מַנְיָה

ובחלומי, מכל האנשים בעולם, באה אליי סבתא מניה. פעם ראשונה שהיא באה ולא שלא הזמנתי אותה קודם, הזמנתי אותה המון פעמים, אבל מה? בדלת הכניסה לבית שלנו, דווקא יש מזוזה, אבל עם חיות.
זו תיבת נח, הסברתי לה, אבל היא בסירובה – לא מנשקת חיות. אבל הלילה התגלשה בקלות ישר לחדר השינה בלי למצמץ ואמרה – זה סוף שבוע מיוחד, לכן באתי לבקר.

mezoza-s

אוי סבתא מַנְיָה את לא צריכה סיבה, את יודעת שאת תמיד מוזמנת. אבל סבתא מַנְיָה חייכה במרירות ואמרה:

בלי סיבה לא הייתי באה, אבל עכשיו אני במאניה, תמרי. קצת דומה למה שהיה כשהייתי צעירה ונכנסתי בכל הכוח לייבש להם את הביצות, לא מפחדת ומנגבת כל הזמן את היתושים המדממים מהמצח. אני בקריזה תמרי.

בגלל הבחירות סבתא?

בטח שבגלל הבחירות.

את פוחדת שהוא יישאר?

מאוד פוחדת.

גם אני פוחדת, שיתפתי.

כשסבתא מַנְיָה הייתה בת שלושים ושמונה סבא שלי מת, זה היה הרבה לפני שנולדתי. היא לא התחתנה שוב. במשפחה אמרו שהיא לעולם לא תוכל לפתוח את הלב או את הדלת לגבר אחר, וכך היה. היא נפטרה בשנתה בגיל תשעים ושלוש, בבית, על מיטה זוגית, בצד אחד הסדין מגוהץ.

הסקרנות כבשה אותי, לא יכולתי להתאפק יותר ושאלתי – סבתא, איך זה שם בשמים? אתם רואים את כל מה שקורה כאן?

רואים רואים, יותר מדי טוב רואים, תמרי.

וסבתא… נפגשת שם עם סבא?

ראיתי את סבא כמה חודשים אחרי שהגעתי לשם, בתור לתצפית מודרכת על ירושלים. יש לנו טלסקופ מיוחד לזה, אפשר לראות פרטים ממש קטנים, למשל את הפתקים שאנשים תוקעים בכותל, אבל סבא שלך עשה כאילו הוא לא מזהה אותי. טוב, זה נכון שאני כבר לא נראית איך שהוא יכול לזכור אותי, אבל עדיין, זה לא היה לי קל. בכל מקרה הוא ניראה בדיוק כמו שאני זוכרת אותו והיה מחובק איזה פרגית צעירונות. אז עברתי לאפליקציה אחרת, לתור של התצפית על על סן-פרנסיסקו ואז לקחתי קצת צפונה וראיתי שעברתם לכאן. כמו שאת יכולה לחשב, זה כבר היה לפני כמה שנים טובות ואת יודעת טוב מאוד למה לא רציתי לבוא לבקר אותך… בגלל הגן חיות שלא הסכמת להחליף, טוב, היו לי בזמנו כל מיני עקרונות. אבל עכשיו זה כבר לא משנה לי, כי הפסקתי לנשק. מה יעשו לי? יקראו לי גזענית? כאילו שזה משנה למישהו, בין כה אני כבר לא קול של אף אחד.

בורינג

לספר עניין די פרטי – באחד מהחלומות היותר חגיגיים שלי הייתי זמרת בלהקה צבאית, במופע בבסיס מאובק בדרום. אני הסולנית והקול שלי נרקיסים, אבל באמצע ההופעה פונים אליי לא מעט לוחמים שנהיה להם כאב ראש נוראי מהשירה שלי ומתחננים שאשתוק קצת ואעזור להם בבקשה לבכות. 

בחלום אני רוצה אבל לא מצליחה להפסיק לשיר בשבילם. אני זוכרת את המילים של חורף שבעים ושלוש ממשיכות להישלף מעצמן, אבל מה שכן – לאט לאט הקול שלי הנמיך לכדי קול של זאבה זקנה, עד ליקיצה מבועתת אך משחררת.

היום, יום לגמרי נעים וחילוני ממלנכולית סתיו, חלפתי דרך העיירה שעמום (Boring, Oregon) ובצומת היחידה במקום, אור ירוק להולכי רגל וחוצה את הכביש זאב. 

boring

איך שאני קולטת אותו חוצה, החלום הזה בא לי מול הפרצוף. ולמרות שהוא חלום חוזר, שמופיע לפחות אחת לשנה (לרוב לקראת סוף ספטמבר), אני לא נוהגת להיכנס איתו לדיאלוג. 

אלא שכנראה בגלל הקול הצרוד של הזאבה, הזאב הזה, שכבר כמעט מת פה משעמום, נפנף בהתרגשות שיא בזנב שאעצור ולא ויתר. אז עצרתי.

הוא שאל – האם? 

ואני עניתי – לא זוכרת.

