קמפינג – פרק 87: וידוי

לקמפינג – פרק 86: צבי ובמבי יוצאים לחופשה / תמר המר

חברוֹת שכמעט אין לי והדודה, מאיצות בי לאסוף את עצמי. זו הזדמנות פז מרחיקת לכת, ששני הגברים המיותרים שפלשו ליום יום הבסיסי שלך, מטרידים כעת ביבשת אחרת. הם רק בחופש, בעצם עבודה, התגוננתי. אז מה? את יכולה וכמובן צריכה לעשות חושבים…מה זאת אומרת אין לך חשק?…את בדיכאון, תמרי? הדודה מחשמלת בי מבט נטול אמפתיה. היא לא אוהבת תירוצים (כך היא נוטה לפרש בורות רגשיים) ומבטיחה לי שמכבש צילומים הידראולי, יעשה עלי את העבודה. תחשבי רחב, תמרי – את יכולה להשליך הצידה את ההבל היהודי ולבצע וידוי קתולי כמו שצריך – וזה גם בדיוק מה שאת הולכת לעשות אצלי מול העדשה! קבעה.

אני אוהבת את הדודה, אך נרתעת ממה שמוגדר כ'רוח אמנותית' ומאמנים בכלל. הביטחון הפיקטיבי שלהם במה נכון ומה לא – תמיד כרוך בפעולות גרוטסקיות. באמנות בתוך המשפחה זה הכי בולט ושום הכשרת מדעים כקונטרה, לא תצליח להוות מפלט.

אין לך זמן? אז בסוף השבוע.
ככה, בשבת – שבע וחצי בבוקר, אמצע החורף, היא גוררת אותי לחוף ליד קיסריה. את רואה את הארובות האלו? (הלוואי ואפשר היה לא לראות …), אני רוצה שתחשבי – 'מה היה אילו' – הכל פתוח, את נכנסת פנימה עם מטריה ותיק – או את יודעת, נו, תדמייני כבר לבד… מה זאת אומרת אין לך מושג? את עובדת כל היום עם סופרים, לא?

קר שם בחוץ, אבל הדודה לא מניחה. היא מורה לי לשכב על החול ולעשות עם הידיים. כאילו את ציפור. דרור. הביאה איתה גם שולף-רשע חשמלי, עשרים וארבעה קארט (בטח מזוייף), שקנתה במבצע אצל אברהם הקטן בשוק בבאר שבע. עד כאן דודה! לא תגררי אותי לפולקלוריזם בְּלִירָה. ממש מזיז לה… תוך כדי הרכבת מגן האוזניים וחבישת הכפפות האלסטיות, היא ממשיכה להטיף – ביקשת? אז הנה לך בבקשה – פסיכולוגיזם במאות שקלים (בפולנית קוראים לזה נשק יום הדין בקינוח וידוא הריגה): תחשבי על ההורים שלך ועל כמה את חייבת להם. אם אמא שלי, סבתא שלך, הייתה רואה אותנו עכשיו, היא הייתה מאוד מאוד גאה בי, תמרי… זאת אומרת בשתינו. לא שהייתי מעזה לספר לה שלקחתי אותך לטייל באחו של ארובות… קרקרה צחוק קצר ותפסה זווית זריזה מאחורי הַחָצוּבָּה. כן, בדיוק ככה – נקי את עצמך עד פירור הזכוכית הקטן ביותר… לא לזוז!

לקמפינג – פרק 88: מאמר אורח / עופר גורדין