תותים

בניגוד לנושאים אחרים – כמו קרום בחלב הפרה הקדושה שגידלנו, או ריבות החבושים שבישלנו וארזנו יפה מתנה לחברים (אך נטו לא אחת להעלות עובש) – בנצי לא היה סלחן בכל הנוגע לתותי שדה.

לכן נאלצתי לגדל ולקטוף אותם בהיחבא. היו לי כעשרה שתילים, חלקה קטנטנה אצל השכנים, שם הייתי פורחת. בסתר.

מדי פעם אני עדיין נתקפת בהלה, אולי בנצי רואה אותי עם תותים זרים ביחד. אבל מאיפה שהוא יראה? בנצי רחוק ממני שנות דור מכל בחינה ולצערי אפילו עם משקפת חסומה לא יוכל להתבונן בעברו ולהרגיש אידיוט.

מאז שנפרדו דרכינו וגם שיניתי אזור אקלים – בו גידול תותי יער ותותי שדה הוא עניין קל כפִּיס אוֹף קייק, אני מחצינה לגמרי והתותים של השנה מניבים עכשיו פרי. לא, לא חלילה כאלו ענקיים שעברו הינדוס גנטי – רובם די קטנים אבל מתוקים מאוד, ולשמחתי לגמרי נקיים מטעם של פעם.

בנצי רודף כבר שנים אחרי גנבים שמרקיבים את השלטון, הוא עובד בפרקליטות. אני לגמרי תומכת מרחוק, רק מקווה שבלי קשר הוא לא מטריד יותר על בסיס תותי, כי זה יכול להיות ממש עינוי, מבחינה רוחנית כמעט עונש מוות.