חֲבֵרוּת

כשמשיח בן-דוד, אחד שהכירה דרך פייסבוק אמר לה: 'מותק – שֶׁלְּפִי אידרה, אָת דג משוקולד', הבינה שהם לא מתאימים. זה לא שהיא לא אוהבת להקשיב למוזיקה של קורין אלאל, או נמנעת ממתוקים, או שהלכה רחוק מדי וחשבה שהוא רוצה אותה לסבית – אלא ש-סליחה, לא לשווא קראו לה סתיו – היא מאוד סלקטיבית עם גברים וגם עם נשים. את חברותיה הקרובות אפשר לספור על אצבע אחת: אֵליה כהן-לוי (נכון, מסורתית אז מה?). הברייה היחידה בעולם שהיא יכולה לשאת את מחיצתה ליותר משעה וגם לצחוק איתה. הן מסוגלות להיקרע אותנטי, חסר סנטימנטים, מתובל בסירופ רשעות שקרוב לבכי. ולחשוב שְאליה עובדת כפסיכולוגית, כבר למעלה מחמש עשרה שנה, יותר מעשרים מטופלים בשבוע, שעות על גבי שעות של ריתוש הזיכרון בחוריהם השחורים של אחרים ועדיין מצליחה לגעות כמו מטורפת עם סתיו הסוציופתית. לגמרי לא מובן מאליו.
אז אפילו שכהן-לוי מרוב דיבורים על מצוקות של מטופלים, מנטלית לא יכולה להכניס אפילו עוד שיחה אחת עם חברה על ענייני פנים, היא נאלצה להקשיב איך המשיח העיז לזרוק ככה דגים כמו ישו ולא אהבה בכלל את המאבק התאולוגי שפילח בה מצפון, אגב יחסי חברות שאמורים לשעשע. כי מה שסתיו סיפקה לה בדרך כלל – היה זמן איכות של בדיחות מלוכלכות ואינפורמציות בטלות על חופשות מוזלות (סתיו סוכנת נסיעות).
מצד שני, כהן-לוי אישה סקרנית וחקרנית. כך שכבר באותו הערב, ביקשה חברות פייסבוקית מאותו משיח ועל בונבוניירה ישָנה של לשונות חתול, גרגרה בקול למראה אותם תבשילים חילוניים ומילים טְרפוֹת להכעיס שנעץ אצלו על הקיר.

 

ואלו דברי ימי אוגוסט: פלחי מסע

מגיש את הטחינה ואת החצילים בטחינה ואחר כך את הכרובית המטוגנת בטחינה ולעיקרית גם את הסינייה כבש בטחינה. זו מהיונה, זו מהאדמה, זו מהאחווה וזו מאל-ארז. אצל שוקי וניצן החומוס מאבו נאסר-חינאווי, בעמק, אצל חגי ונורית מאל סולטאן שבזרזיר ואצל רונית ואמיר על הגג בבורכוב, מהסמוך – חומוס גבעתיים. ולא חסכו – הוסיפו אש, פיזרו הרבה בפטרוזיליה ובשומין ובצנוברין, בואך ארצה שים גם קצת בחריף, ובגרגירין ובחמוצין והצף כמו שצריך בשמן הזית.

ארבע עיניים בין ערביים עם חגית במהדורת אידוי בקלמרי, ובלחות שמונים אחוז לצד מיכל בדניס, בזיעה חברית מול ענת, מזלג בנתחי סינטה, ובנימה ממוזגת, חצי חצי עם דלית, בלילה מאוחר על שיפודי קבב דג ביוגורט עיזים. נגבי בלאפה או בפוקצ'ה הגלילית – מקמח כוסמין על פי קומורובסקי, או הספגי היטב בלחם הדגנים הרך. גרגרי בלימונענע מרוסקת בקרח, החליקי במיץ הגזר, מתני במי מינרלים צוננים ובסלט ירוק.

נמל תל אביב

יחד, חלקיקי מילים וגם משפטים שלמים – על שותף הזוג, המשפחה והילדים, העבודה, נסיעות וחופשות ועל מזג האוויר והחום שאף פעם לא היה כזה ועל המרחק מהראוי והצודק, מהנכון ומהמגיע. על אכזבה, על עצב ושימחה ועל געגועים. על איך זה שם, על מה אחר כך, על למה לא עכשיו.

כזה הוא הבייתי – דו לאומי, רב מימדי, חובק, מאובק, לח ובוהק. שוכן בצמוד כל כך לאתרי בנייה בלתי מרוסנים, בין עצי הרימון, מתחת לעצי הזית, במרום עצי התמר והבוגונביליות שכורעות תחת פריחה ורודה, אדומה או לבנה, כמו כל שנה לפני החגים.