חמין מאוחר

היא מעולם לא הייתה משרה קטניות במעורבב והס מלהזכיר גרגירי חומוס. למי היה אז חומוס? רק לעשירים. חומוס פרסי משובח היה מגיע בשקי משי כתומים בעיטור טווסים דרך הודו ולא הגיע לאנשים רגילים כמו שהם היו. טוב, לא רגילים, אין דבר כזה רגיל כולם מיוחדים וגם לא כל אחד אוהב חומוס, אבל היא אחרי שעלתה לארץ בשנות העשרים ובתמורה לסכין כסף שהביאה איתה, טעמה וקנתה מתבן שלם. אהבה מאוד והורישה את התשוקה הזאת הלאה לכל המשפחה האשכנזית שלנו, רק שכאמור הקפידה כמו מאש לא לערבב אותם בהשריה עם קטניות אחרות. זה יעשה 'חומוס הרע', ככה הייתה אומרת במקום 'עין הרע', לא יצליח בבישול ודופקת שלוש פעמים על פורמייקת העץ המדומה במטבח הקטן שלה, טפו טפו טפו, ככה אמר לה בפירוש לא לעשות הבדואי שהביא את הגרגירים על גמל מירושלים. וילדים שגרו ליד וגם כאלו מהמשפחה היו חוזרים אחריה 'חומוס הרע, חומוס הרע, בום! בום! בום!' ולומר גלוי, רוב אותם הילדים לא ידעו מהחיים שלהם, בבונים אחד אחד אז ועד היום.

היא גם בחיים לא הייתה מעמידה חמין (ובפיה צ'ולנט) באפריל, איפה… סבלה כל כך מהחום הים תיכוני ומהלחות. אבל פה, בתחילתו של סופ"ש צונן עננות נמוכה וגשם ולמרות שאני לוקחת ממנה הרבה לתשומת ליבי, אני כן מעמידה וכן מערבבת שעועיות וחומוסים בקערת השריה אחת ואחר כך בסיר עצמו. לא חלילה במטרה למרוד בסבתא או בזכרה, אלא בגלל שקראתי באתר של שפית יהודיה ממוצא אפריקני מספרת סיפורים ומעלה ברשת – שזה הכי, לערבב מינים ולא רק מבחינת הטעם אלא יותר מבחינה רוחנית ופמיניסטית שזה הכי חשוב בעיני.

beans-bowl

beans-hand

זו שפית מדהימה שנשים כמוני שעסוקות בלשפר על בסיס יומיומי, היו מתות להיות נמלה על השיש שלה, לראות מקרוב כיצד הפכה את המטבח הפרטי שלה לבונקר רעיוני עם כל המחבתות הכבדות ותקרת הזכוכית שנפרצה. לחשוב שיום אחד הן יכולות גם.

אבל כל זה שטויות, כי מה באמת נותן תיקווה? שצופים מסורים שעוקבים מקרוב אחרי התוכנית השבועית שלה בערוץ 'החיים המעולים' לא רואים על השיש שלה ברור שום נמלה, אבל כן רואים – והיא אפילו דיברה על זה כמה פעמים היא חוזרת על עצמה, צילום ממוסגר בפיתוחי בארוק מוזהבים ליד המקרר חמש דלתות, שלה בנערותה רוכבת עלאק תיירת על גמל איראני עמוס בה ובשני שקי גרעינים שחורים ליד הפירמידות של מצרים.