טיסת הלילה מתל אביב ללוס-אנג'לס יצאה באחת וחצי בלילה, או לפנות בוקר אם מחשבים את כל מה שבן אדם אוהב לעשות לפני שהוא מתעורר. חששתי בעיקר מאורכה, אך מכל החרדות שרצו לי בראש לא חשבתי על האפשרות, שאת חמש עשרה השעות הקרובות באוויר אבלה לצידו של אדם עם כרבולת. איש אמיתי, שום מטפורה לעוף.
מבלי שבקשתי הוא עוזר לי להכניס את המזוודה הקטנה שלי מעל לראש של כולנו ואגב חיוכים פותח בשיחה באנגלית ומסתבר שנולד ומתגורר בברלין. לאו דווקא עובדה המעוררת חשד בנוגע לעבר משפחתי-היסטורי מושך, אלא יותר גושפנקא לפרופיל קוסמופוליטי בעל חזות לא שגרתית.
אני יושבת ליד החלון והוא יושב משמאלי. לידו, על המעבר, יושב אחד עם כיפה סרוגה ופירסינג מעל השפה. דבר כזה אף פעם לא ראיתי וגם לא ישר שמתי לב, רק כשהוא ביקש ממני בבקשה לכבות את המנורה האישית אם אני לא קוראת, הוא רוצה לישון – ראיתי את הטבעת גולה זהב שנעוצה לו בלב השפמפם. לא שהייתה לי התנגדות עקרונית, רק שהרצף כרבולת-פירסינג קצת הלחיץ אותי, מין חלש והעדפתי את הכל באור שלא לדבר על סרבול הנגישות בעת לחץ על השלפוחית – בחישוב גס, צפיתי מינימום חמש הטלות שתן.
לפני שהספקתי להסס אם לשאול בקשר לכרבולת, הוא כבר הסביר. היא צמחה לו איך שהחל במחקר על שפני ניסיון החולטים אייפד. אגב, הוא רואה שגם אני משתמשת. אז אני בניסוי עכשיו? הוא צוחק כאילו ששלפתי בדיחה, בשעה שבאמת קצתי בנטייה הבלתי נשלטת שגוררת אותי להשתתפות בלתי רצונית בקבוצות מיקוד ולהברשת פרוות גופי על מנת להידמות ככל האפשר לארנבת. טוב שבקול שאינו משתמע, מיהר להרגיע שהוא לא עובד בחורף.
אז מה מביא אותך לתל אביב וללוס אנג'לס? הוא יספר לי ברצון, אבל קודם כל היה מאוד רוצה לשמוע עליי. טען שפעם ראשונה שהוא משוחח ככה מקרוב עם אחת שמכחישה. צחקקתי במבוכה כי חששתי שהוא מתכוון לאיך שנעניתי בנחמדות לדתי וכן כיביתי לבקשתו את האור, בניסיון להסתיר בכל הכוח את הגועל שחשתי מאיך שחורר לעצמו את הפרצוף – אלא שהברלינאי לא חיכה לספקולציות של הבנה ושאל נוקב – איך אישה כל כך סקרנית משכנעת את עצמה שהיא לא רוצה למשוך לי בכרבולת?
והוא צדק, הסתקרנתי ומה זה בא לי למשוך לו, מהרגע הראשון – למרות זאת, סליחה, אנחנו לגמרי זרים ולפי כל אמת מידה מדובר בהטרדה מינית – אז בוא קודם נדבר על השגת גבול הטעם הטוב, כי לידיעתך אני לא לבד פה. אולי תתקשה להאמין, אבל עמית ד', שבתחילת הטיסה הציג את עצמו כקברניט – היה טייס קרב בחיל האוויר הישראלי וקצין המבצעים בטייסת בה שירתתי, ואז גם ביקש ממני לפנים משורת הדין ללטף לו.
כך שלא סתם בחרתי לטוס אל על, בשבילי זה ממש כמו בפרסומת – הכי בבית בעולם, ואכן עמית ד' לגמרי הצדיק – למרות מזג האוויר הסוער שיחק אותה בהמראה ממש חלקה, אבל מאיפה בשם שמיים הנחית לידיי את התרנגול הגרמני הזה? כפרות?
תרנגול כפרות! אין ספק. האינטימיות שמתפתחת בטיסות ומתפוגגת במהירות הבזק שמתקרבים לשוורול יציאה ונעלמת לחלוטין בקרוסלה של המזוודות היא אמתית אבל יחידנית. אחרי 12 שעות של קירבה אינטמית והופ כבר לא…
אכן תרנגול אמיתי אבל לא הבנתי משכת או לא משכת? וגם האם ליטפת או לא ליטפת? אז אני מתכוון? והכי חשוב איך למען השם קרה אחרי כל המאמץ להתקבל להיות פקידת מבצעים לא צדת לך טייס עם יהלום את יודעת איפה? את כמעט מוגדרת כחרפה ג'נדריאלית…..אני הייתי מתבייש לספר את זה..
חוץ מזה אני חייב עוד פעם להתחנף קצת ולהזכיר לך שאני אוהב אותך וממש מתרגש מהיכולת שלך לקחת רגע כזה לצמצם אותו כפי שמצמצמים ציר משובח ..
בפעם הבאה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה, עדי (:
הייתי פקידה של מפקד הטייסת, לא פקידת מבצעים ולמרות שצייד היה אכן ספורט המועדף על כל הבנות בטייסת, לרוב גם בשליחות אימותיהן, הייתי מחוץ לזה. היה לי חבר צנחן אז לגמרי משכתי את ידי מללטף יהלומים ותאר לעצמך שזה לא היה עסק פשוט לסרב ליהלומן כמוהו, לא, לא מבחינת הפיתוי, אלא מבחינת האגו הצהלי – שלו. במילים אחרות הוא לא ממש קיבל את זה יפה.
אהבתיאהבתי
טוב חבר צנחן זה פטור מהחרפה הג'נדריאלית. אם כי ליהלומן? זה עלבון שדורש העברה מידית לאפסנאות בבית נאבלה שתדעי לך… אך הימים הנפלאים הללו שידעתן את מקומכן …
אהבתיאהבתי
כן, זה באמת מוזר שאין לי שום געגועים לימים ההם.
אהבתיאהבתי
תצלום יפהפה. אני הייתי פוחדת להיות על העננים. הם נראים כל כך רכים. דריכה לא זהירה אחת והופ, עלולים ליפול לארץ
אהבתיאהבתי
תודה רבה, שולמית.
כל העניין הזה של טיסה לגמרי לא מתקבל על הדעת. העננים הפריכים וכמובן הגובה. מאמצים עילאיים לא לחשוב על זה במהלך האירוע עצמו.
אהבתיאהבתי