אני אחד מאלו שלא הצלחת לשתוק בשבילם. עד לשעמום ברחתי מהקול שלך ועכשיו באת לחפש אותי? כנראה שיש לנו פה משהו לא פתור, את לא חושבת?

נו באמת, זאביק השועל… גם אם תבטיח לי להתעלף מסיפורי סבתא נוסטלגיים ותשבע על הדגל שהייתי אז כוסית לא נורמלית – אני לא שרה לך עכשיו את חורף שבעים ושלוש, כדי שתוכל לבקש ממני שוב לשתוק ונרוויח ביחד איזשהו טריגר לסשן טיפולי.

נו, אל תהיי כזאת…

מצטערת זאביק, לחיות את החלום זה אאוט לגמרי מבחינתי.

במידווסט (במערב התיכון)

טארט אישי ממולא בקרם שקדים? כן, כן הולך. במקום איזה סנדוויץ', כי הגעתי לפגישה איתו ממש מתה מרעב, אבל מול גברים שהם לא בעלי אני לא מעיזה לפתוח לוע בעובי שתי פרוסות, אפילו דקות. ככה זה. סוג של קיבעון מגדרי.

TART-SMALL

חיכיתי לו עד שיבוא לשולחן עם שלו, כי זה לא מקום שמגישים לך והוא בא עם צלחת גדולה ונוטפת – ביצים לא עלינו, עם כמה רצועות בייקון מטוגן וסלסלה עם ארבעה משולשי טוסט ספוגים במלא חמאה.

רנדי. איש מאוד נחמד. חייכן. ונאה. הוא ואשתו התארחו אצלנו לפני כשבועיים לארוחת ערב (פעם ראשונה) ואחרי כמה כוסות יין אשתו הניפה הכרזה (אולי כי הם גרים פה כבר שמונה שנים אנחנו יחסית חדשים פה): פורטלנד זו ה-עיר לאנשים יוצאי דופן.

אנחנו יוצאי דופן? רנדי שואל.

התכוונתי למיוחדים. היא זורקת לו.

אז מיוחדים. אנחנו מיוחדים?

אתה לא. מיוחד.

אני לא?…

לא, אתה רגיל.

…אבל ביחס לאנשים אחרים מהמידווסט (מהמערב התיכון) אני נוסע הרבה מאוד לחו"ל…

זה נכון. אתה נוסע הרבה יותר מרוב האנשים במידווסט. טוב, אבל זה בגלל העבודה שלך…

רנדי עובד בחברה ממשלתית ועושה הדרכות של מערכות מחשבים חדשים בארצות הברית, והרבה באירופה. בכל מקרה, כבר אז, כשראיתי איך אשתו משפילה אותו, היה לי ברור שזה יגמר (או יתחיל, תלוי מאיפה סופרים) – פה בקפה ליד. שאני בטח אזמין איזו עוגה בצורה של כובע ויקטוריאני – אבל באלוהי כל הנשים שלא עושות הנחות – ולמרות שכבר ראיתי פה ארוחות בוקר כאלו אלפי פעמים – בחיים לא הייתי מעלה בדעתי שהוא ישב מולי עם מנה כל כל כך נושמת, על גבול הפורנוגרפית. זה היה לגמרי סר טעם לסיטואציה מבחינתי. הוא שם לב שאני נועצת מבטים ונבוכים בצלחת שלו ושאל –

מה, מאז שאכלנו אצלכם נהיית טבעונית?

לא.

אז מה העניין?

כלום…

תראי, לא שאני בא להתנצל, אבל זה מה שכל האנשים שנולדו במערב התיכון אוכלים לארוחת בוקר. בים-תיכון שלכם אוכלים משהו אחר?

כן.

מה?

סלט ערבי קצוץ דק ו…

בכלל לא חשבתי שאמרתי משהו מצחיק, אבל רנדי התחיל לגעות מרוב צחוק באמצע הקפה כמו איזה ג'מוס וכשנרגע אמר שהוא פשוט מת על ההומור הישראלי שלי. שהוא כל כך יוצא דופן ומיוחד בעיניו.

גבר מערבי

במרכז הרומן הטרי שלו מיהרה צעירה אסייתית ברחובותיה של העיר הכי גשומה בארצות הברית. הוא מת על חינניות של נערות מזדרזות, במיוחד כשהן אוחזות סל קטן או מטרייה, וברור שתמיד הסתקרן לגבי מה שסיפרו לו על נשים אסייתיות.

girl-with-u1

והוא בכלל ישראלי מרמת גן. למד בבליך ובצבא קידד מודיעין על איזה הר בדרום ואחרי שנמרח בארץ שנתיים מה לעשות עם עצמו, נסע לארצות הברית ללימודים עם החברה שלו מיכלי. למעשה מתמיד נסחב אחריה, הם מגיל שבע עשרה ביחד. יש לה ביצים של תאו ומה שהיא אמרה – עשו והכל היה יופי. עד שהתחיל לו הקסם הזה עם הכתיבה באנגלית. הוא מעולה באנגלית, טוב אמא שלו, אמריקאית, ודיברו בבית מגיל אפס. אז יום רטוב אחד, מיכלי פתחה דלת וזרקה אותו לכל הרוחות של צפון מערב החוף. היא אמרה שהוא כבר ממש מצחין מרוב זחיחות, והאמת שהיא פשוט לא יכלה לפרגן לו על ההצלחה שליקקה לו ככה את כל הגוף בלי אזהרה מוקדמת, בזמן שהיא נאבקה בשיניים בלימודי משחק. היה לה בראש להיות אילת זורר השנייה, לא שיש לה את הנתונים, אבל מצד שני היא גם צדקה – נהיה לו מן ריח חמצמץ שהתגבר אחר הצהריים והגיע לשיא בסביבות שמונה בערב, גם אחרי מקלחת, כלום לא עזר.

