בטרם מלאו לי עשרים

אצלנו מדברים על הכל פתוח והחתולים יודעים שבעוד שבוע וחצי אנחנו נוסעים לביקור של חודש בארץ. בזמן האחרון טחנו את הנושא עד דק ולא רק מהבחינה הכלכלית, אלא גם מההיבט המשפחתי המורחב על רבדיו הפחות חינוכיים. זאת אומרת על כך שהם לא יהיו איתנו בשתי מסיבות בר (ובת) מצווה וחתונה אחת ועל כך שגם מבחינתם, למרות תחושת הפספוס, זוהי האופציה הכי שפויה – להישאר בבית – כי טירוף לעשות מסע כזה (כעשרים ושתיים שעות נטו באוויר) עם אוכל נורא ובלי מקום לחפור כדי להשתין ו-הכל בשביל סליחה, מסורת שהיא לא ממש בדמם (שניהם אמריקאים/לא יהודים).

והיום דיברנו על זה שוב, רק לולו ואני (שנחשב בבית ל'חתול שלי') אחרי ארוחת הצהרים. הוא רבץ על אדן החלון ואני שטפתי מולו כלים. מנקודת מבט הורית מחד, אך מבלי להתעמק בסוגיית הנטישה הזמנית והכיסופים מנגד, רעננתי נושאים כלליים: להתנהג יפה עם הקֶט-סיטר, לא לריב עם קיטי, להשתדל לא לאכול מהר מדי ולהקיא ישר אחר כך, לנסות לא לפספס את גבולות הארגז ו-לא לקרוע את הרשתות מרוב געגועים – רק את זו הווירטואלית (ברור שהם מחוברים).

הוא הבטיח שיתנהג למופת – גם עם קיטי (שזה הרבה מאוד) רק שנביא שוב מישראל את העכברים מהקש, כמו בפעם שעברה. הוא משוגע על הריח. מדן ועד אילת אחפש בשבילו עכברים מקש! אבל האמת שאין צורך, אני יודעת בדיוק איפה יש עוד הרבה כאלו – כי אספתי אותם בפעם שעברה שבאנו לביקור במו ידי, ליד מרכז המזון של נהלל (מקום הולדתי), בו מכינים תחמיצים ובלילים לעדרי צאן ובקר. מפעל ציורי שנמצא בשדות שבין המושב לבין בסיס רמת דוד – בו איזה צרוף מקרים – שירתתי כחיילת חיוורת. בתום ימים ארוכים של הקלדות וקפה קרוב לבית, הייתי חוצה רגלית את השדות הביתה. במילים אחרות – עוד בטרם מלאו לי עשרים, התוודעתי לעכברי הקש בשדות והשכלתי ללמוד שהממזרים הרוויחו משני העולמות – גם דבק בהם ניחוחו המושך של התחמיץ וגם ניכרה בהם יכולת ניווט אווירי מעולה אגב שמיעה רופפת. בקיצור, אך טבעי שעבור מי שלא מחובר סנטימנטלית, יותר ממסעיר לתקוף אותם מאחור וליירט אותם בסלטות… ועכשיו בלי ציניות: זה ריגש אותי עד דמעות – שלולו שלי הגוי, משתוקק שאביא לו מאיכויות המפתח של כור מחצבתי, למה עוד יכולה אם מאמצת לייחל? הוא לא שם לב שמחיתי דמעה וכמנהגו, על מנת לבסס סופית הגשמתה של משאלה חומרנית, נתן בי חצי קריצה והעצים את מתיקותו.


לבסוף התעייף ונרדם. היה ברור על מה הוא חולם. לא, בכלל לא קשור לנסיעה שלנו. לשים לרגע בצד את סוגיית ישראל, כי זה שייך בפשטות רק לכוחה של המילה. לולו קורא ודובר אנגלית שפת אם, כך שאיך שלא הופכים את האותיות A ,E ו- T (עליהן נח ראשו), הוא כבר יסדר אותן בהגיון לא כשר על בסיס טעם אישי: הודו עם גבינה ברוטב (של פריסקיז).