יום הולדת בראש השנה

מירה ואבי נשואים כבר כמעט שלושים ושתיים שנה. הם אנשים מאוד מתוכננים וגם בנושא הרבייה חל אצלם סדר למופת מדינת ישראל בואך העמק המערבי.
קצת לאחר שנישאו, עת החליטו על הקמת משפחה, עשו להם מנהג מחושב. לשכור לפי הצורך ב- 24-25 בדצמבר חדר לשני לילות במלון גולדן קראון בנצרת (מחירים סבירים), לספוג את יופיין של חגיגות חג המולד, ובלילה לבצע בנחישות את המשימה.

חג-מולד-בנצרת

והעסק דפק לגמרי מעבר לציפיות, כמו שעון טריפוליטאי. ובנוסף, לתדהמת הקרובים והמכרים – מירה הצליחה ללדת את שלושת ילדיהם בול בבוקר שלמחרת ערב ראש השנה.

כך יצא, שבכל ערב ראש השנה הם גם חוגגים לשלושת המתולתלים (הנמתחים כיום בין גיל עשרים ואחד לעשרים ושבע. רווח מדויק של שלוש שנים החתיכה), יום הולדת. אבי תמיד עם אותה הבדיחה. כשכולם מרימים לחיים הוא שואל כבמפתיע –
'רגע, כמה אצבעות?'
ומירה, כאילו זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שומעת את ההברקה ומתוך צחוק שעל סף השתנה, תמיד מחזירה לו ב –
'רגע, יש פה במקרה מישהו בשם יהושע? אני צריכה נגר'.

אבל השנה, טלטלה. מירה לא עונה. היא גם לא צוחקת מהבדיחה עם האצבעות. הילדים וכמובן אבי, קולטים מיד שנרשמת חריגה מדאיגה במסורת. ואבי לא מאבד עשתונות ונוקש קלות בכוס היין עם המזלג ושואל:
רגע, מירה, את לא צריכה במקרה נגר?
ומירה משפילה מבט ואומרת – לא.
את בטוחה?
בטוחה.

למרות ההלם שנחת על כולם, הרימו לחיים ואמרו מזל טוב בחום, אבל אכלו בשקט יחסי וכל הזמן מירה לא מסתכלת לאף אחד בעיניים ואבי מוטרד. איך זה? הוא לא הרגיש כלום לפני, זאת אומרת שמשהו לא בסדר. כזה כובד מעיק באוויר.

ואז, בקינוח, עוגת דבש עגולה בקומבינת יום הולדת שלאף אחד כבר אין לאן לדחוף, מירה קמה בשקט לפרוס, ואז פתאום עוצרת ואומרת –
יש לי משהו חשוב להגיד לכולם: לא עניתי לאבא כי אני לא צריכה יותר נגר, מצאתי נגר מעולה.
ואבא מרים גבות ולא אופייני מתפרץ: מי זה, הרוסי השמן ממגדל העמק?
והילדים לא יודעים מה קורה ומי זה הרוסי השמן ממגדל העמק ואמא אומרת לאבא –
תגיד השתגעת? ולמעשה נראה שאבא משתגע ממש ברגעים אלו, הפרצוף שלו כמו איש אחר.
ואמא ממשיכה שזה לא נגר כזה, זה נגר אחר.
איזה נגר זה, מירה??? אבא מתלקח.
נגר שמספר בדיחות מצחיקות. לא קרש, אבי.

2 מחשבות על “יום הולדת בראש השנה

  1. אויש, לגמרי.
    כמה עצוב כשאהבות נגמרות בכעס.
    כי לפעמים הרי נגזר גם על אהבות להסתיים [בזאת מכירה אפילו זאת שמאוהבת באיששלה כאילו לא חלפו מִשְכֵי חיים מפגישתם הראשונה אי אז לפני תחילת הזמן ולא תחדל עד קץ כל הזמנים וגם אחרי]; אבל כמה צער כשמסתיים פרק של אהבה בעלבון ובכאב
    הלוואי ולא היה כך
    הלוואי ובסיום אהבות לא היה צורך למי מהאוהבים [או – כפי שקורה הרבה – לשניהם] להיפרע בריבית דריבית על עלבונות נושנים שבעת פרחה האהבה נבלעו בשקט, והנה מגיחים לבוא חשבון נקמני

    מי ייתן וילמדו אנשים שלא להכאיב זה לזה
    במיוחד לא – למי שפעם אהבו, ולו גם עם הסתיימה האהבה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s