אלו היו בדיוק השעות שבהן הוא שם את התחת לכתוב את הסיפורים הקצרים שלו שהתפרסמו די קבוע, אחת לחודש במגזין המקביל במעמד שלו לניו-יורקר רק עם קריקטורות פחות מוצלחות. והתחילו לעודד אותו מכל הכיוונים לכתוב רומן ואז בכלל, רק מהמילה 'רומן' התחיל להיפלט לו הריח הזה הנורא.

הוא נדלק על הרעיון של ספר אמיתי – והבחורה, הכמובן מאוד יפה שהוא תקע במרכז הרומן הטירון שלו, השתוקקה להכיר גבר מערבי. ככה לגמרי גם הוא החשיב את עצמו – 'מערבי'. היא חשבה שזה יסדר אותה בחיים. באה ממלזיה לארצות הברית על מילגה, לזמן מוגבל והייתה בלחץ של זמן. אם תמצא אחד עם אזרחות ותעשה לו מה שתעשה, החיים שלה על המסלול הנכון.


girl-with-u2

אבל אופס! לא, לא יכול להיות אחד סופר או אמן, מה פתאום? זה סותר לגמרי את קווי האופי הסטראוטיפים שהוא תפר עליה בפתיחה. ופה נכנסה לו בעיה שהוא לא ידע איך לצאת ממנה. בסיפור קצר הוא כבר היה מעלה אותה על רכבת אווירית לטהרן ומוציא לה בצ'יק את כל השטויות מהראש – אבל כאן בתוך עיסת הקיטש היומרני שהוא טווה לעצמו, שאגב – גם הפך אותו לאקסטרה חרמן אתני  – הוא לא רק הסריח, הוא גם איבד את כל חדות הראייה מרוב גשם.   

בקרון

היא לגמרי בנבכי הספרות הפופולרית אבל לא נוהגת להתנסח באופן ספרותי, אך הפעם הדבר באמת נחת כבד כמו חולד שמתרסק על קרקע בתולית שמשלמים עליה בדם ויזע. וזה קרה בבית התה שבנו מקרון רכבת. לפני שהוא הביא את זה, הוא סיפר לה, שעד לפני שנתיים המקום הזה היה חנות ספרים נהדרת, אבל עכשיו אפילו אם כוס תה עלובה עולה שלושה דולר, זה כבר יותר שווה מלספור תולעים בתוך ספרים שאף אחד כבר לא קונה פיזית בחנות.

tea-house-outside

tea-house-inside


tea-house-inside1

כמי שהוציאה לאור לא מעט נפוחים כמוהו, היא התחילה להריח את המסר. מישהו/י אחר/ת מציע/ה לו פרס על על הבירבורים שהוא כותב ועל אף שהקהל שלו כולל את טובות חברותיה, היא אף פעם, אם לומר בכנות – לא החזיקה ממנו סופר גדול. סתם עוד אחד שמתלבש נכון ושהזרם ישטוף עם הזמן – מה שכן היא לא שיערה שיש לו דעות על תה. עד כמה שהיא מכירה הוא כמעט מחובר עם אינפוזיה לאלכוהול.

tea-house-from-window

אבל זה בכלל לא מה שהוא הלך לספר לה. הוא לא בורח לשום מקום, להפך. יש לו רומן חדש, כמעט מבושל לגמרי על משפחה נורמלית, שהגבר משתגע שם בעקבות יחסים שפיתח בפייסבוק עם גבר יפני שאוסף דיאפרגמות משומשות ומצלם אותן על סיכות, כאילו היו אוסף פרפרים מיובשים. נוצר ביניהם עניין ודברים מתחילים לפרוץ אל מחוץ לרשת.

ובהקשר הזה, הוא ביקש להיפגש איתה. בא להתייעץ, יש לה ראש נקי משטויות ואולי היא תוכל לעזור לו. כי מה שהחל אצלו כרגיל, כתיבה על בסיס עובדתי אמיתי, תוך גלישות לסנסציוני, הפך למציאות. הוא באמת הכיר גבר כזה שאוסף, וגם טוען שכל אלו שהוא מצלם היו בתוך גופן של נשים שהכיר בפייסבוק. כמה דוחה, היא חושבת לעצמה אבל לא אומרת כלום, רק לוגמת אחת גדולה מחליטת הלבנדר עם הרימון סיני, בשבילה ללא קפאין.

tea-house-cups

וכשאשתו גילתה שזה לא שיש לו איזה סיפור אהבה לוהט עם אישה אחרת בפייסבוק, כמו למלא אחרים, אלא שזה משהו יותר עמוק – קשר גינקולוגי על בסיס יום יומי עם גבר אסייתי. היא חקרה ולא הניחה עד שהוא סיפר לה את כל האמת ואז היא השתגעה לגמרי. למרות שהסביר לה – תביני, זה הכל מילים, אני סופר וחייב גירויים, מה את רוצה? והיא אמרה לו את מה שאני רוצה אתה כנראה לא יכול לתת לי, חתיכת סוטה!

