הבת-דודה

תגישי, תגישי. את האבטיחים ואת הסנדוויצ'ים בולגרית עם המלפלפון (בכוונה סילסל)
ואת הזיתים השחורים והמקומטים ואת החרובים.

איך קרה שאין חרובים?
תסתכלי מחוץ לצידנית, בשקית.

האישה הזאת לא אוהבת חרובים, זה עוד מהבית של ההורים שלה.
דעות קדומות. תמיד דחפו לה שהם מלאים בתולעים.

אל תתעצל – תפרוש, תפרוש את המפה, אנחנו לא קופים
ותוציא את התרמוס, יש בו חצי אספרסו חצי הפוך,
יחזיק אותנו עד סוף הדרך.

יש כאלה שנוברים בשירת ימי-הביניים, אבל לא הבת-דודה.
היא חצתה ועדיין מפלחת יבשות רק כדי לשכלל את חווית הנווד.

לא פעם אחת וגם לא פעמיים סנטו בה חברים ומשפחה – למה לך?
הגיס ענה במקומה: אין לה מושג, השליטה מעבר להרי החושך.