חרפושית מצרית (של רעמסס השני) / המאה ה-13 לפנה"ס

Akkadian_scarab

חרפושית אכדית / בערך 2400 לפנה"ס

 

ג' נראה נהדר, בכלל לא רואים עליו את השנים והוא חיבק אותי כאילו שהוא נורא התגעגע. על הבוקר היה מזג אוויר פנטסטי וישבנו על אחד הספסלים בחוץ (אחרים, ההם שהכרתי לג' הסכימו לתרום רק אם נוף לשלולית). הוא דיבר הרבה על הילדים שלו, הגדול מתגייס עוד חודש ואני סיפרתי לו מה אני הולכת להציג והראיתי תמונות. אחרי ששתינו קפה ודחפנו קרואסון שקדים נפרדנו ונגשתי לחנות היפה של המוזיאון המחודש. מעבר לזכוכית התצוגה הם נראו משגע, צמידי כסף עם חרפושיות אכדיות, תעתיק של ממצאים אמיתיים. לא היססתי לרגע וביקשתי מהמוכרת שתארוז לי עשרה למתנות עם תוכן.

11 מחשבות על “היכל החרפושית האכדית

  1. אוקיי, עכשיו שוםדבר כבר לא ברור, נבוכה אחת שגרה בשנים הללו בירושלים, אך בהיותה אי-תרבותית בעליל, הזדמנה למוזיאון ישראל רק בנובמבר האחרון מטעמים הקשורים בדודנית פרטית שדווקא כן (חובבת תרבות ודעת; עד מאוד), אבל אם להחזיר את התגובה שגלשה פה מהפסים אל הפוסט עצמו, ואל כותבתו, תוהה המגיבה: היית בירושלים? עכשיו, אֶז אִין לאחרונה? הֵי??
    וכמובן שכדרכו של קאטו הזקן לא מצליחה להתאפק – עוד בקוֹבְנָה לא הבלגנו – מלהוסיף בשולי החרפושיות את ההערה הנצחית: אַכָּדִי זה אותו פרינציפ כמו רוֹמִי, בעצם. הרומאים ניכסו מהיוונים מיתולוגיה ופילוספיה ואמנות, ויצרו חיקויים של המקור. וזה מה שהאַכָּדִים עשו למקורות השׁוּמֶרִיים, נו

    אהבתי

    • הי הילה, למען סיפורים על חרפושיות בעולם האמנות אני דרוכה ומזומנה לנסוע בכל זמן ולכל מקום בעולם הווירטואלי. וחקקתי לעצמי עכשיו על האבן את דברי קובנה תורה שבע"פ, אכדים מול שומריים. תודה! 
      אנחנו מתכננים לבקר בארץ רק בדצמבר וכמובן שאשלח לך עדכון לפני (: 
       

      אהבתי

  2. פוסט יפה.. טוב לקרוא את ההומור המפולפל שלך מטובל היטב ועשוי מקמח מלא כנהוג בתקופה האכדית והמצרית..אני מסתכל על שתי היצירות שהבאת לנו ומיוחד זו המצרית ומתקשה להאמין שמדובר על מוצגים אשר ננוצרו מלפני יותר משלושת אלפים וארבעת אלפים שנה ממש מדהים איזו אכות של אומנות וכתיבה היו כבר אז..מענין מאיפה היו למצרים הקדמונים צבעים כל כך יפים נדמה לי שאין למצוא כאלה היום.. אני חושב לרגע איך נעלמו עמים כל כך מתקדמים מלפני אלפי שנים כאילו בלע אותם האדמה..תמשיכי להפתיע אותנו זה עושה לרבים כמוני מצב רוח טוב וזה מה שחסר היום במדינתינו הקטנה..

    אהבתי

    • המון תודה, יעקוב. מאושרת לשפר מצב רוח. גם בעיני המצרית מדהימה וחרשתי לא מעט צילומי ממצאים של חרפושיות לכבוד הפוסט הזה היה קשה לבחור אבל זו לקחה בגדול – בגלל עיצוב נהדר וסיפור שלם.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s