בשבילו לשמוע שהוא סוטה, זה כמו לומר לו בפרצוף שאבא שלו מעולם לא אהב אותו. נכון, אבל גם בלתי נסבל. ומה הוא יעשה עכשיו? בניגוד למיתוס, הוא מדבר אליה כבר בעיניים אדומות – רק מתוך תחושת נורמליות הוא מסוגל ליצור. ובלי אשתו איך הוא אמור לראות את עצמו? כְּגֵיי שהיה סגור בארון על בסיס פתולוגי-סדיסטי?

up-girls

tea-house-y-chairs

היא לא הגיבה. מה היה לה לומר? שהוא מגעיל אותה משהו כמו… פי עשרים מלפני שסיפר את מה שסיפר? מצד שני, ברור היה לה שהוא נמצא במצוקה אותנטית. היא התבוננה בצעירות שישבו בסמוך אליהם וחשה קינאה, הן לא צריכות להתמודד עם מה שתקוע לה עכשיו מול הפרצוף.

היא מעולם לא השתמשה בדיאפרגמה כאמצעי מניעה וגם לא התנסתה ביחסי מין בין גזעיים. למעשה כבר כמעט עשר שנים שלא עשתה סקס בכלל. ולא שחסר לה, מרגישה מצוין עם עצמה. היא מו"לית נחשבת ופה ושם גם עורכת, רק את הטובים ביותר שהם גם חברים – לא מגלומנים חסרי כישרון כמוהו, שהיא מחזיקה בלי חוזה ורק בגלל הכנסות יציבות.

קרדיולוגיה

חשבתי שבחורף הם מפסיקים עם הגולף אבל כנראה שהם לא, בטח כמו שג'ייק לא הפסיק להוריד את הבגדים כשמישהי יפה הביעה עניין, אבל זה היה מחובר ללב, שאני לא אחשוב, יש לו לב ענק. פעם כשרופא בדק לו את הקצב הוא שאל אותו: תגיד לי, מה זה הלב הזה? מה אתה מאחסן בו חוץ מדם? אמרתי לו – אהבה, והדוקטור השמן ממש ירק מרוב צחוק, כמו בבון, טוב הוא היה רופא צבאי.

golf

את ג'ייק פגשתי בסדנה לקדרות מתחילים של האוניברסיטה בסיאטל. באותו הזמן בעלי לימד שם תולדות השירה של המאה האחת עשרה, אבן חרוטה על חרסינה והייתה לי אפשרות להשתתף בחוגים של המחלקות לעיצוב ולאמנות כמעט באפס עלות. ג'ייק לא לימד, אבל היה נוכח קבוע בסטודיו של הקרמיקה כדמות מיתולוגית ומתוך רצון כן לעזור ניסה לאלף אותי להשתמש באבניים באופן מתקבל על הדעת, לבסוף התייאש בצדק ובשעות הדמדומים הגשומות סיפר לי על הלב הרחב שלו.

כשהסתיימה מלחמת ויאטנם הצבא נתן למי ששרדו לכאורה ללא כל שריטה, ללמוד איפה שהם רוצים על חשבון המדינה, רק שלא יבלבלו לה ולעצמם את המוח. בחישוב כלכלי טהור, היינו בשבילם עסק הרבה יותר משתלם מאלו שנהרגו עם הפיצויים, או מאלו שחזרו לגמרי פסיכיים והיה צריך לאשפז אותם לכל החיים. בפסיכולוגיה בְּסְנְט, גם הסביר שהגיע ללמודים במטרה להתמקצע בפיסול פיגורטיבי, תמיד אהב לצייר אבל אחרי המלחמה העז להיות אופטימי ולקוות שבעזרת פיסול יוכל לשלוט בשלמות של הגוף ובתלת ממד של הנפש. בסוף נתקע כדבריו עם קדרות מופשטת, אבל שטויות, לא זה העניין, החשוב הוא, שהיו הרבה חמודות שהוא פיסל במהלך אותן שנים. שלף מהארנק כמה תמונות כדי לתת לי מושג לגבי הפוטנציאל הוויזואלי שעמד באותה העת ברשותו.

והייתה אחת אנה, קולו נחלש, שבאה מאירופה, משבדיה לשנה, ללמוד אדריכלות נוף, קלטה אותי בעיניים הצהובות שלה על ההתחלה והחליטה ללמד אותי. אמרתי בבקשה. מה ידעתי? צרכתי בתקופה ההיא בשר כמו מטורף ובכל צורה. הייתי חייב, בשביל הלב שלי הגדול, הוא התחנן למנות כפולות כדי להחלים מההלם והיא רצתה על הפעם הראשונה שנשב אחד מול השני ערומים ודווקא נאכל אורז מלא בידיים. ומי ידע אז מה זה אורז מלא? אבל בישלנו ואכלתי, מה שהיא אמרה עשיתי ואחר כך, מהמיצים של הגוף היא ציירה לי על הגב את סטוקהולם בכריסמס. היה לה דמיון מפותח ודרישות. הרגשתי בברור שהיא יצוקה מחומר אחר, לקחתי ממנה כמה שיכולתי והלב שלי חגג עסיסי.

