חבק דג

ג'נה, מהרופאות האלו ללא גבולות, הגיעה לסייע מעבר למחסומים ולהתמודד עם הזוועות בקור רוח יעיל של אנשים ממדינות בהם שוחים במים קפואים בלי לבלבל יותר מדי את המוח, בשקט.

למרות שמלאו לה חמישים ושתיים השנה, העצמות שלה גמישות והיא מסוגלת לישון חפוז בכל תנאי שנדרש, על ריצפה חשופה אם צריך, והיא גם לא אוכלת הרבה – אין לה שום דחף לפוצץ את עצמה מבפנים, חוץ מזה, היא מקפידה תמיד לשמור מקום – הצורך שלה בנתינה לאחר הוא עצום, הרבה מעבר למה שיכול לעלות בדעתו אדם ממוצע שמוחו שקוע בסכסוך.

ובקיץ של המזרח התיכון, על קו החוף, יצא לה לבקר כבר יותר מדי פעמים, למעשה כמעט עשרים שנה, בהפוגות. היא מאוד סובלת מהחום, אבל יותר מהדגים, מהריח שלהם – שהוא יותר גרוע עבורה מריח הדם הזר העובר לה בכמויות בין הידיים.

אבל אפילו שריח בעלי הסנפיר יכול להרוג אותה, אחרי שלושה שבועות ללא יום ולילה, בלבוש קל ובדרך הומניטרית להחלפת כוחות, כמה מטרים לפני מעבר אללה ירחמו, הסכימה להצטלם לעוד כרזה אנטי מלחמתית, אף שלמיטב ניסיונה סיכוי אפסי שתעזור.