גבר מערבי

במרכז הרומן הטרי שלו מיהרה צעירה אסייתית ברחובותיה של העיר הכי גשומה בארצות הברית. הוא מת על חינניות של נערות מזדרזות, במיוחד כשהן אוחזות סל קטן או מטרייה, וברור שתמיד הסתקרן לגבי מה שסיפרו לו על נשים אסייתיות.

girl-with-u1

והוא בכלל ישראלי מרמת גן. למד בבליך ובצבא קידד מודיעין על איזה הר בדרום ואחרי שנמרח בארץ שנתיים מה לעשות עם עצמו, נסע לארצות הברית ללימודים עם החברה שלו מיכלי. למעשה מתמיד נסחב אחריה, הם מגיל שבע עשרה ביחד. יש לה ביצים של תאו ומה שהיא אמרה – עשו והכל היה יופי. עד שהתחיל לו הקסם הזה עם הכתיבה באנגלית. הוא מעולה באנגלית, טוב אמא שלו, אמריקאית, ודיברו בבית מגיל אפס. אז יום רטוב אחד, מיכלי פתחה דלת וזרקה אותו לכל הרוחות של צפון מערב החוף. היא אמרה שהוא כבר ממש מצחין מרוב זחיחות, והאמת שהיא פשוט לא יכלה לפרגן לו על ההצלחה שליקקה לו ככה את כל הגוף בלי אזהרה מוקדמת, בזמן שהיא נאבקה בשיניים בלימודי משחק. היה לה בראש להיות אילת זורר השנייה, לא שיש לה את הנתונים, אבל מצד שני היא גם צדקה – נהיה לו מן ריח חמצמץ שהתגבר אחר הצהריים והגיע לשיא בסביבות שמונה בערב, גם אחרי מקלחת, כלום לא עזר.

אלו היו בדיוק השעות שבהן הוא שם את התחת לכתוב את הסיפורים הקצרים שלו שהתפרסמו די קבוע, אחת לחודש במגזין המקביל במעמד שלו לניו-יורקר רק עם קריקטורות פחות מוצלחות. והתחילו לעודד אותו מכל הכיוונים לכתוב רומן ואז בכלל, רק מהמילה 'רומן' התחיל להיפלט לו הריח הזה הנורא.

הוא נדלק על הרעיון של ספר אמיתי – והבחורה, הכמובן מאוד יפה שהוא תקע במרכז הרומן הטירון שלו, השתוקקה להכיר גבר מערבי. ככה לגמרי גם הוא החשיב את עצמו – 'מערבי'. היא חשבה שזה יסדר אותה בחיים. באה ממלזיה לארצות הברית על מילגה, לזמן מוגבל והייתה בלחץ של זמן. אם תמצא אחד עם אזרחות ותעשה לו מה שתעשה, החיים שלה על המסלול הנכון.


girl-with-u2

אבל אופס! לא, לא יכול להיות אחד סופר או אמן, מה פתאום? זה סותר לגמרי את קווי האופי הסטראוטיפים שהוא תפר עליה בפתיחה. ופה נכנסה לו בעיה שהוא לא ידע איך לצאת ממנה. בסיפור קצר הוא כבר היה מעלה אותה על רכבת אווירית לטהרן ומוציא לה בצ'יק את כל השטויות מהראש – אבל כאן בתוך עיסת הקיטש היומרני שהוא טווה לעצמו, שאגב – גם הפך אותו לאקסטרה חרמן אתני  – הוא לא רק הסריח, הוא גם איבד את כל חדות הראייה מרוב גשם.   

קמפינג – פרק 50: מאצ'יקו

לקמפינג פרק 49: מיסטר קלמנט / עופר גורדין

הם שיחקו בציידים והניחו שעכשיו, עם הטרנד ההיסטרי של רכיבה על אופניים וכל האביזרים הנלווים, לא תהיה שום בעיה למכור אותו. שלא לדבר על האפקט האירופאי / הנוסטלגי – כריכת לבד ירוקה עם סל קש בחזית הכידון, כמה נתחי סינטה אדומים ושובל מתנפנף של מפת פיקניק משובצת. זה הצטלם טוב בראש, אלא שהטקסט עצמו היה גרוע. חואן קלמנט, הסופר שנהוג להיות מקוטלג ומוגדר כסופר עממי – בסופו של דבר, גם בתרגום מבריק לעברית, הוא נאצי עלוב של מילים. וזה לא שבגדול אני נגד טרנספורמציות, להיפך – הן לדעתי ז'אנר מבורך, אבל המוטיב הקיטשי של מיזוג יבשות ושפה אנאלית, דוחה בעיניי. שוב צבי ואני לא מסכימים – לפני כחודש על מוטקה 'הקוף' ועכשיו על הגרמני המחופש. מזל שאני הולכת מוקדם היום. התחלתי לקחת שעורים בשזירת פרחים יפנית, לפי שיטת 'איקבנה' – שמארגנת צומח בזוויות. בדרך לשיעור, אני קונה פרחים, לא הרבה והכי חשוב שיהיו טריים. מאצ'יקו, יפנית שהיגרה לישראל לפני שלושים שנה, בגלל אהבה (יש גמל כזה) מלמדת אותי. אחרי קידה מסורתית היא מראה לי כיצד גבעולים יכולים ליצור קומפוזיציה ולחייך האחד לשני. נו, ברור מאליו שהיא מוכרת סוכר. לא שזה כזה פשע גדול – אבל לא ראיתי חיוכים. מנגד הצלחתי לשמוע שיחות. סגרתי אצלה רק שישה שעורים והיא כבר הספיקה לרמוז לי, שאנשים מילוליים מדי, מפספסים את העיקר. זו הסיבה שביפן נשים חכמות מקפידות לשתוק. מתתי לענות לה – מזל שהן מוותרות על רעלה, אבל שתקתי (…). עם כל הכבוד לחכמת המזרח, אני חייבת להביא איתי אליה, את דודה שלי מבאר שבע שתתן לה לבלוע קצת ארס מזרח אירופאי. גם לנו יש מורשת עם שיטות וקישוטים.

לפני שאני עוזבת, היא שואלת אם אני מכירה מישהו שיודע 'לנהוג' (שיבושי העברית שלה כל כך משעשעים!) בחץ וקשת. בטח, במבי! (יש לו הרי את הסט המפואר מהנחושת, ירושה מסבא שלו) למה? בסוף השבוע יש מטווח אירוסים ומסתבר שלארגון האיקבנים בישראל חסרים צלפים. היא מתלהבת – זה עניין אוטופי נטו – את מתכוונת בישראלית מדוברת, לאירוע שנתי שפותח מזל? כן! היא מצמצמת עוד יותר עפעפיים – גם ליורים וגם לקהילה ברחב. אומרים שיכול אפילו לגרור לשלום אזורי. בדיחה טובה. היא משפילה מבט, אי אפשר לדעת. טוב, במבי רק חזר עכשיו מצייד נאצים בצד השני של העולם, כמעט נפלט לי, אבל אני אשאל אותו אם בא לו על פרחים.

לקמפינג פרק 51: חרקירי / עופר גורדין