בנמל קיסריה

על הבוקר צלל עם הקבוצה של הדחויים ובערב כבר תוזמנה החתונה. בנמל קיסריה. ליד האמפי יש סטודיו לשיגור כלות ושם הם שיפצו לה את הצורה וכשראה אותה, לא האמין. בעצמו היה די מכוער אבל לה לא היה אכפת, כי העיקר זה מה שבלב אלא עכשיו כשעמד לשאת אישה יפה שלא הכיר, נסתם לו השנורקל – ובלוני חמצן מתחת לחופה כדת משה וישראל? לא בא בחשבון, יביא מזל רע וילדים ערלים. וגם החבר'ה הדחויים מהמועדון, שהיו קבוצה הומוגנית של בחורים עם עבר סכריני ופאות לחיים עקומות שרצו אבל לא צלחו לעזור לו עם המים שנתקעו וגם עם העומס שהעתיקות הארורות מוטטו עליו בבת אחת התרגשות, פרפורים וספק.

 

אפשר לחשוב… חייכה אליו בפה מלא חול כשהצלם ליווה אותם מאבני רומא דרך המסעדות אל החוף הסמוך מדי לארובות – אנחנו אותם האנשים האוהבים שהיינו אתמול ושלשום. מקודשת, מקודשת, מקודשת, ברק נמרח על פניו והוא החליף צבעים עד שדמה בברור למדוזה. אורות רבין הבהבו מולה את פרצופו מחדש ולפתע פסקה להיות כל כך בטוחה שלא ישרוף.

קמפינג – פרק 44: זיוון מתחתנת


לקמפינג פרק 43: מבצע אופנבאך / עופר גורדין

פרדריק, מתנדב שבדי, שעבד פעם בלול של הקיבוץ, בא לבקר. שערו הארוך והבלונדיני הטיל בזמנו, ענני חשק והבטחה בין שבילי המשק וכמעט כל פרגית קיבלה אצלו מנת הזרקה – או בשפה גבוהה 'חיסון נורדי'. זה היה קצת אחרי מלחמת לבנון הראשונה, זיוון בקושי זכרה אותו (…ביחס למה שיכלה לשחזר מפייר השווייצרי – טונות של פרטים, כאילו היה פה שלשום). למה בא לארץ עכשיו? …פעילות שלום מעבר לקווים וגם בגלל שהתגעגע – לנוף, לזיכרונות ולחברים. מזל שנישאר ללון כמו אורח מקצועי, באחד מהצימרים החדשים שבנו בהרחבה – זה הקל מאוד על החיבור ועל הממטרות בלילה ועל הצרצרים.

בפריסקופ הרוחני של זיווני, פרדריק טס לישראל במיוחד בשביל להניף אותה מעל פני השטח. נו, כדי להציל אותי – מעצמי ומכל הדברים שדופקים לי את החיים – השריטות מעגמומית, הפלאשבקים של הפטריות ואתם -"הגרעין הקשה והמסור", שלחה לעברי גיחוך וטינה גלויה. היא מתרגשת ומקפידה גם על התרסה, זה טבעי אבל מעצבן – כי ישר אחר כך מגיעה החנופה והתובענות – תבואו לחגוג איתי, נכון? אני בונה עליך תמרי, שתביאי איתך את במבי ואת צבי וחוקרת הג'וקים שלו (בטח… פרופסור זהבית תיסע עד הגליל לחתונה של זיווני… ממש….).

מסתבר שפרדריק, למרות היותו 'זרוק מהתחת' ותמיד רגוע ומאורגן בעזרת קומבינציה כלשהי, התעקש למצוא כומר אירופאי באחת מכנסיות הצפון, שיחתן אותם כשאלוהים שומע. זיווני לא רצתה שום רב מוסמך או כיפות כקונטרה – מה היא צריכה את זה? אחרי כל שנות השפע האלו פתאום להתפקר?
היא נראתה אחרת בלבן. יפה ודרמטית. שערה המתולתל, היה רווי בניצני יסמין וגזרתה הצרה נופחה היטב בשמלת קצף גותית. "זה מה שאלזה הייתה לובשת, לא?", לחשה לבמבי בטון מתחנחן וליטפה את כתפו (השבדי החדש-ישן הוטען לפני האירוע בגראס לבנוני). צבי גלגל עיניים – מה אפשר לומר? לא שופטים אדם בשמחתו.

הדשא הלח הוקף בפנסים סינים והכומר ז'וליאן מכנסיית 'הר האושר' (הר נחום) שליד הכנרת, צייץ שבועות ומלמולים קדושים בקול גבוה ובשפה זרה. רגעים של שלווה דליקה, כי כולם ראו שאהובה, אמא של זיווני – בוכה. היא דור שלישי ובין היחידים שצלחו את הספר המדמם שהוצאנו לג'ורג'י לפני כמה חודשים – "הכומר ז’וליאן: עדות". מובן שלא היה לה פשוט לעשות את ההפרדה וכשתם הטקס, היא צעדה לעברו של האיש סמוק הלחיים ועטוי הגלימה, כהולכת מתוך שנתה והעניקה לו, זר גדול של דם המכבים.

לקמפינג – פרק 45: תיק טנזיה /עופר גורדין

אחותה

היא שחררה גז, כמו שאומרים – לכל הכיוונים.
רק שלא תאחר לחתונה שלהם,
של זוג היונים המשפחתי
("למדני את השיר הפשוט של הלחם").

 

(לא סבלה את השיר הזה, אבל הוא לא הפסיק לנקר לה בראש כל הדרך).

הם ביקשו ממנה טובה ("במקום מתנה"). שתצלם באירוע.
מה שבא לה. סומכים עליה ("יש לך כזו עין אמנותית!").
בטח שיהיה גם צלם מקצועי, וידאו והכל, הם לא חוסכים
(החתונה הרי באמפיתאטרון רומי – לא פחות!).
את מה שתצלם ישלחו להדפסה בשחור לבן או בגווני ספיה
ואז יוכלו להרכיב לעצמם, אלבום מהמם, בסגנון חלוצי או קאובויי – מערב פרוע,
שילווה אותם לנצח.

(נושף בעורפה, רוכב אופניים)

התואר בלימודים קלאסיים עדיין ריחף מעל, כמשאת נפש מספר אחת,
אך נראה כרגע, רחוק מאי פעם,
הרהרה בעצבנות כשחלפה בהצלחה את צומת עקרבים.
רוכב אופניים קל משקל האיץ במראה השמאלית,
ורענן במוחה (באמת תודה רבה!) את העובדה שאחותה הקטנה, אתנה,
תסיים השנה, את הדוקטורט המתמשך שלה באתיקה בן-לאומית.

(אתנה)

או-הו איזה שישו ושימחו יעשו מזה ההורים!