הסרט

מכרים וקרובי משפחה מכל הקשת לחצו לא לשתף החוצה בשום אופן, גם לא אם צילה הגדולה מבקשת, כי מצילה הקטנה אף אחד לא החזיק או דחף, לא מניות ולא קרדיט אנושי אחר. לכן כשדוד שלי יוסי פנה אליי עם הבקשה לצלם ולערוך עליו סרט במטרה שירוץ בכל המשפחה פלוס תקווה שיגרור אחריו גם עניין ציבורי, הרמתי גבה. אתה יודע שהם נגד. מה אכפת לי? זה לא עניינם. אבל אתה לא יכול להתעלם שזה לא שופך רק עליך, זה פותח על כולם, זאת אומרת על כולנו. נכון, שאתם חארות מזוייפים! הקול שלו רעד וכעס ואז התייצב….אה…את לא. גם אני, אני יודעת. טוב, אולי רק קצת, רק בגלל הנאום שתקעת אז אצל ארנוני ביבנאל.

זה לא היה קצת, הייתי אז רעבה בול על אמצע החודש והתנפלתי עליו כמו חיה רעה ויוסי רואה דקויות ובטח יודע טוב מאוד שאני מרגישה מאז אשמה וחייבת לו וזו בטח הייתה הסיבה שהוא פנה אליי ולא אל אחותי שעורכת סרטים עם מוזיקה נהדרת פי מאה טוב ממני, אבל שהתה כל התקופה ההיא בחו"ל ולא הייתה מעורבת ועכשיו מלמדת בסם שפיגל, כאילו שיש לה זמן בשבילו. לא משנה, בשבילי ברור שמדובר בפרויקט מאוד אישי אבל מאז הדיפוזיה עם החלוקה של הבית של רבקל'ה בחיפה, נכנסתי גם לקטע חתרני ואני חושבת לנקוט עריכה בסגנון מתפזר, כך שהסיפור של יוסי יעבוד כמו שבשבת שמתפרקת לצופה בפרצוף, להעביר פיזית מרגיז דרך השרירים הקטנים שבזויות העיניים, שהוא יכל להיות מישהו, סמל, אם לא היה לו אותנו – משפחה תובענית מדיפה סירחון מאליטיסטיות צדקנית שלא לומר מלחמתית.

לא להאמין שאחרי כל הבלאגן עוד הדביקו לו את הכינוי 'טינופת' ומה הוא בסך הכל רצה? שיתנו לו להפוך את האורוות הישנות במטולה לקן צרעות שלום להלין בו כל הבתולות שלו ולרסס יוזמות מדיניות. כן, במקום לאכלס את החללים דחוס במסעדת גרגירים או בצימרים לתל אביבים או כל מיני רעיונות דומים של דודה ברכה והבנות שלה, דליה וחדווה בנות הדודה עבות הקרסול שלי. 

Joseph_dreams_of_wheat

אוון ג'ונס / מתוך 'ההיסטוריה של יוסף ואחיו' / 1969

והיום, אחרי שצילמתי את רוב החומר אני רואה את זה לגמרי אחרת, נשאר לי רק לחשוב איך לקצוץ ולהגיש הוגן את השורה התחתונה של המחטף – איך בסוף לא נהיה מזון גורמה ולא בתולות. איך ארגון כ.נ.ע.ן לשימור אתרים שם כף רגל חסונה בינינו, סימם אותנו בכסף ותלושי נדל"ן חלופיים וגרם לנו למכור את יוסי והחלומות שלו לטובת סבא צבי. כי כולם חוץ מיוסי אמרו ולא הפסיקו לטחון שזה מה שסבא היה הכי רוצה, למרות שכולם יודעים טוב מאוד שסבא צבי הכי אהב את יוסי ובעצמו היה צריך למות כדי שסבתא רותה לא תמנע ממנו יותר מלהציץ אפילו ברמז על בחורה עם צד שמאל. נו, הכל בגלל אותה ההיא שקבורה יחסית קרוב לרחל המשוררת ואסור לדבר עליה.

13 מחשבות על “הסרט

  1. ההיא שקבורה יחסית קרוב לרחל המשוררת ואסור לדבר עליה, נשארת קוראת אחת דהומה בסוף הפוסט ובלי מענה? אכן, עריכה בסגנון מתפזר, שלא לומר: שבשבת שמתפרקת לצופה בפרצוף ומותירה את הנסתר טמון בתוך רסיסֵי-גָלוי-בלתי-מפוענחים שביניהן טובעות
    יוזמות מדיניות (בתולות?… נו, אם הן טוענות כך, מפטירה קוראת אחת שחינוכהּ – עוד מקוֹבְנָה – מונע ממנה לקרוץ כאן, בבחינת: תעשו-טובה, כן? אז רק מפטירה; ומאזינים חדי-שֵמַע אולי יבחינו בגוון החתרני)

    אהבתי

  2. טוב, נו, אש"א אמרה כבר הכל. אומרת אחת שמוצאה מרחק שעה וחצי נסיעה על ההייויי מקרקוב. 
    השארת אותי עם סחרחורת של מילים בראש, תמר… עכשיו, מה שנותר, זה למצוא את קצה החוט, והוא זאת שקבורה יחסית קרוב לרחל המשוררת… רק מלחשוב על הפרימטר שבו אפשר למצוא את זאת – כבר התעייפתי…טוב, אני מותרת.
    המושבה יבניאל? בית הקברות של קבוצת כינרת? זה נשמע הולך ומתקרב לאיזור ההשראה של מאיר שליו. יכול להיות מעניין….

    אהבתי

  3. קן צרעות שלום הוא רעיון נפלא. צריך להיות לפחות אחד כזה בכל משפחה!
     
    אין ספק שאילו הכרתם את ארגון  ק.פ.ה. (קדימה פיתוח הגליל) הכל היה יכול להגמר אחרת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s