ח"י בסיון

חברה שלי לורה הרגישה שהיא לא מממשת והחליטה להזמין לעצמה כמה אלפי דבורים. לוקח כמה שבועות עד שמגיע, מקליפורניה ובינתיים בכוחות שאף אחד לא ידע שיש לה היא ניגרה כוורת עץ בסגנון צרפתי המאה ה-19 ונתנה לי, לפני שהרכיבה לשלם רק את החתיכה מתחת לגג שאצייר לה דבורה בעירום מלא. כדי שיהיה לי קל לבסס על, היא הוציאה תדפיס של מודל מאיזה אתר מלוכלך באינטרנט. טוב, סיכמנו בתקווה, עוד חזון למועד עד שנזכה לאחת שמורחת את עצמה בדבש ולובשת סנפירים לשחות בשלוליות הגשם שאינן בלעדיות רק לחודשי החורף – זאת אומרת גם, שנכון לעכשיו כולן שוות בפני החוק. ולמרות שהיה באפשרותי לא נצמדתי כמו קרציה לתהליך המסקרן של ההקמה, גם לא כשהכניסו את המלכה. להודות על האמת גם לא הוזמנתי ולא נפגעתי כי זכרתי מה שדבּוּר אחד חכם אמר לי פעם בנסיבות חצי כשרות  – הרוב שמקווים לגדל כנפיים לא מעוניינים בזמזומים מהצד. אבל היום, חודש וקצת אחרי שכבר שישו ושימחו רבתי שם, דבורה לדבורה זאב עם כבש נשברתי, מתתי לראות מה נהיה. הרמתי טלפון ואמרתי שהיום ח"י בסיון ליהודים ואני באה עם עוגת ישעיהו. עוד לא הכרתי אמריקאי שדחה על הסף מסורת עם סוכר.

garden
hive

bees

bee-painting

 

הזמנה מסין

בעמוד החדש ו'המקצועי' שפתחתי בפייסבוק לפני כשבועיים (Tamar Hammer's Art / תמר המר – אומנות זעירה, מוזמנים לאהוב או ללייקק, אם משתחל בקלות), כתבתי שאני עושה משלוחים לכל העולם. ברור שמכיוון שלא מעורבים בתעשייה הזעירה שלי גרעינים שמפריחים לאוויר מדיני פטריות, אף ישראלי לא ממש האמין לזה, אבל הסינים – מסתבר שכן. אולי בגלל שאיום הגלובליזציה המתגלגלת לא עושה עליהם יותר מדי רושם ובכל מקרה, למרות שאני תמיד מתנגדת, הפעם דווקא שמחתי מאוד להיות זו שמדביקה וצובעת בפינות בשביל סיני או סינית. לא, אין לי מושג אם מדובר בגברת או אדון – כי כטבעה של גלובליזציה, היא הרי גם סוג מגוחך של שיווין – חוסר הידיעה ומרחק הנגיעה לא אפשרו זיהוי מגדרי. אבל הגיון תרבותי פשוט, זהה שעם שם משפחה כזה, לבטח לא מדובר בישראלים שעשו רילוקיישין לבייג'ינג ובכלל העיקר שתהיה שנה טובה, לכולם וכמות לא מבוטלת – מאה וחמישים סטים של מגנטים לראש השנה, ביקשו מי שהם לא יהיו ויקבלו.

ולא שאני בת אדם עם אנרגיה אטומית ואני גם לא גרה באזור מדברי, דחוק מכך, אבל נכנסתי לפעולה ממוקדת מתוך גרגיר פעיל של רימון אורגני, כי אישית לא סומכת על אף בוגר יחידה קרבית שיעשה את העבודה בשבילי, בעיקר אגב, אם מדובר באליטה מובחרת ואם מישהו החליט לחגוג את האקזוטיקה של ראש השנה שלנו ליד חומה שמטפסת הרים כבר אלפי שנים מבלי ליפול, אני בהחלט אעשה כמיטב יכולתי להריץ בשבילו שורות למשלוח. וסביר שזה עוד כלום לעומת כמויות הדבש שיזרמו שם בחג אל תוך פיותיהם המשוננים של דרקונים ויטפטפו על משי אדום אמיתי בשעה שְחַלוֹת עגולות מאורז יסמין יזייפו צימוקים לאנג'ל.

ולמה אני מתעסקת במחשבות על זה? כי חומר רכילותי, או אולי בחיוביות ניתן לכנות – כסקרנות, הוא כמו מצג שווא קסום של עַבְדוּת המלווה לעיתים קרובות את תהליך היצירה ומצב כזה, של קוֹפִּי פֵייסְט ('הדבק' – 'העתק') לא ממוחשב, מחזיר טעמים של פעם – כמו הארומה הנשכחת של דבש מדבורים לא ממוחזרות. כבר כמעט אי אפשר להשיג כזה היום, אבל אם משיגים מרגישים ועוד איך את ההבדל – כי הדבש של הממוחזרות עושה ישר צרבת במוח ואנליטית נדבק כל כך חזק לשיניים. רגע, מי אמר 'אהוד ברק' ולא קיבל?

