היונה ההודית

בהתחלה הם הזמינו ממני את היונה הארמנית אז אמרתי להם שאני מאוד מצטערת, להזכירם אני יהודיה וזה קצת יותר מדי מתחרז לי – 'יונה ארמנית' עם 'שואה ארמנית', אז התפשרנו על הודית. הכותרת חשובה פה לפחות כמו התוצר בפועל כי היונה הזאת אמורה למשוך אנשים און לין ובקניונים להוציא הרבה כסף על מוצרי תאגידים בעלי גוון אתני.

נכון, ככה זה כשנותנים ללב להתערב באמנות מגויסת, לא אחת צצים קונפליקטים לא צפויים מבחינה מצפונית. אני מודעת לכך ולוקחת אחריות מלאה. ככה לימד אותי לא רק הניסיון, אלא גם הַאני אמאם, בחור מצרי שהכרתי פה, עת דרכתי את צעדיי הראשונים על אדמת המאוחדות כאינטרנשיונל סטיודנט ('תלמידה מחו"ל').

הוא בא ללמוד כאן עיצוב סביבה, מחלקה מצוינת וכבר ביום השלישי ללימודים נפגשנו בספרייה הגדולה שמעל שתי הכניסות שלה חרוטים שני חצאי משפט עצמתי שנכנס לדם תוך כך וכך ביקורים במקום.

מעל זו שדרכה נכנסים: אתה תדע את האמת

ומעל זו שממנה יוצאים: והאמת תעשה אותך חופשי.

הקליק בין הַאני לביני היה מיידי ודרמטי. מפתיע לגלות עד כמה אקלים מקור מולד הנושב מאורח בארץ זרה, מהווה משיכה מהסוג הביתי משרה הביטחון – אפילו אם במציאות בשטח זאת אומרת בין מדינות האם, דברים רחוקים מלהיות הרמוניים. אוי יוי יוי שלום קר.

הַאני היה באמת מתוק ותמיד חייכו אליו כשהציג את עצמו, מהר מאוד דבק בו גם שם החיבה 'שוּגֶר הַאני'. אינטליגנטי, רגיש ונאה לגמרי לא רצה להסתבך עם ישראלית, ברור, וגם אני לא מי יודע מה התלהבתי כלומר, פחדתי. את המרד בהורים ובמשפחה שלי רבתי, כבר סיפקתי בעצם הנסיעה לכאן ובלא מעט אקטים מוקדמים יותר – הבולט שבהם – פעילותי באגודה למען שחרור אביחי ברניב – 'השמוצניק שמוט הזקן' ככה כינה אותו אבי בבוז גלוי משחר ילדותי, שנים רבות לפני שנכלא בעוון סימון הקו הכחול בגדה.

וכאן, דברים לא התבוססו במקום וכדי להיות מסוגלים להישיר מבט אל עתיד משותף עשינו החלטה שקולה לנקוט בטכניקת קוסמטיקת הזהויות. בשבילי הַאני הפך לתורכי (אפילו הכין ממולאים מעולים ושווארמה בול כמו שאני אוהבת) ואני אימצתי לעצמי בזריזות צדודית של ערביה ישראלית. זה לא היה כל כך קשה כמו שזה נשמע. אני שולטת בערבית מהתיכון, נחשבתי אז לכישרון בשפות והמוטיבציה לשרת בצבא במודיעין הייתה יותר מכשרה ונחשבת, הרי בנות אז לא יכלו להיות קרביות ובטח שלא חלמו על קורס טייס. מעבר למילים, יכולתי וגם היום אני גם יכולה לשדר את הלוּק עם קצת מאמץ ובשביל האני עשיתי הרבה מאמצים. אהבתי אותו מאוד.

לקצר רומן כואב, רעולת פנים מצרייה חטפה לי אותו. כן, ככה בשקט לכאורה, רק עם העיניים, באירועים שהערבים האמיתיים שלומדים כאן עושים לעצמם, היא הרשתה לעצמה ללכת פטריוטי בלי להתבלבל. אחרי שנזרקתי ולא שלא ניסיתי להתנגד באמצעים שעמדו לרשותי ונראו פתאום דלים כל כך, החלפתי מדים והתחלתי ללכת לאירועים של 'הִלל', ארגון הסטודנטים היהודים העולמי. חגים, ריקודי עם, הכל.
שם דבק בי הפן האחר של השלום ונכון להיום, הַאני והרעולה שלו חזרו למצריים ואני שותפה סדרתית בקמפיינים של יונים. עושים אחד והבאים אחריו נגררים כבר מעצמם. הגלובליזציה הופכת את הרצף הזה ללא מאוד מורכב אלא אם, כאמור, אחת ל-, דורכים פתאום על איזו רגישות מילולית שעדיין לא נשחקה דיה. אבל גם בלי קשר, אני חושבת שיונה לא צלחת – 'הודית', מצלצל הרבה יותר טוב מ'ארמנית'.  

