להרגיל את הלב

הן לא התראו המון זמן אבל עדיין מצליחות למצוץ אחת מן השנייה השראה לטווח ארוך. ג'יני מרגישה, אפילו דרך צילומים על מסך, שהשמלות של אוליביה כובשות לה את כל הגוף , עד שממש נגמרות לה המילים מלהביע וזה מאוד עוזר לה עם הכתיבה. היא כותבת ספר.

ונכון שג'ני היא חתיכת רגשנית סנטימנטלית ואם נותנים לה, היא יכולה לבלבל את המוח שעות על יחסי חברות לא נורמליים וגם על הכלבים, היא נורא אוהבת כלבים. בעיקר טריירים. אוליביה פחות אוהבת כלבים, אבל משוגעת על ג'ני, היא רואה בה סמן של מעידה לקצוות שאף אחד לא רוצה להגיע אליהם מרוב שהם מתוקים וזה מסעיר אותה לגמרי – האומץ, נקרא לזה.

היא ניסתה כמה פעמים לדבר על כך עם רובּ, כלומר לשתף ולחלוק איתו, אבל לא הייתה לו שום סבלנות להקשיב – הוא חתך ואמר שהוא לא מבין איך זה בדיוק מקדם אותם, מה שג'ני אומרת. בסופו של דבר – ג'ני רחוקה גאוגרפית וג'ני זאת ג'ני – לא יפה במיוחד, לא חכמה במיוחד ומלאה בנמשים, גם על השפתיים.

ואוליביה – את יודעת מה אני חושב על נמשים. עוד איך היא יודעת, למעלה מטוב מאוד – שלמרות שהוא נטורליסט כפייתי, הוא למען האמת די גבולי בכל הנוגע לפיגמנטציה מוּלדת. ולו עצמו – יש כתם לידה בצורת ברווז מקיא, ממש בהיר, קצת מעל התחת, מצד ימין של הגב התחתון – ופעם, והיא לא סיפרה את זה לאף אחד מרוב מוזרות – כשהם טיילו באגם 'הדב השחור', בצפון קליפורניה, מקום שנחשב קדוש לאינדיאנים – המים היו קפואים ולא היו שם כמעט אנשים. רובּ לבש את בגד הים שלו מעל קו המותן והמקור הפעור של הברווז בקושי הציץ, ולפני שהוא נכנס למים, לאט לאט כדי להרגיל את הלב האומלל שלו לטמפרטורה, הוא עצר לרגע, הצמיד כפות ידיים לחזה, התבונן בעיניים עצומות בשמים וביקש מאלוהים סליחה על כך שהברווז שלו מכער את הטבע.

waldo_water

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s