אבישלום היפה

הם היו חבורה של חמישה משיחיסטים, תחרות לא פשוטה על תשומת ליבו הרחמנית של הבוחן מלמעלה, חוץ מאבישלום היפה שאף אחד לא העלה בדעתו שהתמקד בסתר ליבו דווקא באלוהים שביסוד הדברים שעל ובתוך הקרקע. הוא לא חשף בפניהם איך הוא מנשק בלילות בסיסי גזעי עצים, בעיקר פיקוסים שיש להם כוח כביר בשורשים ושיכולים להרים בית שלם אפילו כמה קומות ואיך הוא נכנס לאקסטזה מביקור במערות ברגע שכבר לא רואים את אור חור היציאה. טוב, אפשר להבין, אם היה מגלה להם היו חושבים שהוא פרימיטיבי.
ולא סתם קראו לו ככה, אבישלום באמת היה מאוד יפה. כמעט לא ראו עליו שהוא משיחיסט, הוא לבש כובע קש במקום כיסוי ראש מהסוגים המקובלים בתור וריאציות, כולל את אלו הסרוגים והרקומים הודי והחזיק צמה דקה עד התחת.

ונירית הנמוכה עם עצמות הלחיים המחודדות, שעבדה במשתלה ליד הצומת כבר עלתה עליו – איך שהוא בא לפחות פעם בשבוע, לא בשבת ברור, לברר כאילו פעם ראשונה על זנים חדשים, אם במקרה הגיעו. היא משוחררת כבר שנה וחצי מהצבא וכמה מחסומים יותר מדי עשו ממנה מועמדת ראשית לדוקומנטרי שהולך להתחיל להצטלם בסתיו, אחרי שמתן כ' הבמאי שהחליט לעשות בכל רף מחיר, יחזור מגיוס כספים המהול בחופשה באזור מונטריאול. יש לו משפחה וקשרים שם.

וכאילו לא היו דברים מעולם באותו שלישי שְרָבִי כשהוא הגיע, היא הרגישה סקרנות כמו אנתרופולוגית מול דמותו היפה והקדימה אותו עוד לפני שהספיק לשאול. קיבלנו זן חדש של ערבות בוכיות, זה יכול לעניין אותך? אבישלום היפה הסמיק, העביר את הצמה קדימה והתחיל למולל כאילו הוא מוסלמי שממזמז למחרוזת תפילות בתחתונים והוא בחיים לא, ברור שלא!

היא הבינה שזה אומר שכן, שזה מעניין אותו, למרות שזה היה לגמרי לא – נקבות בוכיות מעולם לא השתלבו אצלו בחזון. רק מתוך נימוס, כי בכל זאת קודים ואבישלום היפה מאז ומתמיד נעים הליכות והלך אחריה לאזור של שתילי העצים בשלווה שכבר לא רואים היום וכשעברו ליד שורת הזיתים הוא נעצר לרגע והיא אמרה – מהרי יהודה והוא חייך אליה כל כך לעומק עד שהיא כמעט סיפרה לו על הסרט.