אהבה וסליחה

לפני כחודשיים איים עליה שיזמין מישהו לכתוב את הביוגרפיה שלה, כולל התקופה שקדמה להיכרותם, אותו זמן אפל בו החליטה לשנות את שמה לשם של פרח – ואז היא לא תוכל יותר להסתיר מאף אחד, כלום. זה יהיה מרוח גם איפה שלא רוצים, כי הוא ידאג לקחת מישהו שכותב ממש טוב, או לפחות אחד שהרבה אנשים משוכנעים שהם אוהבים לקרוא אותו.

יתכן שאדם רגיל, אם יש חיה כזו, לא היה חושב שיש לה מי יודע מה להסתיר, אך בשבילה זה היה האיום הכי אכזרי שאלכס השמיע כלפיה אי פעם. לו היה מכוון אליה סכין אמיתית אפילו משוננת, למשל לכיוון הצוואר, זה לא היה הרבה פחות מפחיד. אז היא הסכימה.

למרות ששנאה קור מכל סוג, הסכימה לנסוע איתו אל איי אראן הפרושים במערב אירלנד וליתר דיוק אל הקטן מביניהם – אינישיר (Inisheer), באמצע פברואר, על מנת לבקש ממנו סליחה. אגב – לא זה היה הפרט שביוגרפיה מלאה הייתה חושפת עליה ומשאירה אותה עירומה מול כל העולם – אבל רק שם מבחינתו, בקשת סליחה מצידה עשויה הייתה להיות בעלת ערך. כי לרבוץ מול הטלוויזיה או המחשב ולומר לו מדי כמה ימים, מעבר לכתף – '…נו צ'ומפי, אני מצטערת, תשכח מזה כבר…', היה נטול לב בעיניו. העדיף שתקרא לו בשמו האמיתי – אלכס, ותסתכל לו בעיניים, ואם לא, שלפחות תשפיל את עצמה מול אותם גלים מתנפצים של אז.

היא לא בגדה בו, מה פתאום? זה בכלל לא משהו כזה. אבל היא כן עשתה אהבה עם דולפין לא חוקי בירח הדבש שלהם וישר אחר כך נכנסה להריון. מבחינת החינוך שהוא קיבל, לא היה ראוי לפתוח מחדש את הנושא הכאוב הזה, עד שהתאומים לא יצאו מהבית, כלומר בתחילת השנה. שניהם ללימודי אקולוגיה וסביבה.
אז הבוקר, הם עמדו שם על שפת הים האפור ושבור הגלים ורוח קרה פילחה ביניהם רווח מוחשי.

'צ'ומפי…'
'תקראי לי פה – אלכס, דייזי'.
'אלכס, אני ממש מצטערת והילדים לא ממנו, אתה יודע את זה טוב מאוד – שניהם כל כך דומים לך ומלאני ממש קופי של אמא שלך. אני הרי אוהבת אותך הכי בעולם. זה היה חסר משמעות'.

דמעות לחלחו את עיניו הכחולות והוא לא אמר דבר, אז היא המשיכה. 'הרבה נשים ובמיוחד נשים צעירות, כך קראתי, משתוקקות לסטייק כריש בזמן הביוץ ולמסופקות מביניהן רק סטייק דולפין יעשה את זה. ואני הרי הייתי צעירה ומסופקת מאוד…', כף ידה חיפשה את כף ידו שהזיעה למרות הקור.

Matthäus Kern / 1841

צייד דולפינים, כבר אז לא היה חוקי באירלנד ומה שהזדמן להילעס בעונג רב ומופגן בין לסתותיה הרחבות של דייזי, נלעס בעיקר מתוך מחווה אימהית כלפי דייג צעיר מאוד, אולי בן שש עשרה. נער יתום עם חיוך עצוב שניסה ללא הצלחה רבה למכור יונקים עם סנפירים בפינה שכוחה.

אלכס התאמץ מאוד לסלוח, וזה היה משמעותי ושווה כל גרוש מסע, כי אולי בפעם הראשונה הוא קלט שזה לא ילך עם אשתו, היא מנותקת לגמרי מהזמן. איזו אישה משכילה בת זמננו, אֵם לשני מחוננים, תודה בקול נעים ומלא בטחון, שתאוותה לסטייק מחיית מחמד ימית חיממה לה את הרחם?