חיבת ציון, פינת כוכב הבוקר

זה התחיל כשניסיתי לדחוף את בעלי, לקריירה שתעשה לנו מתוק בארנק, לא ברצינות – מה יכולתי לעשות? מהבוקר עד הערב היה דבוק למסך המחשב, מְשָחְמֶט נגד צעירים במדינות קומוניסטיות לשעבר שהזיעו דרך העכבר עד אלינו הביתה. אז כמו רבות מהמגדר חתכתי: עד כאן, אפילו הייתי על סף מים עד נפש. הוא דווקא התלהב, הצירוף 'קונפיטורות בסגנון אירופאי' עשה לו את זה ואני צפיתי לנו עתיד פרובינציאלי כלומר פרובנסלי מזהיר. עוד לא ציינתי שלמרות חוסר האמביציה הבסיסי של מושיקו בעלי, הוא בן אדם אתגרי – אם תתן לו לבחור – ילך בדרך התלולה. אני כמובן לא עד כדי כך ליברלית – וכשהתעקש על חבושים תיקנתי לדובדבנים, כשהציע צנצנות אוקטגון, הִרְצֶתִי לו על סידור מדף וכשאמר – אולי רק שחור לבן נזפתי בו – שכח מזה, פירות זה צבע! כך שאין לצבוע את התקופה הזו בנוסטלגיה מסוכרת, היו המון מריבות – אבל תוך שלושה חודשים של טסטים על משפחה וחברים פתחנו חנות קטנה עם וילונות משובצים ופרחים רעננים בשדרות ירושלים ברמת גן, פינת חיבת ציון ליד הקצב שלנו, יעקב – שפילח בשר עגלים עם הזרת ובז ללקוחות בהבל פה חריף מנקניקי חזיר מעושנים, יבוא ישיר מהונגריה.


נקטנו בסגנון הסנטימנטלי – הוינטאז', שהיה אז בבתוליו. 

ההמשך מוכר – העלנו שומן מהקבבים של יעקב, שדחפנו בלי לחשוב פעמיים אחרי שעות העבודה (הוא היה הלקוח היחיד שהסכים לדחוף את שלנו אם נדחוף את שלו) ו'הניקוי' היומי של סירי הריבה. מצד שני, בעצתו עמוסת הכולסטרול הרע של יעקב, תרגמתי עיצוב של תווית ריבת האגסים שנחלה הצלחה, לאנגלית – כי בני דודים של בֶּן (מבֶּן אנד ג'יריז) גרו ליד, בשכונת מרום נווה, קנו אצלו ואצלנו וסיפרו שבֶּן (כהן) – מעבר לבָּאג שלו עם גלידות, גם חולה על ריבות. לקצר, שלחנו דוגמית נדיבה ובֶּן (אֶנְד גֶ'רִיז) – הזמינו אותנו לוורמונט.

מרוב התלהבות, בקיץ של 2007 הם הוסיפו למדפים טעם שנקרא מושיקו. לא צחוק. אגסים בציפורן, אבל החך האמריקאי לא אהב אותו והם לא ידעו איך להיפטר מחביות הענק של 'מושיקו' ו-מאיתנו. עד מהרה התפתחו בינינו יחסי פאסיב אגרסיב, אך כיוון שבכל זאת לשני המיליונרים – מָצְפּוּן יהודי, הם לא חתכו סופית ושלחו אותנו לפתוח להם סניף בעיירה נידחת בשם לונדון (…) ספרינגס, שבמדינת אורגון, חור של הלַייף.

מניסיוני, אם נכנסת לשוק המתוק – לא בקלות תצא ממנו. אם לא בריבות, אז בגלידות ואם לא בגלידות אז בשוקולד גורמה ואם לא שם – אז כמו שקרה לנו – עמוק בתוך דבש. להיות מובנת, אפשט – יום אחד נכנס לסניף איש ענק וקנה אותנו יחד עם כל המלאי של הגלידות. מלקולם דין, כוורן עם דעות קדומות שהתלהב מאותנטיות ומת על צירופי מיקרים – איך נחתנו לו מול הפרצוף הישר מהקאנטרי של המִילְק וְהַהַאנִי ('מארץ חלב ודבש'). אחר כך כמובן, גילה את פרצופו האמיתי והתחיל להיכנס לפרטי פרטים. בטח שהוא רוצה תוויות חדשות אבל לא, הוא לא רוצה עליהן ציור של חומות ירושלים – הקניט, אלא משהו שישדר נוֹרְת' ווסְטִיוּת (צפון מערביות) לחובבי הז'אנר של הבָּאי לוֹקָאל ('קנה תוצרת מקומית'). על פי כפות ידיו, קלטתי שהוא חובב סקי הישרדותי והצעתי לו שנכניס ברקע את ה-סְרִי פִינְגֶרְד גֵ'ק מָאוּנְטֵין (הר ג'ק-שלושת-האצבעות). לא שרואים אותו מהכוורות של מוֹרְנִינְג סְטָאר ('כוכב בוקר') אבל עדיין, הוא איפשהו כאן בסביבה וכל מקומי ידע לזהות אותו, על פי צורת פסגתו המשוננת.

