קמפינג – פרק 80: ביקורו של פרנסואה

לקמפינג פרק 79 – הנשר נחת / עופר גורדין

פרנסואה בא לעשרה ימים. אולי הזמן הכי מזוקק שהיה לי מזה שנים. כמו ללטף חתול לבן ולשכוח. עם זאת לא חסרו אנשים שהרימו גבה – למה בת ארבעים פלוס משלהם (ממש…), צוחקת בקול רם מדי עם נער לבוש מחויט, רחוק מכאן ועכשיו. לא הזיז לי, אפילו ההפך ואני זוכרת היטב זמנים שבהם כל אישה מלאה עם שפתון וורוד שעיקמה פנים, יכלה למוטט בי בניין קלפים של שלום ובטחון. אפרופו – דודה שלי סיפרה לי שבבאר-שבע עיצבו כיכר תנועה, על פי אותו עיקרון. טנק מוקף בנרקיסי בר בגווני שלכת. לא בדיוק בול קליעה, כי החלטתי, על אף הקושי האובייקטיבי ולמרות שפרנסואה, מת כחייל – לעשות לו הכרות בלתי צבאית עם הארץ.

על הבוקר כשירדנו דרומה, לבשתי גלביה שחורה ברקמה נבטית ושילחתי בו את המיתולוגי, 'בייגלה גמל' הממוקם בכניסה לעיר עוד מאז שהייתי ילדה. בצהריים החלפתי למעיל רוח ועלינו על העפיפון האקרובטי של הדודה, כדי להתערבל בסופת חול מעל המכתש הקטן. יומיים צפונה, כבר האזנו לצווחות עגורים באגמון של החולה. אבל הכי היה לנו באמצע – חלקה תלושה מנוף נעורי – הגן הלאומי בבית שערים העתיקה. לא העליתי בדעתי, שמערות קבורה יכולות להצית ווליום כזה גבוה של חזיז רומנטי, כי את הפסל של אלכסנדר זייד עם הסוס, ליד, על גבעות שייח אב'ריק, תצפית כאילו – כבר בדקתי בתיכון. שום תירוץ מוסרי, פרט לשעמום המתמשך הכרוך בשינון לבגרויות. אני גם קצת דיסלקטית. פרנסואה התמוגג! בתקופת הרקע שלו, עוד לא הומצאו הדיסלקציה ומניפת הפרעות הקשב. הוא חושב שזה נורא חמוד. בעיקר בתוך מערה. על גבן של הגלוסקמאות הכבדות. ריח הטחב לא הפר נשימה קלה וכצפוי במצב בו האהבה נוזלת, עטלפים קדומים התחזו ליונים.

ברור שהגשתי לו גם את כל מסת הקוֹנְטְרִילְיוּס-אֵייג'. הרי בסופו של יום, אני תוצר של פמיניזם דעתני ותוכן מקצועי הוא חלק בלתי נפרד מהזהות הקיומית שלי – כך שאכן, מובן מאליו – את הצלילות עשינו בקיסריה. מסורת זו מסורת ועדיין התאפקתי. לא רציתי להיכנס בנכסי צאן ברזל ובסוגיות פטריוטיות מול תייר. מי שכאן ומהתחום, יודע טוב מאוד שפעילות השייטת באתר לא השאירה הרבה ברירות מחדל, חוץ מליפול לחיקה החלול של תיירות זולה שמצנזרת אופקית פרקטיקה היסטורית.

לפני שטס חזרה, התעקש לבשל. חייב להכין לנו – קדירת צלופחי פרובאנס. היו לי תכניות אחרות ולא שאני נלהבת להתנסח באופן המוני – אבל, זרמתי עם זה והתבוננתי בו כשרקח. גופו ניראה שקוף כשטיפל ביצורים החלקלקים, דקות ארוכות לפני שהשרה אותם במחית הערמונים, היין הלבן ועשבי התיבול ושלח בחרס לתנור. לא חדש וגם מיותר לנדנד – כשמשחקים במימד הזמן, עשויות להיווצר בועות אוויר ואפילו ואקום. בשתיים וחצי לפנות בוקר התעוררנו שלובי איברים – אוי! הצלופחים!!!

לקמפינג – פרק 81: שרימפס עצבני /עופר גורדין