מי הן התאומות שמעוני?

הקדמה

תיבת הדואר שלי פשוט התפקעה: מי הן התאומות שמעוני? צבי נח הזכיר אותן בתגובה שלו לפוסט שפרסמתי אתמול בפייסבוק ובמודע או שלא, פער בכך תהום אור קולית של סקרנות. הופתעתי מאוד מכמות הפניות הרעבות לעוד אינפורמציה ולכן אני מפרסמת את התשובה גם פה, אולי יעניין קוראים נוספים.

*

הפוסט שפרסמתי אתמול בפייסבוק:

כמה אתה יכול לדבר על אוכל? וכמה את יכולה לדבר על… אין לך מושג על מה אני מדברת כי אתה לא מקשיב. מקשיב מקשיב יותר מדי מקשיב. אז על מה? על החברות שלך את כל הזמן מדברת על החברות שלך. כמה אפשר לשמוע מה ענתי לבשה ומה מיכלי עשתה עם הדביל שלה ומה… הוא לא דביל. עודד לא דביל? האבא של הדבילים!
עודד וגידי זחלו ביחד בנח"ל וכשנהיו זוגות אמצע שנות העשרים גידי עם רונה ועודד עם מיכלי לכל ההופעות של משינה ואת כל הדיסקים שנים של אהבה אבל מאז שיובל בנאי הצטרף לדה-וויס וגידי הרים טלפון שבור לגמרי לעודדי ועודדי אמר אז מה הבן אדם התברגן לא מפריע לו מבחינתו זה סבבה. איך סבבה? בעיטה בפרצוף לכל מי שהכניס לעומק את המוזיקה שלו וחשב שהוא אחר. חתיכת אידיוט איך אתה לא רואה הקפיטליזם טרף לנו את הזמר שהכי אהבנו!
גידי לא מנתקים קשר עם חבר בגלל תכנית בטלוויזיה. לא מנתק אבל דביל ואין לי על מה לדבר עם מישהו שלא מבין שאמן רציני לא עושה פרסומות ולא משתתף בקרקסים. אמרתי לך כבר אני לא מאמין יותר לא ליובל בנאי ולא למי שממשיך לרדוף אחריו כמו עיוור לתוך קיבות של טייקונים. אוי זה מזכיר לי גידי שעוד לא סיפרתי לך שעמליה יוצאת עכשיו עם איזה אמן גרוש שמפסל בניילון. היא אמרה שהוא מציג גם בניו-… עוד לא גמרתי עם יובל בנאי ועודד הדביל אז אל תנסי להחליף נושא אוקיי?

 

תגובתו של צבי:

העלמוֹת לבית שמעוני, תאומות, ביקשו להעביר תגובה: מנתקים. בטח מנתקים, גידי צודק, ושזאתי, איך קוראים לה? שזאתי תפסיק להגיד לגידי עם מי לנתק.

 *

מי הן התאומות שמעוני? 

התאומות נולדו בשנת חמישים ואחת, בנות יחידות ללאה ושמואל לוי שגרו ברחוב שמעוני בירושלים. בשל כיעורן הבולט שזרח עליהן כבר מתינוקות, דבק בהן הכינוי 'התאומות מרחוב שמעוני' שהתקצר בזריזות ל'תאומות שמעוני' ואף לשיבוש השכיח 'התאומות לבית שמעוני'. אראלה וגבריאלה שקר החן. יופיין הפנימי גלש מעל מצחן הפחוס ואפן הנשרי וכישרונן בהשחלת חרוזים ופנינים מזויפות נודע בכל קצווי העיר וכשהגיעו לגיל בת מצווה היווה בסיס למעלה ממתקבל על הדעת ללימודי צורפות עתידיים במהוללת בצלאל.

ואכן כשבגרו, חרוצות הלחימו בסדנאות האקדמיה ימים כלילות עד שהתעצם עוד יותר כיעורן מחסך בשינה ובאחד הבקרים צדו עיניו הזריזות של הצייר המפורסם נפתלי קמפלינסקי ז"ל (שכיהן אז כראש המחלקה לאמנות), את מראן יוצא הדופן ונפל דבר בירושלים. אראלה וגבריאלה הפכו למודליות הכי מבוקשות בין הציירים שהחשיבו את עצמם לאליטה אמנותית. הן היו בתחילת שנות העשרים שלהן כשאותם אלו שהתעניינו בכיעורן בטענה שהוא 'כנעני ואקזוטי' היו בני למעלה משישים. ציירים צעירים יותר או הס מלהזכיר ציירות, בלשון המעטה, לא מצאו בהן עניין.

כשנחשפו הציורים גם התחילו לרוץ הסיפורים, כי היו דברים. דיברו על אזיקים, על סיכות ביטחון ועל קולרים וגם התפרסם בעיתון. קנבסים הועלמו ומגעים שמחוץ לנשואים נפסקו. כמכוערות על סף דיפלומה, אראלה וגבריאלה הכריזו על מעשיהן כפעולה אמנותית לכל דבר בקולי קולות, אותן לא ישתיקו, אך חבריהם ללימודים הפנו להן עורף והבידוד שנקלעו לתוכו פגע בהן עד ששאלת המטוטלת – מהי אמנות, שחררה אותן לתמיד משיבוץ אבנים ביציקות כסף והן פנו לכתיבת עיון פילוסופית וחפרו באומץ בסוגיות כמו מוסר ואמנות ומה מבדיל אמנות מדקורציה. כל זאת ללא כל יופי שישמור עליהן, במלוא כיעורן.

בארץ לא מפתיע, לא זכו להכרה, היד שרוחצת יד לא קיבלה אותן מעולם. לממסד האמנתי שנשלט בהכללה רבתי על יד גברים ביטל את קיומן ורק עם פריחתן של התכניות ללימודי מגדר התעוררה בהן התעניינות מחודשת. לראיה – למרות הצלחתו המטאורית של סיפרן, 'אמן חי או אמן מת' שיצא בדנמרק ובאנגליה בסוף שנות השמונים, הספר יצא בעברית רק ב-2005 ועדיין רק מעטים מכירים.

אראלה וגבריאלה לא נישאו ולא הקימו משפחה. במהלך השנים פרסמו יחדיו עוד שלושה ספרים: 'אמנות ככתב סתרים' (1993), 'מבט על אלימות ויופי במאה ה-20' (2001) ו-'מחוץ לחומות – גרסת הבמאי' (2009). כל ארבעת הספרים יצאו בהוצאת פוסידון.