קמפינג – פרק 50: מאצ'יקו

לקמפינג פרק 49: מיסטר קלמנט / עופר גורדין

הם שיחקו בציידים והניחו שעכשיו, עם הטרנד ההיסטרי של רכיבה על אופניים וכל האביזרים הנלווים, לא תהיה שום בעיה למכור אותו. שלא לדבר על האפקט האירופאי / הנוסטלגי – כריכת לבד ירוקה עם סל קש בחזית הכידון, כמה נתחי סינטה אדומים ושובל מתנפנף של מפת פיקניק משובצת. זה הצטלם טוב בראש, אלא שהטקסט עצמו היה גרוע. חואן קלמנט, הסופר שנהוג להיות מקוטלג ומוגדר כסופר עממי – בסופו של דבר, גם בתרגום מבריק לעברית, הוא נאצי עלוב של מילים. וזה לא שבגדול אני נגד טרנספורמציות, להיפך – הן לדעתי ז'אנר מבורך, אבל המוטיב הקיטשי של מיזוג יבשות ושפה אנאלית, דוחה בעיניי. שוב צבי ואני לא מסכימים – לפני כחודש על מוטקה 'הקוף' ועכשיו על הגרמני המחופש. מזל שאני הולכת מוקדם היום. התחלתי לקחת שעורים בשזירת פרחים יפנית, לפי שיטת 'איקבנה' – שמארגנת צומח בזוויות. בדרך לשיעור, אני קונה פרחים, לא הרבה והכי חשוב שיהיו טריים. מאצ'יקו, יפנית שהיגרה לישראל לפני שלושים שנה, בגלל אהבה (יש גמל כזה) מלמדת אותי. אחרי קידה מסורתית היא מראה לי כיצד גבעולים יכולים ליצור קומפוזיציה ולחייך האחד לשני. נו, ברור מאליו שהיא מוכרת סוכר. לא שזה כזה פשע גדול – אבל לא ראיתי חיוכים. מנגד הצלחתי לשמוע שיחות. סגרתי אצלה רק שישה שעורים והיא כבר הספיקה לרמוז לי, שאנשים מילוליים מדי, מפספסים את העיקר. זו הסיבה שביפן נשים חכמות מקפידות לשתוק. מתתי לענות לה – מזל שהן מוותרות על רעלה, אבל שתקתי (…). עם כל הכבוד לחכמת המזרח, אני חייבת להביא איתי אליה, את דודה שלי מבאר שבע שתתן לה לבלוע קצת ארס מזרח אירופאי. גם לנו יש מורשת עם שיטות וקישוטים.

לפני שאני עוזבת, היא שואלת אם אני מכירה מישהו שיודע 'לנהוג' (שיבושי העברית שלה כל כך משעשעים!) בחץ וקשת. בטח, במבי! (יש לו הרי את הסט המפואר מהנחושת, ירושה מסבא שלו) למה? בסוף השבוע יש מטווח אירוסים ומסתבר שלארגון האיקבנים בישראל חסרים צלפים. היא מתלהבת – זה עניין אוטופי נטו – את מתכוונת בישראלית מדוברת, לאירוע שנתי שפותח מזל? כן! היא מצמצמת עוד יותר עפעפיים – גם ליורים וגם לקהילה ברחב. אומרים שיכול אפילו לגרור לשלום אזורי. בדיחה טובה. היא משפילה מבט, אי אפשר לדעת. טוב, במבי רק חזר עכשיו מצייד נאצים בצד השני של העולם, כמעט נפלט לי, אבל אני אשאל אותו אם בא לו על פרחים.

לקמפינג פרק 51: חרקירי / עופר גורדין