קמפינג – פרק 74: על אפרוח הודו


לקמפינג פרק 73: רק שמחות / עופר גורדין

דודה שלי מבאר שבע, באה והוציאה מתיק עור הנחש הענק שלה, את המפות הכי שוות של סבתא פולה. אחת אחרי השנייה, התחילה לפרוש ולמתוח אותן במרץ, על שלושת השולחנות שיש לי בבית – פינת אוכל, הול, סלון. בקצב אש. לצערי את האנרגיה הסלולרית שמאפיינת את רוב נשות המשפחה שלנו, לא ירשתי וגם לא את היכולת לנהל שיחה ממוקדת, תוך כדי ניפוח כריות בתחליפי ספוגים, או כיסוח כלים בתמציות אלומיניום. היא הייתה מכשפה רצינית אימא שלי – סבתא שלך, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה – היה לה טעם! מלאת גאווה התבוננה במפת הפשתן, שניצני פסיפלורה סגולים ותוקפניים עקצו מתוכה מיני פרפרים עם רגליים. לא שאי פעם הציעו לה, צייצה, אבל אם היו – היא הייתה מוכנה להחליף את כל אחת מהבנות שלה בעבור רקמת צלבים מפינלנד או צעיף משי מסין – ואז, סין הייתה סימן לאיכות, לא כמו היום – פלסטיק תסלחי לי, סוג ז'… נו, מה את צוחקת, תמרי? שאמרתי זין? …לא, שאמרת סליחה! אה שטויות, זה שמור רק לאירועים מיוחדים – 'סליחה' והמפות של סבתא, נו תמזגי כבר משהו.

אנחנו חוגגות את פתיחת התערוכה שלה ואת יום ההולדת שלי. אפרוח הודו (הזכר היחיד שמוזמן הערב) בשזיפים מיובשים ובקוקטייל צדפות, מתגחל על המרפסת ונושם לכבודנו עשבי תיבול מאדניות החרס שלי. בבקשה אל תדברי על זה יותר מדי, זה עושה לי לא טוב לחשוב על צייד של חסרי ישע. ירקו אותנו מאותו דם, אבל כמו תמיד, הדודה רומזת בארסיות שתאוות הבשרים שלי יכלה להזדחל, רק מהצד של אבא שלי ('הקוזאקים… בולמיים של ברזל'). נכון מאוד – אותן – הבנות של פולה, הקציפו בסופלה וניל ואגסים ואפילו אגוזי מלך, עושים להן כבד בבטן.

יותר טוב שנדבר על העתיד. מתי בדיוק פרנסואה נוחת? עוד שבועיים? איזה יופי! כל כך מהר! אני מכניסה השבוע את העפיפון למוסך, אז תוכלי להשאיל אותו אם תרצי. במידה והם יחליפו לו שמן כנפיים כמו שצריך ולא ירמו אותי, הוא מסוגל להגיע למהירות של חמישה עשרה קמ"ש! אם לא מסתבכים בקשת בענן – חוסר מזל שיכול לעלות לי ביוקר, גומר את החוט, הון תועפות!

כשאני הייתי צעירה, זה נחשב לדבר הכי רומנטי – בחור ובחורה על טיארה, עפים עם הציפורים ויורדים על לימונסודה. הוא מגלגל לה על כף היד והיא נושכת בעדינות. ככה היינו עושות כל הבנות, אם רק היו מזמינים אותנו. לו סבתא שלך הייתה יודעת, היא הייתה מכסה אותי בשק ונועלת אותי במחסן שבוע בלי אור, שהשכנים לא יוכלו לראות אפילו צללית שלי. זה קרה יותר מפעם אחת. תקעה בי מבט ציפורי. את סתם ממציאה, דודה, אין דבר כזה לימונסודה!