פרשת הולילנד

במקרה פגשתי היום את מייקל בדואר, קשקשן לא קטן והוא באמת ישר התחיל לספר בלי שבכלל שאלתי, שאתמול כשחזר מהסופר עם שתי חבילות מצות ושש צנצנות גפילטע פיש (מזל שאנחנו לא אצלם בסדר), עצר לפני הגשר שמעל נהר הוויצ'יאטה החוצה את העיר ברמזור, איפה שתמיד יש לפחות הומלס אחד שמחכה לך, אולי תתן איזה דולר ופשוט מתוך דחף לא ברור פתח את החלון ונתן חבילת מצות לאחד עם זקן ג'ינג'י שיבה ומבט קורע. הוא אומר שהרגיש שליחות מלמעלה, קדושה, אבל כשנהיה ירוק מהמראה האחורית ראה את ההומלס שלו זורק את חבילת המצות לנהר וקופץ אחריה, ככה מתאבד לו מול העיניים לכבוד החג.

ואני מדבר איתך על מצות הולילנד מישראל מג'רוזלם אורגינל, לא תגידי איזה חיקוי שעושים כאן (סתם מצות, גם אנחנו קונים אותן, הכי זולות), אז המשכתי לנסוע מההלם אבל אחרי שקלטתי עשיתי פרסה. הייתי חייב לראות מה קרה איתו את מבינה? אבל עד שהגעתי לגשר בחזרה כבר חסמו את הצומת, אז לקחתי שמאלה לאחד הרחובות הצדדים ועצרתי וברגל הלכתי עד למסלול שרצים שם ליד הנהר. את לא מאמינה – ירד גשם מטורף ואני רואה את ההומלס שלי ככה מפרפר בזרם מחבק את חבילת ההולילנד כמו מצוף. אנשים הסתכלו מהגשר ותוך משהו כמו חמש דקות הגיעו ועצרו ממש לידי, מכבי אש ואמבולנס וניפחו סירה קטנה במהירות ויצאו לחלץ. והצליחו. הבן אדם נשפך להם על הסירה כמו תינוק מקופל בשמיכות ששמו עליו ובוכה.

ואז אני עומד שם והם מורידים אותו מהסירה ממש לידי ואני מסתכל עליו והוא מזהה אותי ומתאושש כמו רוח רפאים שקמה לתחייה ויורק לעברי – חתיכת כלב קמצן! …קמצן? אני? הרי נתתי לך אוכל ואפילו עשיתי רוורס לראות מה קרה איתך! אבל לפסאובר (סדר פסח) אצלך בבית לא היית מזמין אותי נכון? לא… אבל זו עדיין לא סיבה לקפוץ… ואז נעמד מולי, סחט זקן ותקע אצבע חסרת ציפורן בחזה שלי. אתה לא תגיד לי מהי סיבה טובה או גרועה, טיפוס כמוך לא יאכיל אותי בלוקשים. לידיעתך אני מוכן לסבול את העולם הזה רק בשביל יין אדום מעולה, אז אל תמרח אותי על הכביש בחבילת מצות יבשות במחיר מבצע. נראה אותך חתיכת עבד קפיטליסטי שכמוך, מביא לי עכשיו הכתובת של הבית שלך ובשני בערב ממלא לכבודי עד הסוף את כוס הכסף הגדולה עם הפיתוחים בקיאנטי משובח שאורח פחות קמצן ממך יביא איתו ואני לא סנוב גם פינו נואר מקומי הולך. 

ארוחת הערב של נועם חומסקי (חלק שני)

אתמול בערב, נערכה באוניברסיטה פה, הרצאה של נועם חומסקי על מדיניות החוץ של ארצות הברית. לאחר שפספסנו (בושה וכלימה!) לפני איזה חודשיים את הרצאת השגריר הישראלי, צחצחנו שיניים והלכנו. מה שזה לא יהיה, זה קשור אלינו. כשהגענו לקרבת מקום לא האמנו איזה תור השתרך לקראת הכניסה. איזה שלוש מאות מטר תור! בקיצור – ביורוקרטיה שרק אמריקאים אופטימיסטים יכולים לשרוד – כי ברור שמקום להניח בסוף את הישבן לא יהיה. מאוכזבים למחצה, חזרנו הביתה לפצח בוטנים. אבל הפתעה. מסתבר שיש מועד ב'. היום בבוקר, משה קיבל את האי מייל הזה (שנשלח לכל המרצים במחלקה שהוא מלמד בה). שוב מוכח שאומנות ובמקרה הזה שירה אלקטרונית, יכולים ועוד איך – להקל באכזבה, לפצות על עגמת נפש ואפילו לבדר שחבל על הזמן.