אבל בתור עוד מקודם וחסרות סבלנות, חיכו ג'ואן ולורין. ולורין הייתה עקשנית, נלחמה עליי כמו תנינה. אומנם הצלחתי לבצע כמה חודשים קאנון משולש, אבל בשורה התחתונה, נוצרה צומת טי ללא מוצא ונכנעתי. לורין ניצחה את כולנו. אפילו היום, רק תהגי מולה את השם 'אנה' והיא כבר תצית לך כתובת אש.

ושלא תחשבי שככה זה נגמר בשבילי, הלב לא מצטמק ולא שוכח וניסיתי ליצור עם אנה קשר, ועדיין ממשיך לנסות, אבל אי אפשר. היא מפורסמת מדי ומוקפת בחומת מגן של יחסי ציבור. היא חזרה אחרי השנה ההיא לשבדיה, עזבה את הנוף והמשיכה ללימודי קולנוע. סיפור הצלחה. במאית עסוקה. שולחת מהסקנדינבית סרטי לב לכל העולם ולפני משהו כמו חמש שנים, אפילו הצליחה לקטוף את האוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר Soldier and Spring Chicken Chops ('חייל וצלעות פרגית'). במקרה ראיתְּ?

הדרך לקיבינימט

בואי אני אוציא לך מהכספומט של השוק את העשרת אלפים דולר המחורבנים בכמה פעמים ומצידי תעופי לקיבינימט. אני לא יודעת איפה זה קיבינימט (למרות שאני מכירה את התרגום מרוסית), אבל באנגלית זה לא נשמע יותר טוב. בעבר הוא היה מתקמצן אפילו על להזמין אותי לאיזה פסטה פרימוורה, אה לא, זה 'האביב' של בוטי'צ'לי, ציור שאני נורא אוהבת וגם על פוסטר שלו שרציתי הוא התקמצן, אבל עכשיו כדי שאני אסתלק הוא הסכים לעשרת אלפים דולר כאילו הוא מלך הנדיבים. סתם תקעתי מחיר והוא ישר התנפל על המציאה. בהמה.

רק פה הוא התחיל לדבר אלי באנגלית, כשהייתי פקידה שלו בגולני הוא בקושי דיבר איתי, שום שפה, אבל לפני שעזב את אשתו בשבילי אמר שהוא חולם עלי בספרדית כמו השיר ההוא והוא בכלל ממוצא רומני. ברקוביץ'. ברקוביץ', אתה רוצה קפה? ברקוביץ' אפשר לצאת הביתה?
הייתי חיילת די בוקית, משקפיים, שיער קצר, הליכה גמלונית, דיבור מסודר, בחיים לא קיללתי כמו בנות אחרות שהיו איתי וברקוביץ', שבוע לפני השחרור קרא לי לחדר שלו סגר את הדלת ואמר לי שאני מלכה ושהוא ייקח אותי לראות את העולם. הקבע שלו נגמר חודש צפונה משם והוא מת לנסוע לחו"ל, נשבר לו מהארץ. זה היה יחד עם האפיזודה המוזיקלית של החלומות בספרדית.

שבע שנים אנחנו בלוס אנג'לס, בהתחלה על ויזת תייר ואחר כך על מיני מוטציות שלה. אני עובדת בחנות נעליים של ישראלים וברקוביץ' עשה חלטורות של אינסטלציה. אבא שלו שרברב והיה לו את הידע מהבית. אחר כך נכנסנו להגרלה של הגרין קארד ורק אני זכיתי, זה היה כבר בתקופה שהוא נכנס חזק לעסקים של הירקות. הוא רצה שנתחתן ואז הכל יסתדר לו, כמעט הסכמתי אבל אז בדיוק חזרתי מהעבודה שעתיים מוקדם יותר, בגלל כאב ראש ותפסתי אותו באמצע עם השכנה המקסיקנית המכוערת. אני לא מגזימה הרגליים שלה היו בתיקרה, בחורה בת עשרים שמדברת ספרדית שוטפת ולא צריך יותר לחלום. צרחתי עליו – ברקוביץ' אתה יכול לקחת את הקיטבק שלך, להכניס אליו את כל הבגדים שלך ואת המוח המצומק שלך וללכת להפליץ שעועית ולזיין צ'ילי במקום אחר.

atm

ברקוביץ' עלה לי על העצבים והוציא ממני דיבור של פרחה ועל המקום התעקש שהוא נשאר בדירה, פתח פה ג'ורה והציע לי את הכסף כדי שאסתלק לו משדה הראייה, גם למריה יש גרין קארד, הוא לא צריך אותי. תפסתי את הרקות בשתי הידיים והתחלתי לעסות כמו שראיתי פעם שממליצים בטלוויזיה וזה עבד. חמצן שקול ניקה לי די מהר את המחשבה: עם ברקוביץ', או בלי ברקוביץ' נמאסה על לוס אנג'לס חתיכת מקום מזויף עם יותר מדי דוכני פלאפל ואנשים שהיו איתנו בגולני. ניסיתי לחשוב על זמינות גאוגרפית עם טאץ' של בונוס מפנק והרמתי טלפון זריז להוואי חמש אפס. הוא שאל אותי מה המספר האישי שלי ומזל שאני עוד זוכרת.

