כשאת אומרת כן *

ארוחת בוקר על הדשא / אדואר מאנה / 1863 – 1862

כן, זו אני האישה הלבנבנה שמסתכלת ישר אליכם. ממש התלבטתי אם לשים את התמונה הזו דווקא – כי לא רואים בה שום באגט, מצד שני – בתמונות האחרות שלי מהזמן האחרון, האור לא נופל בצורה כל כך רכה ומושלמת כמו כאן. חוץ מזה, פה רואים את ארבעתינו (כל הצוות – פאולה, אלן, ז'אן-לואי ואני). אוקיי, עוד הבהרה בקשר לתמונה הזאת  – זה לא מה שרובכם ודאי חושבים. אני יודעת שכבר בנו עליה תילי תילים של פרשנויות, פתחו על גבי החשוף מול לבושם החורפי והמחוייט של אלן וז'אן-לואי קורסים שלמים בתולדות האומנות, אחר כך שבו ונפנפו מולי במחאות על הפקרות, פריצות וניצול ולבסוף הלא יאמן – עברו כל גבול – ניסחו שילוב בזוי ושילחו בי את – "אומנות הפיתוי"! בשינאה ובנחישות התחילו למכור טריקים על חשבוני, עלאק עם ביסוסים היסטורים – החל מטריפת התפוח ויחסי עם זוחלים וכלה בשיווק המהות שלי ושל אחיותי כמין החלש והיפה. פאולה תמיד אומרת שזו קונספירציה פטריאכלית. אני נוטה להסכים ולהוסיף – גם שיכרון כוח של הרע במיעוטו.
בחיי שכמעט הוציאו לנו את החשק – זה הפך להיות קרב כמעט אבוד, על כיצד לאכול את הבאגט ולהשאיר אותו שלם. לכן פתחתי את ה'מרכז לאומנות הבאגט', כי אני בפירוש דוגלת באמירת "כן" לבאגט איכותי. קיראו לי צדקנית, אבל בשביל ריקמה או גובלן מחוטים אמיתיים, אני מוכנה למכור את מזמרת הוורדים שלי. למזלי לא הייתי צריכה לעשות את זה. פאולה שבנוסף לשאר מעלותיה היא גם אמנית מחט מלידה, הכינה לי הפתעה ורקמה על בד גדול (מטר על שמונים!) את "כן לבאגט" שחיברנו ביחד. מיסגרנו אותו אצל פייר ממול והוא תלוי מהיום ממש בכניסה של המרכז, כך שאי אפשר יהיה לפספס:

"כן" – כשיש מזג אויר טוב ואפשר לצאת לפיקניק – שיארוז בסל מפה משובצת, טעם וריח, חוש אסתטי. כשנוח לי להישיר מבט. כשלא ממחפשים בי כפתורים או מטיחים בי סררה או מבוכה (יחי הקימורים). כשיש לאייל הצפון משהו טוב להגיד לי. כשהוא מעניין, נדיב והכי חשוב משעשע. אוי כמה אני אוהבת לצחוק!


* נכתב בהשראת הפוסט "כשאת אומרת לא" של חנה בית הלחמי.

16 מחשבות על “כשאת אומרת כן *

  1. אני לא מבין? מי עשה כאן את מי? פאולה את השני ואת הראשון או להפך? או שזה עוד פעם מאנז' אטרואה רק פקד בר לב יצא לקריאה דחופה והעוזרים שלו באו ללקט שאריות? זה ממש לא כל כך ברור מהציור ……

    אהבתי

      • יש על זה בדיחה ארוכה מדיועם זקן עוד יותר ארוך  במיוחד שאנחנו בדלת להורים לארוחת שבת הפאנץ' שלה תמיד אני חושב על בחורות המפקד..
        בוקר טוב לחוף המערבי }{
         

        אהבתי

      • ערב שישי מצוין למולדת,
        תשמע אולי עוד לא התעוררתי לגמרי, אבל לא ירדתי לסוף הבדיחה מה זה מדיועם – אבל אם בדיחה, גם אם זקן – בבקשה תן בפירוט… את כל הורסיה.

