אביב ללא שפם

לאחר התלבטויות לא מעטות, הצטרפתי לפרויקט אמנות אביב. אתה מחתים כרטיס בסוף פברואר ומתחיל לצייר תכני טבע מצויצים לפי הזמנות של אנשים שמפנה אליך עמותת אמנות אביב (Spring Art Nonprofit) שהקימה פרופסור סנדרה אדוארדס, מרצה בכירה באוניברסיטת אורגון בפורטלנד. הפרויקט הזה הוא הבייבי שלה, זאת אומרת טענה גורפת בפועל למה ששפכה במאמרים שלה בעשר השנים האחרונות, על תום עידן האמנות הלאומית והמגדרית ותחילת השתלטותה הגועשת של האמנות העונתית, כן – סתיו, חורף, אביב וקיץ. ללא ספק, עוד ענף מילולי שצמח מתוך פריחתו העולה של הז'אנר הסביבתי באקדמיה.

בכל מקרה עד כמה שמפתה להמריא על גליו של מזג אוויר נוח יחסית, כמובן שחששתי להיתפס כשרלטנית עונות. מכחול לכל עת. מאוד הטריד אותי עניין המוניטין, עד שהפנו אלי את ג'יימסי וויט. אמרו לו עלי, כך סיפר לי בטלפון, שאני משוגעת אמיתית על חתולים, אחת שיודעת לצייר עם השפם והוא יותר ממסוקרן. זה הביך אותי, לא משהו שאני מדברת עליו או עושה אותו בכל סיטואציה, אבל נמס במהירות כי כדי לדסקס את מה שהוא רוצה, הוא לקח אותי לשתות שייק פסיפלורה על השפיץ הכי גבוה בעיר, איזו מחט שמזדקרת ממגדל תצפית עם מסעדה מסתובבת. עולים ויורדים עם רכבל ובשמים הכחולים שהאירו במפתיע באותו אחר הצהריים, ניתן היה לראות לפחות שלוש פסגות מושלגות.

אז מה? יש לו בבית פנתר ורוד והוא חולה על האביב ושאני לא אחשוב לי מחשבות. לא חשבתי. ג'יימסי וויט לא השתמע לשתי פנים, הוא ידע מה הוא רוצה ורציתי מאוד לעזור לו. אחרי המחט הלכנו ישר אליו הביתה והפנתר בסבר פנים יפות. בבוקר הוא החליט שהוא אוהב אותי, ככה בפירוש אמר: התאהבתי בך. ג'יימסי וויט הצליח לשכנע אותי שהאביב השנה הגיע מוקדם מהרגיל ומלאת פרחים שבלב, יום אחרי כבר חזרתי אליו עם כל הציוד  כדי לצייר בשבילו את הפנתר.

מפאת יושר אמנותי אודה, שזו הייתה עוד אחת מהפעמים המתסכלות של – אשר יגורתי בא לי. לא רק שהוא לא אהב את הסגנון, חמור מכך, הוא הרגיש שהוליכו אותו שולל. את בכלל לא מציירת עם השפם! ואני האמנתי שהוא נחמד באמת ומתעניין בי ובאמנות ולא בגימיקים שמוכרים להמונים וביני לביני זה היה סוג של מבחן – דווקא לא לעשות את הטריקים עם השפם. הייתה עגמת נפש ובכי ולא השארתי לו את הציור, יש גברים שפשוט לא שווים את זה.

pink-panther-bg-white