בעקבות הזקן והים

פרי בא פתאום, שמתחשק לו את הפסטה שהוא אכל בשנה שעברה כשנסענו עם בת דודה שלי ענת שבאה לבקר אותנו עם החבר החדש שלה אמנון הזקן, לאזור המדהים של הדיונות ו'הזקן' נדבק לו למרות שהיה רק בן חמישים ושש אבל מבוגר ממנה בשמונה עשרה או יותר. הם באו אלינו לסופ"ש, בתום טיול של שבועיים וחצי בחוף המערבי סן-פרנסיסקו וסיאטל ומי יכל לנחש שזה מה שיישאר לילד בזיכרון מחברתה של ענתי האהובה ומאמנון הזקן, הברוך המשפחתי הכי מעודכן.


אמרתי בסדר, ניסע, למה לא, אבל חינוכי – אין פסטה בלי חולות, לא נוסעים רק בשביל אוכל. והחולות הביאו איתם את הזיכרונות. גם אז כשבאנו איתם היה חורף וירד גשם שלא היה חלק מהסערה שהתחוללה בהמשך, לאחר שעשינו את השביל מהדיונות אל החוף ובחזרה ולקחנו אותם ל'זברה', בר מסעדה סמוך המתמחה במאכלי ים. 

ענתי נראתה מאושרת מאוד לפני שאמנון הזקן הוריד שליש בירה מקומית על ריקה ואולי אף חלולה והתחיל לדבר בהתלהבות בלתי מרוסנת על המסע המאוחר שעשה לדרום אמריקה ועל ההתנסויות שלו עם אלפקות ומוצ'ילריות ישראליות אחרי צבא שטיילו שם כמה חודשים טובים והתגעגעו נורא לאבא. היינו נבוכים לשמוע, הרי לא הכרנו אותו מקודם והסתבר לנו בכפייה שהוא הספיק לטעום כל מיני טעמים בין הגירושים השניים שלו ועד שפגש את ענתי, מקסימה כזאת, זה לא הגיע לה ועד שהגישו לנו את האוכל הוא כבר היה רווי לגמרי ואת מנת הצדפות בחמאה ויין שלה, ענתי ניקרה בדמעות.

גשם קל החל לרדת והמחשבות שלי שיחזרו מעצמן את שיחת הטלפון שקיבלתי ממנה אחרי שהם שבו לארץ. מה פתאום נפרדה ממנו – להפך, נתנה לי רקע מאוחר, הסבר של קילומטרים על איך הוא לא יודע לשתות ואיך אלכוהול מוחק אותו כאילו שלא ראיתי. הוא פשוט גבר נורא רגיש וכל דבר משפיע עליו ומה פתאום סקס עם חיות, השתגעתי לגמרי???

המנה הנכספת – לינגוויני ברוטב מרינרה

לא השתגעתי, אולי קצת, אבל את הצחוק החנוק של אמא שלי שהתקשרה לפני שבוע לספר עסיסי איך כל המשפחה, אני לא חושבת שאשכח כל כך מהר. כי תפסו אותו עם חסידה, את אמנון של ענתי, כן. למשה סיפרתי ישר, ברור, אבל לפרי לא, הוא נורא אוהב ציפורים.

לא כל יום ירח דבש

אתמול הגיעו לבלות את ירח הדבש על חופיו הפרועים של השקט והנוף זרק אותם כמובטח בכל גלובוס למתחילים. מלאני רוכנת מעליו וניחוח ים מערבב את שערה הרך, אך הוא בוחר ללטף את שפמו וכבדרך אגב מהרהר בסוגיה קלינית שאינה קשורה אליה ישירות למרות שהוא אוהב אותה אהבה יסודית, איך שהיא מקפידה איתו על תחזוקה שוטפת בחינניות מקסימלית.
שפל, אז עוד מעט יצא ללכת קצת על החוף, לחפש את כוכבי הים המפורסמים של האזור ואולי להבין מדוע, כפי שקרא במקדים – עיירת הנופש הזו מחזיקה בשיא תיירותי ובשיא יבשתי של מבקרים שבחרו לשים קץ לחייהם דווקא פה. תוך שהוא רובץ על המיטה הרחבה שמשקיפה על כל היופי הזה, אוחזים בו קורי נמנום כאילו אין מחר והוא מסכים לדחות את הרהורי המוות לזמן מאוחר יותר.
אבל מלאני לא התחתנה כדי לתת למי שיהיה בעלה הטרי להירדם לבדו. לא, לא, לא. היא מתחילה לדגדג אותו במקומות הרגישים ואחר כך במקומות שהוא שונא. תפסיקי, זה לא נעים. אז מה? אתה לא הולך לישון עכשיו! למה לא? כי אני לא עייפה. היא מעצבנת, אבל הוא סולח לה כי לכל הדעות מדובר בטיימינג עלוב למריבה. במקום, הוא מציע והם הולכים ביחד לראות בכוכבים. באמת מדהימים והוא מצלם אותה המון תמונות לידם. היא צוחקת שאם לא היה קר כל כך, כבר הייתה משילה מעליה את הבגדים ומראה לכל עולם ואשתו, אלא שהוא אומר לה שהיא משוגעת ושזו רק אשליה שלעולם אכפת. אפילו שזה בצחוק הוא גומר אצלה את ההתלהבות, כי הרי אף פעם לא קר לה באמת והוא יודע את זה טוב מאוד.

בארוחת ערב ב'מסעדת המפרץ הלבן של סינתיה', עליה קיבלו המלצה מיד ראשונה, שכן היא מתהדרת במטבח מקומי מעולה ובמחירים גבוהים מהממוצע – למנה ראשונה, הם חולקים סלט עקרבים. למנה עיקרית היא מזמינה פסטה עם צדפות בציר והוא דג חרב ברוטב צלפים ושמנת. גם היין בסדר, אבל ברקע מתנגן 'סתיו' מתוך ארבעה העונות של ויואלדי. ממש נורא, הוא חושב איזה חוסר טעם והיא מזהה בנחיריו את חוסר הסבלנות ומרגישה שבעה רק מהמחשבה על מה שיש לו בטח לומר. בקינוח, זיגוג תפוחים בערמונים עם יותר מדי גלידה, שניהם כבר חושבים על אותו הדבר.