לקמפינג – פרק 75: עפיפוני מלחמה / עופר גורדין

קמפינג – פרק 38: המריר

לקמפינג – פרק 37: מסיכת מוות / עופר גורדין

דודה שלי מבאר-שבע בדלת. הביאה לי מתנה הדפס חדש שכבשה – יונים על חוטי חשמל ומסוק צבאי, גווני חום-סגול-נגב, באמת יפה. את זוכרת שסיפרת לי פעם, שכשאין מוצא, את מאלו שעפים? אז זהו – במיוחד בשבילך, תמרי – 'שלום ובטחון'! התמוגגה מעצמה וצחקה בקול רם מדי. יונים גם מביאות מזל ועדיפות בהרבה מאווזים, שלא תגידי שלא הזהרתי אותך… אגב, נפטרת מהם כבר?
העברתי אותם לפריזר, התגוננתי.
טוב מאוד! ועכשיו היא רוצה לשמוע הכל על פרנסואה, הנער שאספתי מהמים, בתולת-ים שכמותי. כשהאוזניים שלה נפקחות אופקית, היא נראית כמו לוכד ארטילרי של גלי רדיו וגם מבלי להיות רוחנית מי יודע מה, זה מפעים וביומיומית אף מעצים.

אספתם בנורמנדי גם חרסים? …העבר יכול להיות מסוכן ולרדוף אחריך בכל מיני תחפושות. כמו שסבתא שלך הייתה אומרת על זרובבל, דוד שלך שהיה את יודעת, חבר ב'הגנה' – לא עזר לו בכלום שהיה בחור יפה ושאהבו אותו כל הבנות כמו בונבוניירה… שזה מזכיר קצת ממה שסיפרת, את החמוד הזה פרנסואה – כי לא האישיות, אלא התקופה חיסלה אותו והשאירה ממנו רק צללית מורבידית. בעצב כבד הזכירה את אחיה הגדול ואז, כמו עוף טורף, צדה בהנחתה את המריר שבמבי השאיר פה, כמעט לפני שבועיים. אפשר לפתוח?  'מכורה למתוק ולקפאין בכל צורה' – לא תכננתי, אבל זה צלצל לי באוזניים כמו פעמוני יום שלישי – המשפט מוכה הטינה, דרכו אימא שלי נוהגת להשמיץ את אחותה. בטח שאפשר, דודה. מבדר לראות איך כזו מרגלת מתוחכמת, דורכת לעצמה על הזנב. ברור שלא אמרתי כלום, ה'אקסלסיור' תשעים אחוז הוא שוקולד מעולה ונוטף קפאין, שתהנה לה… "מבמבי באהבה"….

חצי חפיסה נעלמה במהירות. האם אני יודעת שעבדה פעם כציירת חרסים? לפני המון שנים, בשביל רשות העתיקות. הם צריכים את זה לקיטלוגים שלהם. היה מאוד מרגיע להוציא מפעולת האמנות את העוקץ ולהתאחד עם שכבות דוממות שנקברו מתחת לאדמה. עד שהגיעו לחפירות בהן נמצאו עצמות אדם, ליד הכלא הרוסי במשולש. זה חתם מבחינתה את כל העניין – כי – סליחה, היא אמרה להם: עצמות ומסיכות מוות אני לא מציירת. אם זה בטבע דומם של סזאן – בסדר גמור, אבל בשביל שדוסים ופוליטיקאים יהפכו אחר כך את כל העולם, על מנת שלא נזכור שחול לא שווה אפר? חנקה בזעם ופניה האדימו. את לא חושבת ככה, תמרי? היית מקריבה את הכישורים שלך, כדי שכל מיני שמנדריקים יחגגו על דם ודי-אן-איי?… טוב, לא בשביל זה באתי עד לכאן, הוציאה מניפה פרחונית ונאנחה. אולי יש לך במקרה שרדונה?

