סחר הוגן

פרידתם באה לו לגמרי במפתיע ועוד בטרום חג, מי האפסיים של הנחל שינו במוחו באחת את פירמידת המתנות, מה יעשה עם הצעיף שקנה לה? אותו סרגו ילדים רעבים בבוליביה והוא וידא שמדובר ב'סחר הוגן' (Fair Trade), הכותרת הנקייה המאפשרת שחרור מצפוני הייתה רקומה בברור על התווית וגם שמצמר אלפקות שאוכלות עשב בגובה אלפיים מטר וצוחקות הרבה.

כשבוני שמעה בפרטי פרטים על השתלשלות הסצנה, אמרה בקול מתפנק – הייתי מתה להיות זבוב על הקיר (ככה גם באנגלית), כדי לראות איך הוא ניראה כשאמרת לו. דימוי מטומטם וגם מרושע כי ממתי יש קירות על שפת הנחל ובכלל מה כל כך משעשע בלראות את מייק בוכה? מייק הוא בטח הבחור הכי טוב שג'ני המורעבת רגשית תמיד, יכלה לבקש לעצמה ועכשיו בוני רוצה להיות זבוב שמחרבן נקודות מצוינות למחשבה, זאת אומרת להטיל צואה על חשבונו של צדיק.

2-at-the-creek

אז הם ישבו שם יותר משעה וג'ני הביאה לו קובץ הקלישאות, כולל את זו – שזה לא אתה זו אני שחייבת פשוט חייבת לנסות דברים אחרים. ולמה התכוונה בדברים אחרים לא היה לו אומץ לשאול. הוא ידע על הניסיון שלה עם חמורי פרא וזה הספיק לדמיון שלו לשים על המקום שער ברזל גבוה על מנעול פלדה כבד ולומר לה שלא אכפת לו מה היה בעבר, הוא בעניין של לחיות את ההווה.

נחמד מאוד, אלא שבחיים לא היה עולה בדעתו שבהווה הכל מתפרק לו בגלל בוני המסריחה. חתיכת בתי שחי פוריים יש לה, לא מגלחת מאף גיל, מגדלת שם סבך יערות כאילו בקטע של חופש ולא מרססת בשום דאודורנט, כאילו בגלל קטע סביבתי. שמירה על הסביבה וחופש למי? לו הייתה מגדלת שם קהילת קרציות או פרעושים אולי היה מבין את הקשר, אבל כל עוד היא מגדירה את עצמה כמנוערת מטפילים, זה רק דוחה וההפך ממאפשר חופש נשימה לאחרים, יותר גרוע ממפעל כימיקלים זרחניים, לא? וג'ני רק צחקה ואמרה לו, שזה לא חשוב בעיניה כי בוני כזאת מגניבה.

וזה נכון, בוני באמת מגניבה. היא מסוגלת לתת לבן או בת אדם את התחושה שהוא או היא, גם הכי יפים בעולם וגם הכי תמימים, זאת אומרת שיש לה המון מה ללמד אותם בנושאים שאין להם מושג בהם, כלומר נושאים כיפיים. וזה מה שכבש סופית את ג'ני בסוף השבוע שעבר כשמייק היה תקוע בלהתכונן למבחן סוף סמסטר בסטטיסטיקה אנתרופולוגית והן בילו ביחד.

הוא לומד פסיכולוגיה הסתברותית והמבחן היה השוואתי והתבסס על מחקר משנות השישים שהעלה שנשים בגיל הפוריות השוהות זמן רב ביחד יאפסו פיזיולוגית מצב שבו כולן תקבלנה את המחזור החודשי באותו הזמן. לא צריך להיות גאון (ומייק בהחלט בורך באינטליגנציה של למעלה מהממוצע), על מנת להקיש מהו תפקידו האבולוציוני של זכר במצב כזה – כלומר, אם מתעקשים להשוות לבעלי חיים ברור שהאינסטינקטים הזכריים אמורים להוביל אותו זריז לכרטס ביקור קצר בעדר נקבות אחר.

הפסיכולוגיה של הסנאי

'הפסיכולוגיה של הסנאי', תיאוריה המבוססת על מחקר תצפיות שערך הנודע ג. באורינג מחלון חדר העבודה שלו (על עקרון הפיצוח התמידי של סנאי מסוים), היה גם קורס שהוא פספס בגלל הרומן שלו עם דר' ניצן, המרצה מהחוג המקביל. לא הגיע לשיעורים שהיו בדיוק על אותה שעה קצרה שהיה לה חלון קבוע במערכת. דר' ניצן, שברירית כבת ארבעים הייתה חולת עבודה ולא היה זמן אחר. אבל למזלו החליקו לו, כביסה שגיהצו בתוך המחלקה וזה היה בימי הזוהר של הפקולטה שם על ההר, והוא הצליח לזכות בתואר הראשון ואחר כך בשני, שהרבה פחות רגישים ממנו אפילו לא חולמים להשיג.

