בננה אצל פָּקְלֶר

התלבטתי איך ובסוף החלטתי לשבור את הצום הלא במובהק מסורתי, אצל פרינס פָּקְלֶר, נסיך שצמח מתוך העם ולא עושה קונצים – מה שאת רואה, זה מה שאת מקבלת.

ישבנו על זה קצת לפני ודסקסנו מה יהיה הכי נכון. אמרתי לו שמיציתי בגביע או בקונוס והוא אמר שלדעתו הכי כדאי עם בננה, מצופה בשוקולד כמובן – הוא לא מצפה שאחת כמוני תסתפק בגרסה הנטולה, התאמץ להחניף. תודה פרינסי, אבל אתה לא חושב שזה קצת גדול עלי? אל תשכח שנולדתי במושב…
מה פתאום גדול עליך? את רוצה להגיד לי שבין הפרות הקדושות מו-מו בארץ זבת לא גידלו בננות?

תראה, כבר סרקתי בעבר את הקפואות של דיאנה (לא ההיא), שמוכרים בסופר והגעתי למסקנה כתובה ש- לפעמים בננה זו רק בננה ואני לא כל כך אוהבת לחזור על דברים פעמיים… זה משהו אחר?
לגמרי אחר, טרי-טרי ועבודת יד ואם את רוצה יש גם בציפוי אגוזים להגברת החספוס. אתה צוחק איתי? לא, רציני ואלו אגוזי מלך שגדלים כאן אצלנו בעמק. וכשהוא אומר 'כאן אצלנו בעמק', אני מתרגשת ובא לי את יזרעאל ואת חורשות הזיתים והאלונים המצויים של הגליל התחתון בלילות אור ירח… מי אז היה מעלה על דעתו, אופציה צמחית-טרופית ביבשת רחוקה? ולמרות זאת ויתרתי על האגוזים.


קצת נבוכה… חתיכת בננה… אמריקה!…

אבל…ממממ… ממש טעימה… ואיך מרגישים את הטריות! 

תגיד פָּקְלֶר, זו בננה אקסטרה וֵירְגֵ'ין בכבישה קרה?
…פשוט מעולה! תארוז לי בבקשה כמה

בפריזר יש לו עוד ערימה של מצופות, מנויילנות סטרילי פחות או יותר, מחכות בסבלנות לשוברת הצום הבאה, ופָּקְלֶר המסור ניגש ומוציא את המגש העמוס מהויטרינה וכדי שארגיש בנוח מרגיע בקול מלכותי – שמכל הקשת הפוליטית-אתנית באות אליו. אני מכירה את סגנון הניסוח הזהיר/תקין פוליטית הזה וברור לי שלמרות חביבותו, גם פָּקְלֶר נוטה לפרש דוגמתית את 'הזר' ו'האחר' – כלומר, מה שהוא בעצם מתכוון לומר, אך לא מעז – שלא רק מהגרות שמתגעגעות באות לבקש. אז מה? לא נפגעת ולא ביג דיל!… כי הרי להודות על האמת, גם אני מכלילה ומניחה אוטומטית שכל הנסיכים מעדיפים עם קרפדות.

להחליק אל שנה חדשה

מה יעשה איתה שהיא כזו אובססיבית בכל הנוגע ללוחות שנה, לאמונות טפלות ולטקסים פגניים?
לקראת ראש השנה האזרחית היא חורשת את החנויות מספטמבר. כמו לחיות בתוך חנות של טלויזיות זה מזפזפ בעיניים. בכלל אין איפה לתלות אותם, כל הקירות בבית (וגם המקרר) כבר לגמרי מלאים בגרידים של ימים ומספרים. אותו ינואר בעיצובים שונים, מחכה שאלפיים ואחת עשרה תפתח את עצמה בפניו.

אבל זה מילא, כמה היא מנדנדת לו, עשתה לו חור בראש, שהשנה בליל הסילבסטר יחליק איתה על בננה. לא צחוק. היא קראה באתר החובה – "איך לחגוג דוט קום" (EikhLakhgog.com), שבדרום אמריקה זה האלף-בית של איך שזוגות חוגגים את תחילת השנה, ערובה לאהבה עסיסית ולמזל טוב. אם חושבים על זה יש בזה הגיון …. ברור שלא על קליפה של בננה אחת, לוקחים איזה עשר קליפות ומסדרים ככה שטיחון זוגי (מין שתי וערב – יש אינסוף סירטונים על זה ביוטיוב). ואת הבננות עצמן? מה פתאום זורקים?…. בלנדר אחי! שמנת מתוקה, וודקה קרח והופה! בקיצור – מלמטה עובדים על גלישה ומהטופ מחממים מנועים לקראת המראה לירח. שלא יצא מזה משהו טוב?

