בואי נסגור נשכח

אחותי הרימה אלי טלפון על הבוקר ואמרה לי נחרץ: אל תכתבי על זה. על מה? על הגבר ששכחנו אז בבגאז'. למה את חושבת שאני רוצה לכתוב על זה? נו באמת, קשה לנחש, את הרי מלכת ניצול הנסיבות. באמת תודה רבה, גם אני אוהבת אותך אבל אם את רוצה לבקש ממני דבר כזה לפחות תקראי לגבר בשמו, הוא בן אדם, יש לו זהות וגם לא שכחנו – אולי את שכחת. טוב, בסדר, בבקשה אל תכתבי על שאולי שמואלי וכשהגתה בצרידות את שמו שמעתי אותה מסמיקה מרוב לחץ וזיעה וחשבתי לרגע להסכים, אבל עבר לי.

בהחלט יתכן שיש לי בעיה עם לויאליות משפחתית או אמפתיה מועצמת בדיעבד לגבר בשם שאולי שהענשנו בחומרה יתרה לאחר שכולו שכח להאכיל את תרנגולות הטסטוסטרון הנדירות שלנו כשנסענו להימרח שבוע בסיני. בזמנים שעדיין היה שפוי לעשות את זה. אחת מתוך עשר הטסטוסטרוניות מתה מרעב ובהמשך כמה אפרוחים שהיו אמורים לבקוע לא בקעו מעולם ואחותי ואני לקחנו את זה מאוד קשה. לחזור ככה מחופשה ולגלות. ישר דמעות. אחותי אפילו חששה שזה יחזיר לה את הדיכאון ואמרה שחייבים לעשות מעשה וזה לא שאני מאשימה אותה עכשיו, אבל שאולי שמואלי היה בסך הכל בן אדם בסדר ומה שאנחנו עשינו לו היה זדוני, נקודה.

ולא שהוא לא התנצל. הוא כן. רק לא מספיק הרגישו עליו את הכאב והכנות ואחותי שנראתה מעולה אז ולהוסיף את השיזוף של הים האדום, אמרה לו זה בסדר שאולי, אל תדאג, בוא נלך לשתות משהו בפאב של יפתח ונשכח מהכל. היא שלחה אותי להביא מהבית את המפתחות של הסובארו וביקשה ממני לנהוג. נסענו דרך השדות לפאב המדליק של יפתח ליד מאגר המים, רק מקומיים הכירו ואיזה קילומטר לפני, ליד השטחים של הכותנה היא אמרה לי לעצור והתחילה עם ההצגות שלה של החלפת זהויות וכאלו.

fields

שאולי מאוד התלהב, הוא לא הכיר את הקטע הזה אצלה והיא עברה למושב האחורי לשבת לידו ואמרה לו – בוא נשחק כאילו חטפנו אותך ונצמדה אליו עם החזה והוא התחיל להתרגש ושאל – מה אני צריך לעשות והיא אמרה לו תיכנס לבאגז' כאילו הכנסנו אותך בכוח. זה כבר הדליק אותו לגמרי המילה 'בכוח'. היא אמרה לו – רק עד לפאב, זה יעזור לנו לשתות יותר ואתה יודע מה… ולי היא עשתה לי את הסימן המוסכם עם האצבע הקטנה של 'אני הולכת לדפוק את האידיוט', כמו שהיא סימנה לי שבוע שלם לפני, בנוגע לכמה ישראלים בסיני שהלכו לה אחרי התחת כאילו שלא ראו אישה יפה בחיים שלהם. אז לא התרגשתי יותר מדי ומצאתי את עצמי מצייתת לתכנית שלא אני המצאתי. לקחת בחשבון שאחותי גם גדולה ממני בחמש שנים.

שאולי נכנס לבגאז' ברצון, נשכב בתנוחת עובר כמו תינוק ואחותי סגרה מעליו, נעלה, נתנה לי בחזרה את המפתחות ואמרה – סעי. ישבנו בפאב על שני חצאי ליטר גרמני לפחות שעה וחצי, הזמן ממש רץ. לפני שהלכנו היא נכנסה למטבח שלהם וביקשה לקנות ביצה. גם אותי הפתיע לראות אותה פותחת את הבגאז' בחשיבות עצמית של שחקנית פורנו ומפצחת לשאולי שהיה חצי מעולף את הביצה על הראש תוך כדי צווחות שקטות – גם זו ביצה שיכל לצאת ממנה אפרוח! לתשומת לבך, שאולי.

שאולי היה גמור מעלבון, תשישות ופחד ואני רחמתי עליו ואמרתי לו בוא נחזיר אותך הביתה, אבל הוא לא רצה ונשאר שם עומד בחניה סחוט, מלוכלך והמום. היה ברור לנו שהוא לא יתלונן במשטרה או בשום מקום אחר. מה הוא כבר יכל להגיד? שתי מטורפות שלא האכלתי להן את התרנגולות טסטוסטרון נעלו אותי בבגאז' ומרחו עלי ביצה חיה?
הוא באמת לא הגיש תלונה לאף אחד רק עזב את הישוב כעבור כמה חודשים, לא חושבת שבגלל זה. ואנחנו לא דיברנו על זה יותר. עד היום.