עשר שנים צפונה, חרש בחריצות כל מיני התמחויות ותת הכשרות והפליג לטפל עצמאית. בהתחלה בעצמו, כמו כולם, ואחר כך באחרים קליניקה עם כורסאות די יפות שקנה במבצע בביתילי. רץ לא רע וכשחלפו עוד כשש שנות ניסיון הגיעה אליו בקיץ אחת מפורקת לגמרי והוא מת עליה מהרגע הראשון, משהו באיך שהיא קיווצ'צ'ה את הטישו כדי לספוג את הדמעות והיו לה המון, לפעמים יכולת לחשוב שהיא מחוברת לברז של מי מלוחים. אבל בלי קשר, כי זהו הרי רק הביטוי כלפי חוץ, היא הייתה בול מקרה קלסי לטיפול על פי ה'פסיכולוגיה של הסנאי', זאת אומרת התיישבה אצלו בדיוק על החתיכה החסרה – הוא התמצא הכי טוב בתיאוריות מארץ הפלאות של עליזה בן-חסין מגבעתיים ובדרך כלל זה לגמרי הספיק, רוב רובם של המטופלים שלו היו מאזור המרכז. כך שמצא את עצמו מולה חלש בתחומו, אומנם ניסה להשלים מהאינטרנט מאמרים שלא הכיר אבל המוח שלו היה לגמרי נעול על מה שהוא כן הכיר וכשהיא התחילה עם הבכי, היה מנסה לדבר איתה על קלפים שהגורל מזמן לך ועל איך אדם מקטין או מגדיל את עצמו בהתאם לנסיבות. כולנו נולדנו עם מנגנון כזה אמר, צריך רק לדעת כיצד להשתמש בו באופן רצוני, כלומר בשליטה.

ככה הקשיבה לו כמעט שנה עד שיום אחד הופיעה בחולצה בד עם כפתורים, על הכיס הימני הדפס סנאי מפצח ערמונים שקיבלה מאמריקה, מבת דודה שלה גרה שם והוא היה בטוח שהיא קלטה עליו שאין לו את זה וככה היא רומזת לו שהיא יודעת עליו הכל, כולל הכל.

Lady_with_a_Squirrel-blog

גברת עם סנאי / האנס הולביין /  1526

מרוב מבוכה ומבלי שבכלל נשאל, החל ישר להצדיק את עצמו שזו תיאוריה שהוא לא מאמין ברלוונטיות שלה לזמנינו והיא, לגמרי מופתעת שאלה – על מה אתה מדבר? הרי אף אחד כבר לא מעשן היום מקטרת, והוא אמר לה – אני דווקא כן והיא אמרה שזה עושה לה רע שמי שאמור לעזור לה מתווכח איתה ככה. תחת בתי השחי שלה הופיעו שלוליות של כעס והיא חששה שהן ירטיבו את הצ'ק החודשי שהכינה לו, אז הורידה פתאום את החולצה מעל לראש מבלי לפתוח את הכפתורים, ניגבה בה את הזיעה שניגרה ממנה וזרקה לו אותה בפרצוף, מה הוא כבר חשב לעצמו? מתחת לחולצה עם הסנאי היא לבשה גופיה לבנה עם ורד אדום. היא בחיים לא הייתה מתפשטת בשביל אחד כמוהו.

ד"ר ג'ניפר סֶלְף

'ציפור קיץ' – 6 כרטיסי ברכה, אקריליק על נייר במבוק

מרי, ג'סיקה, סוזן, ננסי, כריסטי וקימברלי הן לא אחיות או קרובות משפחה. מה שמאחד אותן, בעיקר פיזית, היא העובדה שכולן בעלות ציצית וחברות של ד"ר ג'ניפר סֶלְף (Self), פסיכולוגית רחבת אגן מניו-אינגלנד.
גילוי נאות – עם סֶלְף דיברתי לא מעט על עצמי, כשלקחתי אצלה טיפול און-ליין, עשרה מפגשים בני חמישים דקות, לאחר שצללתי לתוך מרה שחורה בעקבות הרומן שניהל בזמנו, בעלי. אפשר לומר שהתחלתי עם רישומי הסחלבים בזכות ד"ר ג'ניפר – היא עודדה אותי לאתר דימויים נשיים, כדי לחזק את תחושת האני המגדרי שלי, לאחר שעקביה המעוצבים של אורכידאה בת עשרים וארבע חוררו אותו לכל אורכו.

אני יודעת שזה נדיר ואולי אפילו לא אֶתִּי בחלק מהמדינות בארצות הברית, אבל לאחר שסיימתי את הטיפול, מחוזקת ומוכנה לרומן הבא, בעלי קנה לעצמו מכונית אדומה עם גג נפתח ואני התחלתי לצייר כל בוקר, בעיקר פרחים. זה באמת חיזק את הדימוי העצמי שלי ומאז כבר הצטרפתי גם לחוגים שבועיים בשזירת חרוזים ובניית רהיטים מעיסת נייר.

שמרתי על קשר עם ג'ניפר, שתוך כמה חודשים הפך להדדי – אבל היא לא הרימה טלפון בגלל זה. את יודעת, בתקופה הזאת של אחרי החגים, אנשים פה מטפסים על הקירות, לפני או אחרי שהם מרוקנים כמה בקבוקים של משקאות חריפים. נו, דיכאון חורף. בטח קשה לך להבין כי זה רחוק מהתרבות שאת באה ממנה ומאקלים חם, העלתה על נס זמני את המנטליות הים-תיכונית. האזנתי בכובד ראש למצוקתה ובו זמנית סקרתי את דמותו של בעלי שבדיוק התכונן לצאת, אמריקאי מבוסטון שניראה מצוין בעניבה כחולה עם צללית חרמש ואי אפשר היה לזהות אצלו כל סימן המעיד על תוגה בסוף ינואר.

לאחר ששמעתי את מכוניתו השקטה מתרחקת, התרכזתי ביתר קלות במה שביקשה. היא רוצה שאשלח לה את הקיץ. בטח שבציור! אפשר לחשוב מה את עוד יודעת לעשות… הצחיקה את שתינו. אם אפשר לא פרחים, אולי רק בסימבולי. כן, בשביל ששת החברות שלה – לא משוכפל בדפוס, משהו שיגרום להן להתחבר אל עצמן במקור ולהתמלא באנרגיית שמש. אני מכרטסת להן אצלי מפגש בעוד שבועיים, מה פתאום קבוצת תמיכה? השתגעתי? היא פוֹבִּית לגמרי בכל הנוגע לסגירת מעגל.