אנשי הלגו מכים שנית

על משולש היחסים המורכב בין פרי, חברת לגו וביני סיפרתי כבר לפני כמה חודשים בפוסט מתחת לחגורה. כמו בהרבה קונפליקטים, דברים לא משתנים מהותית, הם רק מתקדמים טכנולוגית. לכבוד חנוכה – הובטח וקויים ופרי הוסיף לנכסיו עוד כמה סטים מרשימים וגדולים של לגו. קפצנו דור במורכבות הבניה, נשלפנו מהספר ("המילון הויזואלי" ההוא) אל האמיתי. ולומר את האמת? הרגשתי נחת לא צפויה כשפרי ישב כמה שעות טובות על כל סט ובנה את כל החלליות האלו לגמרי בעצמו. הילד מהנדס! הילד אריכיטקט! הילד גאון! הם צירופים שעושים לך משהו. אבל עידן הבניה המרשים תם, ינואר הקר הגיע ונוצר ואקום שטיבעו הרבה פחות נהיר מסיפרוני ההוראות המובנים שמצורפים לכל סט ולחלקיקים הצבעוניים שלכודים בהגיון בשקיות נפרדות.

שעת אחרי הצהריים. בסוף הצלחתי להבין מה הוא רוצה ממני. שנצלם את ספינת החלל הצהובה (זו של אנאקין עם הכנפיים בצורת האות Y מסידרת מלחמת הכוכבים, כמובן) ואח"כ נתיישב על הפוטושופ ונכניס לתוכה אותו ואת שני החברים שלו – פרנסיסקו וטיי, פנימה. שלושתם ("הטובים") נגד ספינת החלל האיימתנית של דארת' ויידר הרשע.

זה אומנם תהליך יצירתי שאני למעלה מתומכת בו, אבל בפועל מה לעשות, תמיד מגיעים לסקריפט מלווה בצעקות, נביחות ואיומים. אולי זה שייך לתוכן ואולי אבוי – לגג ביתנו. הנה ככה, אפילו אחרי שהפרדנו את האובייקטים מהרקע והכל כבר עומד לא רע בכלל, שוב הרטינות:

– "אוף! את לא מבינה כלום!"
-"אז תסביר יפה ובסבלנות אחרת אני לא עוזרת לך (כלומר עושה את כל העבודה)…", אני מאיימת בפעם המי יודע כמה…
– "תהפכי אותנו להראות כמו אנשים של לגו!"… נהדר! הילד שואף לביטול עצמי לטובת תאגיד שמייצר דמויות פלסטיק חסרות זהות ואני – אמא שלו, שותפה פעילה לפשע…. שוב הגזמה… וחוץ מזה עדיף לחנך לרעיונות משודרגים מאשר לשינאה. לופ השינון וההרגעה בשיאו.
– "איך בדיוק?" נסיון להיות עניינית.
– "תעשי חיפוש בגוגל ל'לגו פאטרן' "…רק בן שבע וכבר סומך על גוגל שתספק לו כל תשובה… כמה פעמים ביום אפשר להגיע למסקנה – צריך לזרוק מהבית גם את הטלוויזיה וגם את המחשב ?!….נובאמת? כולנו מכורים, ומדובר הרי על עקרון החיקוי ותהיה.
– "אהה! אתה רוצה שאכניס לכם כמה בליטות עגולות כמו בחלקים של לגו? זה לא בעיה…. כאלו?",  נכנעתי ואולי הבנתי.
– לא אמא, את לא מבינה כלום! …", עכשיו הוא נוחר בעצבים וג'סטות של יאוש קיומי מקמטות את גופו ופניו.
– "פרי!!! אני תיכף סוגרת את הכל…" זו בפירוש כבר צרחה, סף שפיותי מגלה סימני קריסה… למרות זאת, בו זמנית אני עושה זום על הפנים של כל אחד מהם ומצווה עליו בנוקשות – "לך תביא מהחדר שלך איזה איש לגו וניראה מה אפשר לעשות". עכשיו שנינו בוחנים את הדמויות סתומות המבט.
– "קודם כל תמחקי לנו את האוזניים, לאנשים של לגו אין אוזניים…" הטון שלו מתון והוא בטוח שזה מאוד נחמד מצידו.
– "בסדר, זה קל…" אני תוהה: למה באמת הם לא טורחים לעשות להם אוזניים?
– "וגם את השיער… כמו של האנשים של לגו"… הוא שוב הוגה בקדושה קשה את שמו של התאגיד.
– "אהה… לבטל גוונים ולעשות להם שיער כמו קסדה?…."
– "כן!" הוא דרוך כולו "….עבודה טובה (Great job) אמא!…." באמת תודה רבה…
– "עכשיו את העור שלנו – תהפכי לצהוב…"  הוא רוצה להאמין שיש לי את היכולת אבל עדיין לא נשמע משוכנע.
– "לא, לא צהוב בהיר! צהוב כמו של האנשים של הלגו…" נחוש במטרתו אבל נזהר לא לעבור את הגבול.
– "כזה צהוב?"
– "כן בדיוק! מושלם!" הוא מחייך. עצבי רופפים לחלוטין אבל אני לוגמת את המחמאה בצמאון. בנוסף מסתמן שאני מסוגלת להתנפל עליו בנשיקות ולשכוח הכל.
– "זהו? סיימנו?"
– "לא אמא, עכשיו נכתוב את הסיפור".

