קמפינג – פרק 2: ג'ורג'י

ל"קמפינג" – פרק 1: צלילות / עופר גורדין

*

איזה צירוף מקרים! זה טוב… מאוד… מקפיא דם, אבל צבי לא אמר לך כלום?
בדיוק לפני שבועיים הצלחנו אחרי כזו ויה דולורוזה…. להוציא את "הכומר ז’וליאן: עדות". כן, כריכה קשה. היו כל כך הרבה בעיות עם העריכה… עינת שלם… אתה יודע… וטונות ויכוחים על הכריכה – הוא התעקש על קנבס אורגני מגרמניה וצבי בשום אופן לא הסכים, לא מוכן לגעת בשום דבר גרמני, חוץ מזה מה הפרימדונה הזה חושב? שהוא כתב מחדש את התנ"ך? בקיצור, הייתה פה מיני מלחמת עולם. אבל אישית, סימנתי לעצמי סגירת מעגל פלוס וי, כי הטקסטים של ג'ורג'י, הם שחיברו אותי טוטאלית לספרות במקור ומשם גם לעבודה כלקטורית ב"צרצר". טוב לא רק, ברור שהייתה לי מוטיבציה חזקה להשתלב בהוצאת ספרים, כי רציתי בעצמי להיות סופרת או לפחות משוררת וזה ניראה בזמנו, שלב מתבקש. עשרים שנה של בדיחת קרש. מה אתה נבהל? אני לא קשה עם עצמי בכלל. פשוט ככה התגלגלו הדברים. אתה מכיר טוב מאוד את הסיפור. אבל את החלק הזה לא שמעת אף פעם. כשלמדתי לתואר שני (הכפול) – בציוויליזציות ימיות ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, הייתי שייכת לגרעין הקשה, באדיקות. הוא היה משחרר אחת לשבוע כמה עמודים ואנחנו – בערך חמישה עשר מכורים, היינו, מחתרתית, בהיסטריה, שורפים בלילה את הזירוקס מרוב תחושת דחיפות. למה? כי אין מצב שהחומרים שלו היו נחשפים לאור יום, מבלי שהשמיים היו קורסים למחרת, תאמין לי – בלי קשת ובלי צבעים. אולי היום זה היה מתקבל אחרת, קשה לדעת. בכל אופן, את ג'ורג'י עצמו לא הכרתי אז. אף אחד מאיתנו לא הכיר. איש הקשר שלו היה סטודנט ל"פילוסופיה של התכלית" וכונה בפינו – "גחלת" (…שומר על הגחלת…). הוא היה מניח, בתא של אחת – סיגל, כמה דפים מהודקים בסיכה, אחת לשבוע ביום חמישי בערב.

השמועה הרווחת הייתה שג'ורג'י הוא דרוזי, בעל מסעדה בדאלית אל-כרמל, גרפומן שסובל מבלבול זהות תאולוגי/אתני ומחובר באופן בלתי הפיך ולחלוטין לא ברור לתקופה של אירופה בין שתי המלחמות. בהמשך, ההשערה נדדה מזרחה וביססה הנחה סולידית יותר – שמדובר בנזיר שהגיע לארץ בשנות השבעים מאוסטריה ומתגורר במנזר שבמוחרקה. הייתה לנו אפילו תכנית לעשות קמפינג בחצר של המנזר, כדי למצוא הוכחות לכך, אבל בסופו של דבר, השתפנו. מה אתה צוחק? פגשת אותו פעם?

 

ל"קמפינג" – פרק 3: להבות חביבה / עופר גורדין