תמיד רציתי לשרוף לפחות חלק מהחיים שלי על אי ועכשיו חמש אפס מחכה לי בזרועות פתוחות. חמש אפס לא היה בגולני, הוא היה בשש שש תשע. אני רוצה לרכב איתו על הגלים הגבוהים ושהוא יחלץ איתי אהבה על חופים קסומים לפני השקיעה. עד העליה למטוס אני הולכת לגהץ לפחות חמשת אלפים על בגדים שלובשת בחורה שכיף להיות איתה.

חמסה חמסה טבריה

מאז שחמד את העיר העתיקה, חמסה חמסה טבריה, איפה ירושלים, חלפו הרבה מים בחצי של הירדן הערבי. בהתחלה חשב לחמוד ברגל אבל כששמע, התאהב בעיקרון הטיסה השקטה. ואז גילה שאין בארץ קורס ונסע לקליבלנד, אוהיו, שם מקצוענים. חצי שנה רק בשביל לעשות את זה כמו שצריך ולהתאמן. יש לו בהחלט נטייה לכוח רצון ולדבקות במטרה, עוד מאז שהיה ילד והצבא בכלל. חיזק אצלו.

hamesa-on-wall

היא הכירה אותו בשבוע האחרון של הקורס. הוא נעמד בתור להזמין אצלה בקופה הימנית, הסניף של מקדונלד'ס ברחוב מיין. עם הצ'יפסים המעושרים בשומן חזיר כמו מים. מלאה מאוד, בעיקר בישבן. משהו כזה הוא עוד לא ראה, אשכול אבטיחים דו מפלסי, אבל בלונדינית ועוד לא הייתה לו בלונדינית. הייתה לו פעם אחת שאטנית, אם זה נחשב.

לא יהודיה ולא היה לה מושג שישראל מוקפת אויבים והוא סיפר לה מיד על טבריה והיא שאלה אותו אם טבריה זו הבירה והוא אמר שבשבילו כן, זו הסיבה שהוא הולך לחמוד אותה-ואותה-ואותה וחייך רעב. הוא הלך על טרילוגיית משמעות באנגלית קלוקלת אבל היא הבינה והסמיקה, בדיוק כמה ימים לפני סיום שנת הלימודים השנייה שלה, מדיה ותקשורת בקולג' ציבורי ובחודשיים חופש משרה מלאה מתכננת אם לא כאן בסניף, אז ברשת מזון מהיר אחרת. מה שכן, חוששת שיוסיף לה לפחות מידה אחת או שתיים בהיקף של הצורה, והגלידות… היא מאוד מנסה לשמור. בחודשים האחרונים ירדה קצת.

הוא הציע לה די מהר, לא היה קמצן רגשית וגם היה לו איפה לשים אותה בארץ. גר בכפר תבור. בית יותר מדי גדול. ירושה. תבואי. יהיה כיף. אני אתן לך ביסים של לחם חיטה מלאה על הסי-אוף-גליליי (הכנרת), זה קרוב לאיפה שאני גר. הוא כיבד. נוצרים. גם בארץ לדעתו, אם כל הערבים היו נוצרים הכל היה נראה אחרת. בטוח. והיא ענדה שרשרת זהב עם צלב קטן וכששכבו ראה באור אחר הצהריים קעקוע של תינוק על הישבן הענק שלה. אולי ישו, חשב אבל לא שאל. אם תרצה, היא תספר.

היא הסכימה. בהתלהבות נערית ובטבריה, כשבאה איתו מנופפת מלמטה כמו מעודדת לא מיני, הוא טס מעל העיר ומה זה חמד אותה. היה חום אימים ובלילה ראו את הירח ושכבו ערומים בסוכת כל השנה בחצר והוא מאושר קצת שיכור, אמר לה שבחיים לא חלם לחמוד ביום אחד גם את טבריה וגם איזו כוסית מאמריקה. כוסית? לייק (כמו)-כוס(מילה שקלטה מהר, כל הזמן הייתה צמאה) ווין (יין)?… כמעט, צחק, כמו כוס קוקה קולה אקסטרה לארג' עם קרח, שעושה נעים בכל הגוף – הסביר לה בשפה שהניח שתבין בקלות. אחר כך טפח לה שובבית על הישבן, נסחף עם עצמו ושאל – וואט איז דיס בייבי דואינג און יור באט (מה התינוק הזה עושה על התחת שלך)?

