כנרת, לא מה שחשבתי

באחד מציוריו של ג.פ., זיהיתי (ברשת, נראה שהוא מפרסם כל מה שהוא מטִיל, כמויות) את דמותה של בת דודתי כנרת, הוא מצייר בסגנון ראליסטי. אני מכירה את ג.פ. עוד מהלימודים, ספגתי את קיומו ארבע שנים לא תמימות. בפיקחותו תפס די מהר ובשתי זרועות משכילות את הטריק של להעמיד נשים, אז צעירות והיום 'בשלות' כמודל מעורר, לרוב יושבות ליד איזה אגרטל פרחים אתני (ערבי), קערת קרמיקה (כנענית) עם כמה בננות איזה תפוח ואשכול ענבים (בצורים) או בנועז אף מחבקות אלומת שיבולים. לאלץ אותן מתוך מודעות שניתן לפרק למילים, לערוך תחרות ייצוגית עם דימויים הנחשבים לארוטיים ואז לקדם דיון עם כל השאלות הלעוסות על המבט הגברי (ואוצרים מסוימים אף הפליגו בשאלות חודרניות על המבט הגברי-ציוני). נכון שזהו טריק ששועבד כבר ביוון העתיקה לטובת מעמדו של 'הגבר האמן' כפילוסוף, אבל עדיין – בימינו ובפרט בתוך המשפחה דברים עשויים לפגוע גם אחרת.

וכנרת, בת דודתי, בערך בת גילי היא אישה יפה מבפנים אך כבדה, מכל הבחינות. בחיים לא הייתי מאמינה שתשב ותחזיק ענף סחלבים סגלגל חיקוי מפלסטיק, סליחה לא בעיה לזהות גם דרך ציור שמן מסורתי, בשמלת כתפיות מתפקעת כדי שג.פ., כבר בעצמו לא ילד, יימרח עליה עם המכחול שלו.

ז'אן לואי דויד / אפלס מצייר את קמפספה בנוכחות אלכסנדר הגדול

בעלי אמר לי, אל תתקשרי, זה ממש לא עניינך, אבל לא יכולתי להחזיק את עצמי וכן התקשרתי. היא בירושלים ואני כאן. היי כנרת, מה קורה? הכל טוב. ככה כמה שאלות סרק על המשפחה והילדים ורק אחר כך – תגידי מה את עושה אצל ג.פ. על הבדים? מה שאת עשית, קולה הפך חנוק מהפתעה ומכעס. נו באמת כנרת, מה את משווה, זה היה כל כך מזמן… וחלק מתרגול של חילופי מכחול, אבל עכשיו?… אנחנו כבר גדולות, לא?

מה גדולות? את גמדה לידי ואל תרצי לי על פמיניזם ויזואלי בבקשה, כי אין לי שום סבלנות לשמוע למה אני כנועה מול תקרת זכוכית האפשרויות כשאני יושבת עם השמלה הכי סקסית שלי ועם אורכידאה פעורה, ותאמיני לי שגם אני יודעת מה הצורה שלה מזכירה. ולידיעתך אני עושה עוד כמה דברים כאלו שמפנקים לי את הדימוי הנשי, אבל תשכחי מזה, אני לא הולכת לספר לך. בחיי, את כזאת צדקנית לפעמים!
אני צדקנית???
כן, מאוד ויותר מכך – צדקנית מיליטנטית – מה אכפת לך שם באמריקה? מה את המכ"ית שלי?
כל כך שונאת שמעבירים לי מסרים דרך מטאפורות צבאיות אז הייתי על סף פיצוץ, חוץ מזה – איך מכ"ית? אני הרי פרצתי בבכי היסטרי בטירונות כשכולן התחילו לרסס יריות במטווח הקרטונים.

אבל לומר את האמת, הבנתי למה היא מתכוונת. כי היה לי אז, גם את המזל לזכות במכ"ית טרור שהקפידה שנתכלב לא פחות מגברים, בלי קוסמטיקה של נסיכות גועל נפש ובלי שום פינפונים. היא הייתה עוברת לידינו כל ערב ממרחק של לא יותר מעשרים סנטימטר, מסתכלת לנו בתוך הנקבוביות של עור הפנים והקו של העפעפיים ואומרת בקול שקט מבשר סכנה – גם אני אישה, אז שאף אחת לא תנסה לעבוד עלי בקטע של איפור. אני יודעת בדיוק איך ניראה איפור – דקה, שעה ואפילו יום אחרי שמורידים אותו.

2 מחשבות על “כנרת, לא מה שחשבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s