לקמפינג פרק 39: השריונים / עופר גורדין

קמפינג – פרק 28: דודה שלי

לקמפינג פרק 27 – מה שיותר כחול / עופר גורדין

 

בחיים לא עשיתי את זה ככה – זה נכון, מודה. אומנם זייפתי די הרבה דרכונים במהלך חיי – אם ללכת על המשמעות המורחבת של הפעולה – אבל תמיד הקפדתי לבצע במשרד ממוזג, פורמאלי – הכל על השולחן וגם לא – אין שום סיכוי שהייתי מתבלבלת ומחליפה שם זר, בקלסתרון. אני צריכה להסביר לך, במבי? אתה הרי יודע מצוין, שאצל כל מי שלוקה בפרספקטיבה הפוכה – המימד השלישי, פשוט דפוק.

זניח – כל אלו ביורוקרטיות וענייני מערכות, דברים להלחים – כי כבר ריחפתי מעל, מוצפת בהתרגשות עצומה לקראת הנסיעה לצרפת. המחשבות המיסו – אולי שכחתי שם אלמוג זרחני? או מסעיר מכך – לב של חייל? ניסיתי להצפין ממנו, אבל ללא הועיל – במבי הריח את הדיבור הפנימי שלי על "אירופה שלו", כמו כלב גישוש-עשרה-חושים ואף הצליח לקלוע בול: "לנורמדי?!", הנה הוא משתולל! בטוח שהמקום הזה רשום בטאבו כגן העדן הפרטי שלו.

אתה לא בא גורדין, שכח מזה. מדובר בשבוע צלילות ואתה שונא מים, חוץ מזה אני צריכה חופש. תעבוד על הכתיבה וכשאחזור לעבודה באמצע אוגוסט, אני מבטיחה לקרוא הכל, לנדנד לצבי ולעשות את המקסימום כדי לקדם את הספר שלך – כולל הפרקים על מנגנוני ההשהיה. הוא ידע שזו עסקה טובה והשתתק.

מזכיר קצת, איך פעם, דודה שלי,"הדפסית" מבאר-שבע ואני, פגשנו אותו במקרה, לכמה שניות, בדיוק כשמיהר לאימון סולמות זכוכית במתקן המזרחי שברחוב הרצל… זה היה אירוע מכונן! איך היא, במאמץ רב ובתיאטרליות מפילה, הביאה שם, את ה"נעים מאוד" הכי מלנכולי שאפשר – מתתי מצחוק! אחר כך, משכה אותי אחוזת אטרף ביד, לקפה הפינתי של הייקים החדשים – וקנתה לי עוגת נפוליאון מפוארת (בבית קראנו לנימרוחת הזו – קרם שניט), כמו פעם כשהייתי ילדה והיא הייתה מורה שמבינה בילדים ומספרת בזמן טריפת הקרם העשיר ועלי הבצק הפריכים באבקת הסוכר – מי היה נפוליאון. את צריכה לדעת דברים כאלו,  זה ידע  א-ל-מ-נ-ט-ר-י !

ללא כל ספק – המפגש החטוף עם במבי, סיפק לה בערה ולגיטימציה לחזור על תכסיסים מוכרים (כמו בתקופה שהייתי נשואה לפרנקי… כל שני וחמישי…) וכשסחטה לימון שלם לתוך כוס התה הגבוהה, ניגנה לי שוב את המזמור ההוא בקול רך – אני אוהבת אותך, את חכמה, יפה ומוצלחת – חשבת פעם, מה אמא שלך הייתה עושה לו ידעה?… ביס קטן מעוגיית המרציפן. שמו יותר מדי סוכר. תלתה בי מבט מסורתי מאשים ומבלי כל הכנה מוקדמת, החרידה את האוויר בצווחה דקה: מה את מחפשת אצל כל המשוגעים האלו?! בשביל זה סבא וסבתא שלך סבלו בחוץ לארץ??? אני לא מבינה… מה בדיוק הבעיה? למשפחה שלנו אין מספיק כסף??? במקום להרגיש משהו, המוח שלי עשה אנליזה פשוטה: אלוהים אדירים! אני באה מרקע כל כך בורגני……

 

קמפינג – פרק 29: סיבוב על היאכטה / עופר גורדין