Cocacola-5cents-1900_edit1

Drink Coca-Cola 5¢ / 1980 / אמן לא ידוע

באחת נגמרה החגיגה. היא התלבשה בזריזות, נכנסה הבייתה והתחילה לדחוף בקריזה בגדים למזוודה. זה לא היה מה שהוא שאל, כמו איך שהוא שאל. גס. כאילו הוא מדבר עם חבורת גברים מטומטמים על איזו חשפנית בחמישה דולר. וכמה שנים לקח לה עד שהתחילה להרגיש טוב עם הגוף שלה ולהיפתח ולהשקיע באיך שהיא נראית? הרי גדלה בבית נוראי – אמא שלה הייתה עבד של חבטות מילוליות מצד אבא שלה וכל אלו שבאו אחריו, מודל נשי רמוס וזוועתי ואותה עצמה השפילה תמיד על ענייני משקל וחוץ מזה, אם הוא היה מזהה ניואנסים הוא היה קולט שזה לא תינוק, זו תינוקת. הרי רואים רק את מאחורה.

הפסיכולוגית האחרונה שלה תמכה מאוד בפעולת הנצחה עצמית מתוך מצב של שליטה וכוח – לקחת זיכרון טראומטי ולהיות מסוגלים לחיות עם תיעוד ישיר שלו ביום יומי והיא השתכנעה וביצעה. די כאב, אבל באמת העצים. היא לעולם לא תספר לו שנולדה בלידת עכוז, יותר מחמש שעות הייתה תקועה. אמא שלה עד היום מסוגלת לומר, אפילו לאנשים זרים – שבגלל שכבר אז הייתה באובר וויט (משקל יתר) והייתה 'גאונה' בלבחור תנוחות מחמיאות. לא, אין צ'אנס שהיא תספר לו את כל זה. אולי בעתיד למישהו אחר. רגיש יותר.

צום ארבעת המינים

בשדה של תרגילי ממשק פורנוגרפי יש המון אפשרויות. כשלמדתי את התחום, קורס של ארבעה שבועות מרוכזים, בשלב מתקדם למרצה כמעט נפלט הביטוי – 'השמים הם הגבול', אבל ברגע האחרון כאילו התחרט. ייתכן שחשש להסתבך עם מה שקורה למעלה, כי היו שם באזור המון כנסיות. מצד שני – הטרדתי את עצמי – זה שאתה הולך להוציא לאנשים את הריר של המיץ לא בהכרח אומר שאתה לא יכול להיות אדם מאמין, אולי אפילו להפך.

ומחשבות כאלו מאוד מעסיקות אותי מאז שנכנסתי לפרקטיקה של עבודת התכנות המסוימת הזו, במיוחד לקראת יום כיפור – האם שיגרה כמו שלי עשויה להוביל לחתימה רטובה ורוטטת שמתחזקת טוב את הלב, או לישות מיובשת כבויה ובלויה שאלוהים פשוט מתעב.

Yom-kippor

והשבח לאל שהשנה, במקרה או שלא, צירוף מיקרים או שרצה הגורל ומפגש אנושי מאוד מפתיע הקל עלי ופתח בפני פרשנות פילוסופית מרעננת והכוונה לקשר ארוטי לא מובן מאליו שנגלה מולי בין צום לצום.

בסוף אוגוסט בישיבת צוות לקראת הקמת אתר עבור אנתרופולוג ביזאר מאחת השכונות הטובות של העיר, נחשפתי לראשונה לתיאוריה (שהוא פיתח, דוקטורט והכל) על צום ארבעת המינים. טקס שהוא מפעיל גם על עצמו, גם יהודי – ולמרות שהתוכן לחלוטין פורנוגרפי על פי כל קריטריון, השתכנעתי לגמרי שניתן להפיק ממנו ממש הארה, אפילו תזונה רוחנית אם מותר להתנסח באופן נרגש ופרדוקסלי מבחינה מילולית.

הוא מצא מקבילה גופנית לארבעת המינים שכולנו מכירים ומתנזר ממנה כל כיפור, כמעט יומיים שלמים. אולי לא בשביל כל אחד זו כזו דרמה, אבל על פי הערכתו זה יכול לתפוס חזק מאוד לפחות חמישה עשר – עשרים אחוז מהגברים בביצים ועשרים וחמישה – שלושים אחוז מהנשים באזור נקודת הג'י זווית של שלושים מעלות דרומית מערבית לדגדגן.

הקשבנו לו בענין רב והדברים נשמעו מופשטים בלשון המעטה, אבל אף אחד לא העז לבקש דוגמה – למרות שאנחנו רגילים לחומרים יותר מִקשים. לדעתי וכמו שאני מכירה את עצמי ואת בוב, דיויד וסאלי הפרועה, השילוב של גוף חי עם נשגבות ספירטואלית הלחיץ ושיתק את כולנו, אלא שבסוף לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו ישירות איך הלכה למעשה כל העסק הזה עובד.