הר ג'ק שלושת האצבעות (Three Fingered Jack), בקיץ
(2,391 מטר)


בינתיים אנחנו אצלו – ב'חוות כוכב הבוקר', עוקצים דבורים, רודים דבש – בקיץ ומייצרים נרות ללא חומרים משמרים וניחוחות זרים – בחורף. לפעמים, בסופי שבוע כשמזג האוויר מתיר, אני שמה דני גלבוע ומנסה לשחזר בדשא על הגריל, את הקבבים העסיסיים של יעקב. מזל שהוא לא רואה איך מלקולם מטביע את הקבבים שאנחנו מכנים על שמו (גֵ'ייקוֹבְּס קַבָּבְּס) בתערובת חרדל-מיונז-דבש, חונק מתוך בּוּרוּת כל שביב פטרוזיליה.


צפריר מת על זה

חמוטל תמיד היתה אחת שלא מתחכמת, אבל טחנות רוח מאז ומעולם עשו לה. וגם ירושלים. לפני שלוש שנים ממש במקרה, פגשה את צפריר על הרכבל בחיפה, ולפני שנתיים מצאה את עצמה, כמו שחלמה תמיד, מנקה בבד סטן לבן אצל מונטיפיורי מול החומות ובסימטאות של ימין משה. עם צלם מזיע, זר ורדים לבנים ופניני החתונה המשפחתיות שעברו מסבתא רוזה לאמא שלה ואז אליה. לכולם זה היה ברור – מכאן והלאה זה לנצח, דאבל משמעות – יום הנישואין שלהם וראש השנה צמודים זה לזה, כולה הפרש של שבוע. ברור שגם השנה יקפידו על ליל חג ומועד עם תפוחים בדבש, 'בשביל המסורת', צפריר מת על זה.

אצל מונטיפיורי בירושלים – חמוטל ביום נישואיה

כמה הוא שונא את החגים. כל הארוחות והנסיעות הלוך וחזור מההורים שלו להורים שלה, שלא מדברים אלה עם אלה מאז הריב על מופע הכלייזמרים בחתונה שלהם – כן או לא. הברברת על פוליטיקה והנדנודים החוזרים על ילד. היה מת לטוס דקה לפני החגים לאיזה חור בהודו ולחזור רק אחרי, בראש נקי ועוד השנה מכה כפולה: בערב החג הם אצל ההורים שלה שלא מסתפקים בפחות מראש של כבש על השולחן בעוד שאצל ההורים שלו ולמרות שאת אבא שלו קשה מאוד לבלוע, אמא שלו עושה טובה ושמה ממש בצד, רק ראש אחד של קרפיון פוזל.

תמיד מבקשים ממנה לאפות את החלה העגולה לערב החג, אומרים שיש לה מגע של קסם בכל הנוגע לשמרים ולסוכר ומאז שנישאו אפילו יותר. בכל שבת או חג כשהמשפחה הקולנית שלה בוצעת בחלה שאפתה (היא יודעת להכין כל מיני סוגי חלות) ומתענגת על הטעם, אמא שלה, אף פעם לא מחמיצה וכל פעם מחדש מחמיאה ומעצבנת אותה בו זמנית. 'מאז שהיית כזו קטנה (מתכופפת לסמן קו דמיוני בגובה הבירכיים) ראו בלחיים שלך את הכשרון שאלוהים נתן לך, לקמח ולאפיה'. היא לא סובלת את התאוריה התופחת הזו, אבל כן מרגישה ברת מזל. כי הכנת החלות מזכה אותה בשליטה מחושבת בשעון הביולוגי של המשפחה, אפילו שעוד אין להם ילדים.

עשרה תפוחים וצנצנת של ליטר דבש בטוח יעשו את העבודה. הוא ניסה להיזכר כמה קנה בשנה שעברה ולא הצליח. הדבר היחיד שזכר משנה שעברה, היה שבלילה שאחרי ארוחת החג פשוט הרגיש שהוא עומד להתפקע וזה שחמוטל ליקקה ממנו דבש אורגני לא ממש עזר למערכת הגזים בגופו להוריד פרופיל. בהפוך על הפוך, חמוטל ציחקקה כל הזמן ושחקה באכזריות את הצירוף – 'מסורת זו מסורת, חייבים!'. עכשיו הצטמרר מהמילה 'חייבים' וקנה רק חמישה גולדן דלישס ורבע ליטר יד מרדכי (פרחי בר, לא אורגני). אחרי ששילם, היה נדמה לו שכבר עכשיו מתחילה אצלו הצרבת שמלווה אותו קבוע, בין ראש השנה לשמחת תורה.

שנה טובה ומתוקה. היא לא פתטית והוא לא אסיר עולם. השנה היא תסיים את התואר במשאבי אנוש (אולי אפילו תקבל מצטיינת) והוא את חנוכה – אפילו אוהב. גם אחרי החגים הבטיחו מהעבודה שיקבל רכב.