תלתליו של יגאל אור-נר

עוד בביתי הירוק שבצפון מערב קראתי על כך ברשת של הגנים הלאומיים, זאת אומרת שלא החלטה חפוזה הביאה אותי לנסוע לסיור ערב צבעוני בבית שאן העתיקה. תשע בערב והעולם שותק כשאחד יגאל אור-נר, מסביר שרוב העיר קבורה מתחת. עיניו מתמצאות בכל נתח ונקודה ירוקה בידיים שלו זורחת ומשתוללת על השרידים כמו שפירית על פני המים או גחלילית על פני תהום. הוא ללא עוררין גבר שחופר גם באור יום.

על התֶּל זרחו דימויים קדומים ובין שדרות העמודים בקעו רחשים מלאכותיים של שוק אמצע היום והתערבבו דחוס באוויר של מדינת ירדן ובכלא הסמוך לגלבוע עד שבתום הסיבוב, כשניסה לחתום דבר ועוד דבר באמפיתיאטרון – לא נותרה בו ברירה ואפילו שלרוב נמנע עם קבוצות וידע שאין נביא בעירו – כותרות העמודים הקורינתיות האיצו בו בפעם המי יודע כמה והוא פיזר את תלתלי שערותיו העייפים אל תוך החושך המהביל, קילל בשקט את העובדה שרב הנסתר על הגלוי, כולל ההקשרים הפוליטיים ושלף מתוך אלמנט התאורה שלגון פסיפס פלישתי שעשה לכולנו בית ספר: איך לעזאזל השתמר ארטיק קדום בן יותר מאלפיים שנה כולל הטעם? הטיח בכעס, מזיע טורבו ורידי רקותיו מתנפחים עד שנתן את המכה: חוצפתה של ההיסטוריה ולא רק לכאורה! הרי ציפוי ממצא בשוקולד הוא תמציתה של הארכיאולוגיה החדשה ולך תקפיא את הרגע.