גשר מעל מים מסריחים

אחר הצהריים כשנתקעו מעל הגשר היא התחילה להשתגע שמשהו מסריח נורא, כמעט צרחה והוא ניסה להריח בכל הכוח אך מכיוון שהיה תתרן-מדיום מולד, שוב נחל אכזבה חושית והיה חייב להאמין לה, לאשתו השלישית פטי שהייתה הדבר האנין ביותר שהתאפשר לו אי פעם לפגוש. למעשה כמעט כל דבר הסריח לה, אלא שהפעם נראתה מבוהלת מהרגיל וגם הרעיפה תיאור ספרותי נרגש – זה מריח פיטר, כמו זיעה של איזה עשרה קוצצי דשא מלוכלכים והוא ידע בדיוק למה היא מתכוונת – קוצץ הדשא הקודם שלהם היה אמנם חייכן ושמח אך מצחין. הוא הביא אותו איתו מהאישה השנייה ונאלץ להיפרד ממנו בגלל פטי. סליחה פיטר, אבל כל הגינה מריחה ממנו אחר כך שבועות.

והיא צדקה פטי. את הדשא של הפארק שהשתרע משני צדיי הנהר כיסחו כל אותו היום מהבוקר, שמונה גננים  שירדו על ערימת המבורגרים סוג ד' בצהרים, ליד, בדיינר הגרוע של אדי, למעט הצמחוני שבלס נקניקיית טופו ופטריות פורטבלו. בלי קשר לכך שמחסור ב – B12 עושה בו שמות, ייתכן מאוד שהסירחון באמת היה בגללו – זאת אומרת לא בגללו, בגלל פטריות הפורטבלו שהגיעו בתנאים לא תנאים כבר לפני יותר שבועיים, צער בעלי חיים מסתננות מקנדה והגיבו רגזני לתהליך ההזדקנות ועוד יותר להתחככות בטופו גרוע, בואך טיגון בשמן נפּחים.

מכיוון שזו הייתה השעה שכולם חוזרים מהעבודה, הם עמדו עם האוטו על הגשר איזה רבע שעה והריח הנוראי דבק בהם. פטי כמעט יצאה מדעתה והוא ניסה להרגיע אותה ב- נבוא הביתה ואני אמלא לך את הג'קוזי קצף רוזמרין שעושה נפלאות. למרות שלא הצליח להריח את כל הבקבוקונים שהציפו את המדפים בחדר האמבטיה שלהם, להרגיש הוא ידע וכבר השכיל להבין עוד אצל אשתו השנייה שהייתה מכורת קניונים לא קטנה, את הקשר בין פינוק מימי ואורך רוח נשי. וזאת על אף שעל אשתו הראשונה שום דבר לא עבד, היא עזבה אותו לטובת אישה אחרת בטריקת דלת ומתוך קריזה שלא ניתן היה למתן.

bridgeA

הצמחוני באמת הרגיש רע מאוד אחרי האוכל, הוא המשיך לכסח והכל, אבל סביב השעה שלוש מצא את עצמו דוהר לכיוון השירותים של הפארק ומוציא שם את הכל משני הכיוונים. הוא נשבע לעצמו בפעם המי יודע כמה, שהוא עם טופו גמר – ברוב תמימותו, כי הרי החוויה האיומה נגרמה לו בכלל מהפורטבלו. חתיכת פטרייה מתוסכלת, ממורמרת ומסורבלת שמוכרים לפי קילו כמו חתיכת בשר ובגלל שאף אחד לא מוצא לנכון להגן, היא נוקמת עצמאית בקטנה – פה איזה גנן, שם איזה מוסכניק ולפעמים ביום קשה במיוחד אפילו ילד.

כשהגיעו הבייתה ניכרה בהם דחיפות בוערת והם התפלגו. הוא נכנס למקלחת של האורחים כמעט חצי שעה, ליתר ביטחון שהכל יצא והיא רבצה עם הרוזמרין שלה בג'קוזי אבל איך שהוא יצא היא כבר חיכתה לו במסדרון ובעיני האיילה שלה השתקף הפעמון הסודי והוא מיהר לסגור את הווילונות בכל הבית, כי ידע שתכף הפעמון יתחיל לצלצל קולי קולות. וזה לא כמו פעם, פשוט ומובן מאליו שכל מה שהיא רוצה זה שהוא ילקק ממנה גלידת וניל עם בצק עוגיות של בן אנד ג'ריז. עכשיו, אחרי ארבע וחצי שנות נישואים מאושרות היא התחילה לאהוב את זה נקי והוא צריך להמציא את עצמו כל פעם מחדש.

פסטיבל פטריות

לא, לא מדובר בפטריות שהיינו אוספים בשדות העמק או בחורשות האורנים הדלילות, לאחר שהואילו לספוג מספיק גשמי חורף. אלו הן פטריות שגדלות ביערות ענק חשוכים, שגשם שחור ועקבי מרביץ בהם דובים, ושרכים בגובה מטר או יותר מתלחשים עם גזעים על איפה בדיוק למצוא אותן – מנוקדות כיפה, שחורות דמויות סלע, מסולסלות כחסה וכרובית, ביישניות כצדפות ים, ארוכות גבעול או צהובות עֵין ביצה. ובאוקטובר כל שנה חוגגים להן פה פסטיבל, עם תצוגה ומקומות ראשונים וברור שגם מוזיקה ואוכל ומכירה של חמודות מכל מיני מינים הביתה.

הזוכות המאושרות וכל השאר:

איזה יופי עיצבו השנה את התצוגה!
אומנם שילוב גולגלות של מכפילי פרסה הרתיע במבט ראשון, אך במבט שני הביא איתו את ג'ורג'יה אוקיף,
והעצים את תחושת הפראות והסקרנות.

אחרי שסיימתי לבדוק את התצוגה הלכתי לבדוק מה אפשר לאכול ועם מה אפשר לחזור הבייתה

אלו בלוקים של פטריות שניתן לגדל בבית. קוצצים כל פעם כמה שצריך ופטריות חדשות ממשיכות לבקוע מתוכם. מדליק! הייתי על סף קנייה, אבל המראה הזה (למטה), הפיל עלי תחושת אימה לא צפויה. מה? לישון בלילה עם דבר כזה באותו בית?

 כזה דווקא כן קניתי, בצק פילו ממולא בתבשיל פטריות שנטרל.

וגם את הסווטשירט הדוּבּי הזה עם הסמל של הפסטיבל, שאולי מייצג יותר מכל דבר אחר, את השינוי הפסיכדלי שעברתי מאז שנחשפתי להשפעתן הממכרת של פטריות היער האורגוניות. הרי לפני כמה שנים לא הייתי מעלה בדעתי לקנות ולא כל שכן ללבוש אחד כזה. משמין, חסר גזרה, מפרסם אירוע ובלתי מתוחכם בעליל. אז במלוא הכנות והאמפתיה – אני מודה שאמריקאים שחיים פה, אולי לא יודעים איך לבשל את הפטריות המעולות האלו, מבלי להחריב את טעמן הטבעי עם איזו אבקה לשיפור לא נחוץ, אבל הם בהחלט טובים בלשכנע, שאופנה זה לא ממש חשוב, העיקר שחם וקרוב לטבע.