        אהבתי

      • טוב בסדר
        בבחינות מיון לצבא האמריקאי נכנסו המגויסים הטריים לפסיכולוג והראשון נשאל חיל מה מזכיר לך קצף?
        קצף? חושב חושב..גלי ים המפקד- אתה הולך לחיל הים.
        השני מה מזכיר לך קצף?
        קצף? מה מזכיר לי קצף קצף? קצףמזכיר לי בירה המפקד. אתה הולך לנאפי (לשקם..)
        ואתה מה מזכיר לך קצף (בבדיחה המקורית היו עוד כמה חילים בדרך..) חיל?
        קצף מזכיר לי בחורות המפקד.
        איך קצף מזכיר לך בחורות חיל?
        כל דבר המפקד מזכיר לי בחורות…..
         
        זה מסביר את התגובה שלי לא?

        אהבתי

      • תודה על ההשקעה ועל ההקלדה של הבדיחה במלואה, עדי. כל החיים על רגל אחת במשל פסיכולוגי שמסביר לי, לא רק את התגובה שלך, אלא גם למה בכל פעם שאני רואה חיפושית (המכונית) אני חושבת על פילים.

        אהבתי

  2. רב הזמן נהניתי, בעיקר בכל מה שנוגע לתולדות האמנות אלא שלצערי לא הבנתי את הסוף. אני די מתוסכלת כי נראה לי שחנה ועדי הבינו.
     כלומר, את המשפט האחרון דווקא הבנתי. גם אני אוהבת לצחוק או לפחות לחחיך. בטקסטים שלך יש מזה ומזה.

    פתאום נזכרתי במשהו שמטריד אותי כשאני צופה במנחים באירועים, בטלוויזיה.בכל פעם אני תוהה מדוע הגברים לבושים חם ואילו הנשים  בבגדים חשופים, בעיקר באזור המחשוף ולעתים יש להן גם שסע החושף את הרגליים לרוח פרצים. האין כאן אפלייה ודיכוי על רקע מגדרי שהרי ידוע לכל שנשי ם סובלות מקור יותר מהגברים. חוץ משנשים בגיל העמידה אך את לאלה, בדרך כלל לא נותנים להנחות אירועים. 

    אהבתי

    • הי שולמית ותודה. מה שאני יכולה לומר על הסוף שיש בו נסיון לשפוך אור על מתי נשים אומרות "כן".
      לגבי לבוש של גברים מול נשים בטלויזיה – גם אני חשבתי על זה כמה פעמים ונטיתי לשייך את זה כמוך לאפליה נוספת. אבל אולי זה לא כך ולאו דווקא הנשים שם הן אלו שסובלות יותר. למשל אם יש חימום יתכן שהגברים דווקא הם אלו שסובלים יותר, מתבשלים בחליפות המעונבות שלהם. ייתכן שאנחנו נוטות לסבול יותר מקור וייתכן שהם נוטים יותר להזיע. מה שבטוח שאם יש בתוכנית מנחים משני המינים הם לא מגישים אותה באותו אקלים.

      אהבתי

      • התכוונת קרוב לודאי ששני המנחים מגישים באותו האקלים (טמפרטורה ולחות).

        שולמית מבחינת התאמת הלבוש יש פה בכל מצב משחק סכום אפס. אם הגבר סובל מחום – כי חם באולם -האשה נהנת ואם הגבר נהנה – כי קר באולם – אז האשה סובלת.
        בקיצור גם פה – כפי שגם תמר המר שערה – לא צריך מיד לחפש את האשה הזקוקה חס וחלילה להגנת הפמינסטיות.

        אהבתי

  3. שולמית אל תהיי מתוסכלת.

    אם למדת מעט על תולדות האומנות בודאי תדעי שכל האמנים חפשו את המשהו המושלם בציור וגם את המזמין שגם ישלם. לא תמיד המשלם הבין על מה הוא באמת משלם אבל אנחנו – אחרי שגם האמן וגם המזמין כבר אינם – הרווחנו את ההנאה הצרופה מעבודת האמן.
    שולמית ההנאה היא בעיני המסתכל. על כגון אלה גם אמרו שעל טעם ועל ריח אין להתווכח.

    לעניין הגברים הלבושים והנשים החשופות האם עלה בדעתך שזה כי גופם של הגברים אינו כל כך יפה ולעומתם גופן של הנשים ממש מושלם. קובי אוז כתב על זה קטע מכונן (אני לא נזכר כרגע בשמו של הספר).
    אפשר להנות גם בלי להתאמץ ולחפש ממה לסבול.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s