(חוץ ממחיקת הנמענים ושמו של החתום על המייל, לא נגעתי)

Chomsky Dinner, Part II; 5:30 on Thurs

Dear

If you've never tried the savory delights of a slow-cooked goat bathed in a sweet and savory sauce on huge beds of rice, now's your chance.
Mohamed Jemmali and Mohammed Aldawood made this sumptuous feast for Noam Chomsky last night.  And there's plenty left over!
Come to Pac 115 at 5:30 tonight (thurs) and find out what I'm talking about – you'll be in for a delightful surprise

——-

בתרגום חופשי (וסליחה מראש על הטעויות הבלשניות…)

נושא: ארוחת הערב של חומסקי, חלק 2  ; ביום חמישי ב- 5:30

_____ היקרים,
אם לא התענגתם מעולם על בישול איטי של כבש* ששוחה ברוטב מתוק ומתובל על מצע גדול של אורז, עכשיו זו ההזדמנות שלכם.
מוחמד ג'מאלי ומוחמד אלדאווד הכינו סעודה מופלאה לנועם חומסקי אתמול בערב ויש המון שאריות!
בואו לחדר 115 בשעה 17:30 (יום חמישי) לגלות על מה אני מדבר – צפויה לכם הפתעה מענגת.

* (למרות שנכתב במקור  GOAT – "עז", יש להניח שמדובר בכבש…)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ובתרגום משוחרר: מי יותר אוהב כבש – יונה או זאב?

לא עכשיו

לפעמים ספינה בים היא רק ספינה בים – אבל לא עכשיו. כרגע, שום דבר לא ניראה תמים או חף מכוונות.
הכל כידוע, ענין של טיימינג – והופה! לי יש, מהשבוע, אמן פוליטי מתחת לידיים. רוב הזמן הוא אוכל פסטה או בונה בלגו, אבל גם מצייר. הרבה. בעיקר ספינות פיראטים.
בלי ספקולציות או הסברה, בכל יצירה שלו, חד משמעית יש טובים ורעים. גם אם המפרשים לבנים כל אחד מבצע את תפקידו. הסצינה ידועה מראש ותמיד יש הרבה חרבות ורובים (לא בהכרח רובי צבע), מעט תכנון והרבה אקשן.

טושים על נייר

שאלתי את האמן: "ומה זה המשולשים הכתומים על המים (חששתי, חלילה שפיכות דמים), בניחותא של יוצרים שחוקרים היטב את הנושא שהם עובדים עליו הוא פלט – "השקיעה".
– "ומה זה הירוק בצד שמאל?"
– "אי".
– "אי של שלום?" שאלתי בתקווה.
– "לא, סתם אי".

אקריליק על קנבס

אקריליק על קנבס

ניסינו לעבוד איתו על זה אבל בינתיים ללא תוצאות, טובים או רעים, הספינות שלו תמיד מניפות את הדגל האמריקאי. Just in case (ליתר ביטחון), אני מניחה.

אקריליק על קנבס

הזמנה לנגן

מעולם לא היינו ככה קרובים בדעות וברוח הדברים אבל אני תמיד מזמינה אותו ל פסטיבל באך , שמתקיים פה כל שנה ביוני. הוא הרי מת על מוסיקה , בעצמו מנגן פסנתר – זה מאז ומעולם היה הקלף האינטלקטואלי שלו. "תבוא ככה חודש קודם, באמצע מאי, תיפטר בנחת מהג'ט לג, נטייל קצת ואז תהיה במיטבך בפתיחה של הפסטיבל. אנשים חשובים, שעוני זהב, נשים עשירות, מאזטים, יין, תהיה כוכב! זה הרי תפור עליך".

"אני בטוחה שישמחו לארח אותך….לא, מה פתאום! אין מצב שיזכירו את "גרגרת עקומה", את הדירה במגדלים או את …"פיצי תשאל!"…. ואולי אפילו תוכל להפליא בנגינה עצמה… ברור שגם צילי מוזמנת! …כן כן, בטח שיש פה מייסיס (Macy's) ".

אבל גם השנה הוא דחה את ההזמנה בנימוס, "…צילי דווקא מתלהבת, אבל יש הרבה עניני מדינה על הפרק", אמר בשקט  "…לא פשוט, את יודעת…"
למה, למה לא התעקשתי השנה? הוא הרי אף פעם לא היה טיפוס של ים.