הוא מחובר אליה בטבור (אחרת כבר מזמן היה נמלט ממנה לכל הרוחות…), מאז שנקלעו ביחד לרכבת ההרים ההיא שלא עצרה, זאת אומרת – שלא יכלה לעצור. שש שעות היו לכודים בה כמו עכברי שעשועים, עלו וירדו וצרחו – רק הם ועוד שניים ייללו בעברית (זה היה בפארק אסטריקס בפריס). אז זה לא משהו שאתה קם בוקר אחד ומוחק, זו שריטה שלוקחים לכל מקום. חוץ מזה היא נורא נורא יפה, מזכירה מאוד חבצלת מים.

כשיעמדו על הקליפות, תיכננה, תציע לו נישואים. בדיוק כמו בתרבויות העתיקות שבאזור הבלקן האסייתי (איפה שהנצרות עשתה חיל אך למרות זאת שימרו את העובדה שהאישה היא היוזמת). אחרי שיגיד "כן", עם כניסתה של השנה החדשה – כך מאמינים שם – יסכים להכל. תמיד.

לפעמים בננה זו רק בננה

בדרך כלל אני משתדלת לא לגעת בחומרי נפץ כאלו אבל בימים האחרונים כשאפילו כאן נהיה ממש חם (35 מעלות בצל), לא יכולתי יותר להתאפק. אני מתכוונת לבננות הקפואות של דיאנה שקרצו לעברי כבר כמה פעמים מבעד לויטרינות הבוהקות שבסופר. אתמול היה פשוט בלתי אפשרי לומר להן "לא". בדימוי שאינו משתמע לשתי פנים – הן מבטיחות נימוחות, קופים, אקזוטיקה, חושניות, סערת רגשות, סיפוק שכדרך הטבע, נופש וכל זה ביחד – סגור בקופסא חביבה, סטרילי.
החלטתי לנסות את דיאנה פעם ראשונה בקטן והושטתי יד למארז ה"בייביס" (תינוקות – Babies) – חצאי בננות קפואות ומצופות שוקולד (בניגוד לאחיותהן הבוגרות – הבננות המצופות בגודל מלא – Full Size).

הבננות של דיאנה.

חמש בננות קפואות מצופות בשוקולד מריר. הכל טבעי.

(מקסים הפטרן האתני הזה למעלה ולמטה, לא?)

כשבני גילי היו צעירים וחסרי מנוח ואני למדתי אומנות בבצלאל, איפה שכל אחד ניסה למגנט עם הדבר הבא, מישהי, שם בדוי יונית, הציגה קנבס ענק מרוח בגווני אפור. במבט ראשון היה ניראה שמדובר ביצירה מופשטת לחלוטין. במבט שני לא יכולת לפספס את המשפט האסטרטגי – "זין של כושי" שיונית רשמה בשחור, בגודל בינוני, מצד שמאל למטה.
זה ניראה לי אז, הדבר הנועז ביותר עלי אדמות עד כדי כך שבקושי הצלחתי להישיר מבט אל אותו אקריליק על בד. אומנם היה מוקדם מדי להבין אם היה מדובר "בדבר הבא" אך ללא ספק זה הסתבר כ"הדבר הנכון" והצליח בקלי קלות להעמיד דיון אינטקטואלי למהדרין ולמשך דקות ארוכות.
אבל פה זה אמריקה. הבננות של דיאנה, עסק חינני למדי ( על פי האתר ), עושה זאת ללא תיווך ברומו של עולם וגם לכל הגילאים, עם קופים, כבר משנות השמונים. בכל זאת, אני תוהה אם יכול להיות שבנוסף להטסת שוק בגדי ונעלי מעצבים לשיאי מחירות חסרי שחר, מכירת סיורי שווא נוטפי קפיטליזם בעיר התפוח על פי התסריט הדלוח לתיירים, גם הויברטוריזציה של הסידרה המנוונת "סקס והעיר הגדולה" (שלא להזכיר את הסרט הנורא), הזניקו ושיחררו בנעימים ובלי כל הסברים מיותרים את הבננות השחומות והמקושתות, לפחות כדימוי.
על כל פנים בקופסאת הג'ונגל חיכו לנו בסבלנות וכמובטח חמישה חצאי בננה מצופים על מקל (כל אחד מנוילן בנפרד ובהיגיינה מירבית). באמת מאוד טעימות וגם עובדות כמו כלום – כבמטה קסם מקלות על עומס החום!
דיאנה עשית עבודה מצוינת! כמו שאומרים אצלכם כאן בניכר – "גרייט ג'וב" (! Great Job).

הבננה של דיאנה – קפואה ומצופה במערומיה.
טבע פראי ושוקולד, מי צריך יותר מזה?

רחמנא ליצלן, אחר כך עוד יבואו בדין ודברים עם דיאנה בנוגע להנצחת הפרימיטיבי, ניכוס האקזוטי והרעבת יבשת אפריקה.