מול העובדות הארציות

נכון שתמיד רציתי לגור במושב ושזה היה בבחינת וִי משמעותי ברשימה ריקה מחלום שהתגשם, אבל מותק, זו לא אני – זה אתה. אתה מסריח! הגיע הזמן שתפסיק להתפלש בנוצות פגרי ההודים ביחד עם הכלב. במושגים של מחמד, ברונו עדיין נער ויכול להרשות לעצמו כמעט הכל, אבל אתה כבר לא וזה לא סקסי שגבר בגילך מריח מתחמיץ נבלות, חוץ מזה האקרובטיקה של הגלגולים במאוזן דוחסת לך את הלבנות הקטנות באוזניים, כמו בדלי שֹיבה מהשטן שעוד יעשו לך כאב גב תחתון ששום אמבטיית רוזמרין רפואי לא תעזור ואני – שכח מזה, לא אהיה פה לתקוע את הפקק ולסנן את השאריות של אתה יודע של מה.

לא היה לי קל, גם לא מי יודע מה נעים להעמיד את בעלי מול העובדות הארציות ועוד לאחר שטיפול זוגי של יותר משנה וחצי מעד סביבנו סחור סחור והתקבע על הבעיה המרכזית שאובחנה אצלנו, לרצות כל אחד את עצמו במיידי ומי אמר בכלל שזו בעיה? דר' יונית שנתיים לא היו לה? אז אחרי שאמרתי לו, הרמתי אליה טלפון זריז וביטלתי את כל הפגישות שקבענו מראש וגם אמרתי לה שתפסיק עם החתולים, אם היא לא שמה לב – יש מחאה ברחובות.


דר' יונית, יש מחאה ברחובות.

פשוט איבדתי שליטה ושרפתי בכוונה תחילה את כל התיבה והנוחות היחסית איתה, כך שלא נוכל לחזור אליה יותר ללבות עניינים וליישר עיקולים. אחר כך חזרתי לבעלי ששכב מול האולימפיאדה בתנוחת עובָּר. לקחתי את כף ידו החמה ומרחתי לתוכה את לחיי כמתנצלת. סליחה אהובי, הייתי חייבת את זה לעצמי.

דַרְיָה לא אשמה

דַרְיָה אֶשֶל עושה הון תועפות על גבם של אומללים, אבל היא לא אשמה, ככה היא נולדה – עם לסת צרה וכפית זהב מתחת ללשון. סליחה, אבל לפתח מנקודת מוצא כזו מודעות מה שקוראים 'חברתית', מחייב נטייה לצביעות, או מבנה אישיות קרימינלי פתולוגי – ואת זה תודה לאל, אין לה. היא גם הראשונה שתומכת בלזרום, כלומר – עם זה. ולזרום עם זה, שפך אותה שנים יציבות לפסוע בכפכפי קטיפה מנומנמות, על רצפה מצויירת של בית כנעני ולהתעורר על מיטת אפיריון, מתחת לחיוכן התמידי של קרני אָיָל ארץ-ישראלי בהכחדה כל בוקר טוב.

דַרְיָה אשל בצעירותה / 1992
(ציור על פי צילום)

ועל הבּקרים הרעים היא לא רוצה בכלל לדבר, כי הם פשוט ההפך הגמור מ'לזרום עם זה'. דחוסים במִגרנות שחר מקוללות שמחשמלות בה חזיזים בעקבות המאבקים עם בתה היחידה גבריאלה, שלוּ הייתה נולדת בן – מן הסתם הייתה משתינה על כל מה שנתנו לה דַרְיָה ורחבעם, בְּקֶשֶת – אך מכיוון שנולדה בת, היא פשוט שוכבת עם עובדים זרים במקום. ללא מחשבה קדימה, בלי שום סגנון ועם פס רחב ומכוער על המורשת. ברור – הכל בגלל רחבעם שחיפף עם הכפית כשהיתה ילדה, התקמצן ואמר שגם כסף זה מספיק טוב.
דַרְיָה לא סולחת לו, לעולם לא תסלח. אם הוא רוצה מחילות, הוא יכול לבקש מהבְּלונדה הצפונובּונית שהוא חי איתה עכשיו.