ההרפתקאה של לוחמי ספינת הקרב של לגו
ספינת הקרב של לוחמי לגו והלוחמים בפנים היו בסדר. אבל פתאום ספינה מוכרת הגיחה מחלל העל. זו הייתה ספינת הקרב של דארת' ויידר מסוג טאי. פתאום הצוות גילה שהיא יורה טיל ישר לאחד מהמנועים שלהם. דבר נוסף שהם גילו שזה היה טיל רובוטי. פתאום הם הגיעו לחלל העל. אז הם היו מוגנים.
סוף

עץ התפוח (פאסה)

כיוון שפרי הוא חיית מסיבות, הוא עסוק רוב השנה בלהבין ולחשב מתי כבר תהיה היומולדת שלו. נוח וגם אלגנטי להמחיש לו שיום ההולדת שלו יהיה כשעץ התפוח שממול הבית שלנו יפרח. רוב השנה העץ הזה בשלכת קשה אבל בול לקראת תחילת מאי הוא פוצח בפריחה מנצחת. כל כך נעים להעניק לילד שלך את השעון הביולוגי הצח הזה כסמן למשהו שהוא כל כך מחכה לו. טבע פורח, תפוח, יומולדת – מריח מצוין לא?

עדכון: לקראת גיל 7 – דבר אל העננים והאבנים – אירוע היומולדת מחובר לכמיהה למלחמת הכוכבים ולאינדיאנה ג'ונס יותר מאשר לאמא ואבא או לעץ התפוח.

פאסה – עץ התפוח פורח ממול הבית שלנו

לא הייתי אף פעם טום בוי ומעולם ולא חשתי חיבור כלשהו (בלשון המעטה) לשני להיטי הענק האלו. הייתי ילדה שאהבה לשחק בברבי, שמה לא נאמר עדיין בגנותה? והכל נכון – הברבי בתכלס היא כלבה סקסיסטית עם פרופורציות מדהימות וכיוון שכך היא גם מכונת מכירות משומנת – הייתה ונשארה. עם זאת עדיין היא מצלצלת לי עדיף ממלחמות כוכבים וציידי נחשים – שמאיימים לגזול את תמימותו של בני, ובהחלט מעודדים אותו להיות ייצור עוד יותר קופצני שמדמה קולות ותנועות קרב במקום להתרכז למשל – במשחקי לוח, צפיה בתוכניות מדעים, איסוף בולים, או חקר נמלים.
אבל מה לעשות שזה השיח הכי חם אצל בני כיתה א' פה? לבודד אותו ולקבע אותו על אהבת דינוזאורים? …זה הרי לקטנים. אגב זה באמת לא יאמן איזה קאמבק עושים הדינוזאורים ויחד עם זאת בגיל 5-4 אפילו ילדים צחורים במיוחד ממצים שלא לומר מואסים בכל מערכת השלדים הזו, הפאזלים, החולצות, הסרטים וערכות היצירה של האבות הקדומים האלו עד דק. כי כמה אפשר?

