פתיחת העונה

הכל התחיל לפני כארבע שנים כשמינדי בודוויץ' הזמינה ממני פורטרט של עצמה על רקע פריחת הדובדבן. חודשיים אחרי, צילום שלו נמרח על העמוד הראשי של העיתון המקומי לכבוד פתיחת חנות הפרחים שלה ברחוב החמישי וזכה להדים רבים. לא יאמן מה פטפטנות כתובה מסוגלת לעורר והגיעו לאוזניי רק חלק מהקולות. אמרו שיותר משהיא כזו מעודנת ורזה במציאות, הציירת כנראה – חברה מאוד טובה שלה, או פחדנית, או מגוננת, או מכילה, או תומכת, או שקרנית… או מאוד יכול להיות – מעורבת מבחינה רומנטית. הכל אפשרי.

מינדי / אקריליק על עץ / 2009

אז, כמו היום – כשאני נקלעת למצבים כאלו אני נעזרת בקול פעמונים מן העבר. אמן שלא רגיל שישחיתו את שמו לשווא, אינו בשל להתמודד עם בגידת הצבעים – כך אמר לי בצעירותי המורה צביקי ימפולסקי, שליווה מקרוב את היכרותי עם רזי הרישום המונוכרומטי. מילים שהן נכס שהולך איתי לכל מקום, משנת פנינים. בכל מקרה לגבי מינדי, מאז שנקשר בינינו סוד הכזב הנשי שבהסכמה, אני ממוסמרת אצלה ברשימת המכותבים האוטומטיים ואין לי שום אפשרות להתחמק מסדנאות הנשים שהיא יוזמת ומארגנת חדשות לבקרים. על פי רוב מדובר בפעילות תרפויטית המשלבת פרקטיקה בוטנית תוך חיזוק ההיבט המגדרי.

בכל שנה, כשחשכת החורף נמוגה והימים מתארכים, מנדי מטעינה הורמונים ומתחילה עם ההפתעות שלה. לא ענין כלכלי טהור, יש לה נשמה גדולה. בשנה שעברה למשל, כבר באפריל הציפה את הרחבה שממול החנות שלה בפלחים של אבטיחי נוי סגולים שנתפרו חזק עם סדנה בשם 'נקודת הג'י / תוכיח שאני לא אבטיח'. כמעט כל נשות העיר נמנעו באותו הקיץ מאכילת מלונים. שוב, לא חדש אבל תמיד מעצים: האישי הוא הפוליטי.

והשנה ישבנו ודנו בכך כבר בפברואר (אני יושבת אצלה על התקן של 'היועצת האמנותית') ושררה בינינו התלהבות מענגת בנוגע לפתיחת העונה ברוח אימפרסיוניסטית, על פי יצירותיהם של פייר-אוגוסט רנואר וז'ורז' סֶרָה. גברים חסונים שהיו רודפי פרחים, שימשיות ופיקניקים במהות.

יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי לה גרנד ז'אט / ז'ורז' סרה 1886

מאי 2012 – פתיחת העונה ברחבה שמול החנות של מינדי.

אבל מינדי לא סיפרה לי הכל.  גילויי לב וקתרזיסים – מעולם לא אפיינו את החברות שלנו, כך שגם אותי היא הצליחה להפתיע בַּשוס הקובע של אירוע פתיחת העונה. איך שנגמר הקוקטייל האימפרסיוניסטי – שלושים אחוז גבינות, שבעים אחוז יין ואינסוף גבעולי סלרי ברוטב ראנץ' ואלף האיים, משאית ענק פרקה בתזמון שווייצרי, מאות עציצים של  chenille firetail / red hot cat's tail (בתרגום חופשי: 'שניל זנב-אש / זנב חתול אדום לוהט') בגדלים משתנים.
גם חובבות כלבים מושבעות התנפלו.

זנבות בייבי

זנבות בוגרים

12 מחשבות על “פתיחת העונה

  1. מזונבי גרין (אלה שנשארו ב"צד הזה" של ה"כאן ועכשיו" עם דורגליתם) חוככים בדעתם לגבי ה'זנב חתול אדום לוהט', וגם ככה מניעים ראש בתהיה מסויימת בעניין ה'שניל'ים, אבל כל משפחת גרין (בהמונינו, לסוגינו ובאופני/מישורי ההתקיימות השונים שלנו) תמימי דעים: ציור הדיוקן יפהפה. וכל הקולות הפטפטניים – נו, שילכו לחפש את הג'י שלהן בתוך אבטיח סגול, הנבערות-תרבות משוללות-שמץ-ראייה-אמנותית שהן; כי מהניסוח המרומז – מאופק ככל שהוא – עדיין ברור שמדובר בקובץ ינטע'ס שיוכלו רק להפיק תועלת מפעילות תרפויטית המשלבת פרקטיקה בוטנית, וגם חיזוק ההיבט המגדרי יכול שירחיב מעט את אופקיהן הקטנוניים

    ולסיכום – מסכמים הגרינים: קטנים עלייך, הקולות הפרובינציאליים האלה
    האמנות שלך גדולה עליהם

    ובשולי הדברים: יפה הסידורי-פרחים-האלה בפתיחת-עונה של מינדי. רק מקווה שהשלושים אחוז גבינה אשר לוו בגבעולי סלרי לא היו דיאטטיים, חסו"ש. דיאטה לא 'פותחת עונה' בטוב. צריך משהו לנשמה. לא אלף-האיים, רוטב שמנת.  

    אהבתי

    • המון תודה הילה ואל דאגה: רוטב אלף האיים פה עשיר ועתיר לפחות כמו רוטב שמנת. סלרי, ברוקולי, גזר – הם האליבי של כל אמריקאי שומר מצוות, למקרה שיתפסו אותו על חם שותה את הרוטב כמו מרק.

      אהבתי

  2. "סדנה בשם ‘נקודת הג’י / תוכיח שאני לא אבטיח’ " לא יכול להיות!
    המצאת את זה! (הצילומים משכנעים שכן יכול להיות)… (-:

    אהבתי

  3. "התלהבות מענגת בנוגע לפתיחת העונה ברוח אימפרסיוניסטית, על פי יצירותיהם של פייר-אוגוסט רנואר וז’ורז’ סֶרָה. גברים חסונים שהיו רודפי פרחים, שימשיות ופיקניקים במהות."

    לזה יקרא רדוקציה מלומדת, אפילו אני, למרות הצנע שגזרתי על עצמי, צחקתי ולא פעם אחת בקוראי את הפוסט המהנה.   

    אהבתי

כתיבת תגובה