הוא הסביר באופן ממש מעודן, על מכסה המנוע שאתה סוגר על עצמך מרצון, כולל אזיקי הפלטינה וכפפות הפוליאטסר ואיך הם חונטים את כל ארבעת. המינים. אחר כך קפץ באלגנטיות, כנראה על מנת לרכך את האווירה (בטח נראינו קצת המומים…) וסיפר על מבחר שופרים לא קונבנציונליים ואיך תוקעים איתם וגם אמר שטוב שהזכרתי לו – הוא רוצה להכניס לחצן אתרוגי לרכישת קרן תאו חשמלית בעמוד השער.

bafalo-blog-small

 

מנהיגותה של חדת חנית

עכשיו בפגרה. קיץ ויש ימים ממש לוהטים אז רוב הבנות מנצלות ודוחפות את המטאטא לאיזה קבלן משנה אמין לטיפול עשרת אלפים. לא בעיה לצבור עשרת אלפים מספטמבר עד יולי, גם אם את לא בשיא הכושר, אני אפילו עברתי השנה את השלושה עשר אלף כך שיהיה כרוך גם בקליעת זיפים מחדש, רובם נשברו או נסדקו עוד במקנזי פַּאס (McKenzie Pass), אני קצת רועדת מלהיזכר כי גם פגשתי שם לראשונה את אֶרין שהפכה אותי מאישה אפרורית לאייקון צובע קהילה.

bend2011Mc_black

bend2011sister_cloud

מקנזי פַּאס (McKenzie Pass)

זה היה בסתיו האחרון, יומיים אחרי שסגרו את דרכי הגישה היבשתיות לשם זאת אומרת את הכבישים, אבל אותנו אף אחד לא טורח להגביל או לבטח והיה כבר קצת שלג על הפסגות והבהובים של עצי צפצפה בטיפוס על חלק מהמדרונות שהחליפו צבע על השעון האקלימי, יום מקסים ובַּפַּאס, ישר קלטנו אחת את השנייה. לא יודעת אם בגלל שהיא חצי יהודיה והייתה מתנדבת בקיבוץ גינוסר בבננות חצי שנה וגם סבא וסבתא שלי מגינוסר, ביליתי שם הרבה כשהייתי ילדה והיא אמרה – הכינרת ואני אמרתי לה – כן, הסי-אוף-גלילֵי ואז התיישבנו על שפת האגם המזרחי לפרק מעטיפתם סנדוויצ'ים חיטה מלאה עם אבוקדו והיא צדה שהציפורניים שלי קצת מלוכלכות מצבע שלא הצלחתי להוריד והסתערה.

bend-2011lake-cu

איסט לייק 

ממתי את יודעת שאת כזאת? קצת גמגמתי לחשוף על ההתחלה אבל הנוף פעל עליי את פעולתו וטשטש מעצורים והודיתי שרק בשנתיים האחרונות. את מבינה, כשגרתי בישראל בכלל לא הייתי מודעת לאופציה ולכל מה שהיה כרוך תחת הכותרת 'אתגרי', היה לגמרי מחוץ לתחום בשבילי. מה, לא היית בַּאָרְמִי? הייתי, הייתי אבל רק סְקְרֵֶיטֶרִי לא פַיְיטֶר. איפה? באוויר. את רואה, שום דבר לא מקרי, זה התחיל אצלך כבר שם. וכמה שאני חושדת בחיבורים מופרכים נמשכתי להאמין לה וכשהיא ביקשה ממני ליצור ארסנל גרפי לכל הבנות של הקאונטי (המחוז), הסכמתי.

me-with-the-broom-winter-s

הַמְרָאָה (נובמבר 2012)

עבדתי על הפרויקט כל החורף, בהפסקות, כדי לא לחבל ברעננות המטרה אבל רק אתמול נפגשנו שוב לכבוד תום העונה למסירה והענקה. אֵרין שקיבלה ממני את הקבצים במייל ושלחה למדפיסי דו ותלת ממד הייתה ממש ברקיע השביעי. לראות את כולנו מאובזרות כאיש אחד מרגש אותה מאוד. ככה היא אמרה וגם אני מאוד התרגשתי פעם ראשונה אולי, שהרגשתי שהתקרבתי ולו בארץ זרה להיות שותפה במנהיגותה של חדת חנית או ראש חץ או איך שלא הגדיר את עצמו, סיימון נ' המורה המיתולוגי לציור במרחב, אהבה תופסת ראשונה.

3-witch-cards-packed--blog witcch-all-items-blog witch-time2-blog
witch-heart-broom-corn-blog

witch-bookmark--all-sides-fwitch-backyard-and-cat-e-bl

היה לו מבטא אמריקאי כבד, הוא עשה עליה בשנת שבעים בגלל ציור של לאה ניקל, 'הפרפר'. הוא אהב לדבר הרבה על קומפוזיציה ויחסי כוחות בין כתמים שאיבדו שליטה ולמרות שהשיעורים איתו היו אז קיומיים מבחינתי, סוג של משמעות החיים אני לא חושבת שבסופה של שנה לקחתי ממנו הרבה הארות, כאלו שעוזרות מקצועית כשבן אדם נגש לדף ריק ולא יודע להחליט מי נגד מי – אבל מה שכן, הולך איתי עד היום המשפט החוזר שאיתו הוא היה פותח כל שיעור – 'אמנות זה לא קסם אבל תחפשו טוב טוב איך לעשות את המֶגִ'יק'.