המעשה הבייתי

בפתיחה לתערוכה די גרועה, קבוצתית שהצגנו בה ביחד בסמטה לא נחשבת ביפו, כותרת מטריית הנושא הייתה נדמה לי – 'המעשה הביתי', פגשתי את האמן דוד לוי. אותן שנים אבל לא ההוא מהכנסת, אחד מה זה זרוק בלי שום תסרוקת אבל גם נעלב בקלות. הוא הציג כמה עשרות מברשות שיניים מחוברות בדבק חם שיצרו גוף של אנקור, מקור פעור בגובה ילד ואני הצגתי את אחת מהדיורמות הכי מביכות שלי. יצא אפילו קטלוג מודפס איכותי שאין לי ממנו עותק, כי מה שמביך מביך ולא מעוניינת בתזכורת. אבל בגלל שבא לי היום ישר לפרצוף הכל חזר.

diyorama-full1

כולל איך ניתן במילה אחת לשרוט אדם חשוף ופשוט להחריב לו לפחות שבוע. וזה מה שעשיתי אז לדוד לוי, נשבעת שבתום לב. מבודרת ביין לבן ובגבינות בשלות נגשתי להתבונן לו מקרוב באנקור ואמרתי שגוי, כלומר בפתיחות את הדבר הראשון שבא לי: 'מה זה, פיל?' אידיוטי, אני יודעת ופניו של דוד לוי החליפו במיידי צבע – רק להסביר שמדובר בתקופה שכל החדשות היו מלאות בשערוריית 'פרשת הפיל האחר' – שגם אם לנקות אינטרסים פוליטיים, בתכלס גם היא התחילה ממעשה מאוד ואולי הכי בייתי, שהצליח בהמשך 'לצלם' את המוסד שלנו עם הזרבובית למטה מול כל העולם.

במילים אחרות, 'פיל' לא הייתה אז מילה שמשליכים סתם לחלל האוויר. והדוד לוי הזה, כמה במבחינת מראה יכולת לחשוב שהוא כאילו משוחרר מדברים כאלו, ענה לי בטון לחוץ: 'ניראה לך?' והיה קל לזהות התגודדות של דמעות זעם (איפה בתוליות…), בזויות עיניו עת סינן לעברי – 'שאני אבין, גם לך אכפת שאני טבעוני?' ואפילו שאני אוכלת בשר מתמיד בכלל לא היה לי אכפת, אבל בשלב הזה כבר לא היה עם מי לדבר ואולי לו לקח שבוע, אבל אני הלכתי כמה חודשים טובים עם המטען שדפקתי למישהו שאני לא מכירה פתיחה רק בשל חוסר מחשבה ושפה מרושלת.

ככה שהיום, כשפתחתי על הבוקר את 'נשיונל גאוגרפיק / לא מה שחשבת' וראיתי במו עיני שדוד לוי הבוגר, כבר לא משחק דנטלית והפך לבעל גלריה נוצצת לשנהב אלטרנטיבי – גם סוחר וגם עושה וגם תומך מכאן, על החוף ליד, מלוס אנג'לס, ביד יותר מרחבה בהתנחלויות – נהיה לי חלש בלב. הוא התראיין לאיזו תכנית בוקר שלהם, כנראה לכבוד חידוש השיחות והתחיל ללהג איך שבישראל הוא לא יכל להיות מי שהוא באמת, רק פה, עם הגישה הישירה לאנונימיות.

'למה אתה מתכוון?' שאלה אותו בעניין פסיכולוגיסטי, מראיינת שחורה עם בוטוקס שגולש עד לאוזניים והיה ניתן בקלות לזהות, שאפילו על פני תחקיר מקדים מלוא כובד משקלה היא צועדת על ביצים. הוא שתק לרגע ובאחת שיחזר אחד לאחד את אותו הפרצוף המוכה שחרוט לי על הקשיח. 'קשה להסביר', הוא אמר 'אבל להיות טבעוני, גֵיי, אמן ופטריוט כנף ימין פעילה, לא שורד אור שמש בישראל'. הקאתי דֶה זָ'ה ווּ, בחיי.

14 מחשבות על “המעשה הבייתי

  1. אכן, לא פשוט, תמרתנו, 'לצלם' טבעוני, גֵיי, אמן ופטריוט-כנף-ימין-פעילה עם הזרבובית למטה מול מברשות-השיניים האלטרנטיביות שלו. מביך. ומצער. ומובנת ההדחקה לאורך השנים, איך לא
    אבל הדיורמה שלך, תמרתנו – ככל שניתן לראות מהזווית האלכסונית בתמונה – מעוררת-חושים בססגוניותה ומתריסה בשובבות (לא בקריצה; באמירה מפורשת): הנה אני. לא שמה קצוץ. שום מקום למבוכה, להיפך

    אהבתי

  2. ואחרי כל הצחוקים והבדיחות, אולי יש משהו בדבריו?  כל אחד יכול ליצור בארץ, או שיש ברנז'ה וקליקות?
     
    ולא, אני לא מרמז לאג'נדה הכה-בלתי-נרמזת של עמיתך לכתיבה כאן, מואיז בן הרוש. יש קבוצות שלמות שעצם השתייכותו של אמן לתוכם, גוזרת דין מוות על הסיכוי שלו לפרוץ.
     
     

    אהבתי

  3. סאנדיי והכל, אבל למה את ערה בשעות כאלו?
     
    לא הבנתי את הלגמרי הכפול. לגמרי מסכימה עם דברי? חולקת עליהם פעמיים? לגמרי מסכימה ולגמרי מתנגדת?
     

    אהבתי

  4. בקר טוב לך, בגולה הדוויה של אורגון.
     
    מזג האוויר בירושלים בימים האחרונים – כאילו ראש העיריה מנסה, באמת מתאמץ, בגלל שמתקרבות הבחירות.
     
    שכחנו שיולי…
     
     

    אהבתי

    • הנה כבר זז חצי כדור, בוקר טוב לך אלמואדיב בירושלים המאוחדת.
      אכן…עם כל הרצון ההומני לכאורה למזג, רוב הסיכויים שמדובר בכלכלת בחירות מקטבת. ניראה אותו צולב את הצלייה של אוגוסט. 
      המשך יולי קריר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s