רשימת הלגואים של "אינדיאנה ג'ונס" ו"מלחמת הכוכבים" נמסרה לא מכבר לסבים ולסבתות.
מאה אפס לטובת חברת הילדים ותעשית המשחקים. משה לא עושה ענין, "גם אני בגיל הזה…", נכנעת אני פועלת, כאלמנט מאזן לאלף את קיטי, הפרטנרית הנקבית היחידה שלי בבית הזה,  למלאכות כמו סריגה, גובלן וטיפוח הבית. איך הולך? אנחנו עובדות על זה….זה לא פשוט כשיש לך ארבע רגליים.

עם פרי במקביל כבר זמן, יש לנו (לו ולי) תבנית עבודה על כרטיסי ברכה שהוא מעצב בעזרתי המאוד אדיבה. בדרך כלל הוא בונה משהו בבלוקים של העץ, אנחנו מצלמים את זה ומעבדים את זה ביחד במחשב. יותר מדויק אני עובדת כביצועיסטית של רעיונאי ומעצב גרפי חסר פשרות או רחמים, שמדקדק בכל פרט ופרט בפאנטיות לא ילדית וכרגע פשוט נעדר את היכולות הפוטושופיות. לרוב בסוף התהליך אני על סף התמוטטות עצבים, אבל לאחר כמה דקות ושוקולד, אני חשה גם שביעות רצון מסוימת – צלחתי בשלום ו"חינכתי" ל"יצירה"! ברור – היומולדת שלו היא אירוע שיא מבחינת ישום מערכת יחסי העבודה האלו וכל שנה אנחנו מכינים את ההזמנה ביחד וביתר חגיגיות.

כאמור גיל 7 למרבה ההקדמה מביא עימו התקרנפות זכרית, לא מלהיבה. מצד שני חברים, הילד ועוד איך הפתיע:
בלי שבכלל שמתי לב מה קורה, בחדר אחר, הוא בנה חלקים חלקים את שתי דמויות המפתח של מלחמת הכוכבים הלא הן הרובוט אר.טו.די.טו (R2D2) ולוק סקייווקר – צעיר ענוג וחזק. כשסיים קרא לי שאביא את המצלמה, הורה לי לצלם והסביר:  עכשיו נלך לחבר אותם במחשב – כי אי אפשר לחבר אותם (פיסית) פה (באמיתי). גאווה הציפה אותי! הבאתי בזריזות את המצלמה והנחתי ברצון רב את ישבני אל מול המחשב.

החלקים לפני החיבור:

הראש של אר.טו.די.טו, הרגליים של אר.טו.די.טו, הראש של לוק, הגוף של לוק

כשחיברנו – נדהמתי יש להודות, מהתיכנון ומבנית החלקים באופן מושלם ותואם כל כך.

איזה רובוט חינני ולוק סקייווקר כל כך נאה !

(פרי הנחה אותי בהמשך לצבוע את שערו של לוק לצבע "חיטה")
(…חבל שהוא לא החליט לבנות את אינדיאנת הריסון פורד מחדש – כי יש למה להתגעגע…)

בהחלט – הייתי לוקחת את המצב הזה של שני אלו נטו, עץ על רקע שחור – ללא כל תוספות ושולחת –  כהזמנה, כהשווצה, כניצחון על חברת לגו וכגאוות-אם נקודה. אבל לגיל 7 שלי, יש תוכניות מדויקות וטעם משלו וזאת היא ההזמנה הסופית:
לוק ואר.טו.די.טו הצטמקו (פרי חובב חזק מניאטורות)
והוספנו את הפאנטזיה:  ספינת חלל של מלחמת הכוכבית תוצרת ענקית הילדים "לגו".

* וכן, לחובבי הכוכביות. בסוף הטקסט של ההזמנה הייתי חייבת להכניס כוכבית ולבקש ישירות – "בבקשה ללא מתנות נשק".
יש הורים, בלי שמות, שאת תעשיית הצעצועים של אקדחי ורובי "הכאילו" שמציפה את ביתם, הם חשים רק כרעד קל בכנף. מה לעשות, לא קורצתי מהחומר העמיד הזה ובשבילי זה רעד כבד במוח. אם לא אציין שאנחנו לא בעניין מראש, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו גרים בתוך מחסן נשק מפלסטיק אחרי היומולדת.
משה אומנם מצא אצלי פינה ואמר שזה קצת מגוחך בהתחשב בזה שבהזמנה לוק מחזיק את הלייט סייבר שלו בפוזה שאינה משתמעת לשתי פנים. אבל אני יודעת שזה בעצם רק לייט סייבר מעץ, מעץ תפוח.