קמפינג – פרק 52: עגור במכתש הקטן

לקמפינג פרק 51: חרקירי / עופר גורדין

לנו היו את השנים בעגמומית אבל יש כאלו שבילו אותן במקביל, בסגרירית או בפישתנית, על פסגות מקפיאות בנגב. למשל הוא, מיכאל, שראה במו עיניו את אחיו התאום קורע שמים כתומים ואחר כך הקים לזכרו, בליבו של המכתש הקטן, אנדרטה מלאת מעוף. עגור ענק, מרחיב כנפיים בסגנון צעקני וחצב מברזל חלוד, מצל עליו בהקשתה. הוא לא חסך גם על שולחן פיקניק ושטרונגול מבטון לתקוע בתוכו, אחת לשנה לפיד בוער. למה דווקא שם? כי ציפורים דרומיות, אוהבות לקנן באזור ואחיו היה אדם רומנטי שנהג לבכות בסתיו. כל זה מאוחסן ברומן שהוא כתב עליו בעברית עשירה ומסורבלת. התחלתי לקרוא לפני כמה ימים. לחצוב ולגלות סדקים.

באחד העיתונים, בטח הפריזו כשתיארו את המקום הציפורי כ'אתר חובה – שילוב נדיר של הנצחה ופואטיקה'. הניסוח הזה האיר באור גחליליות רך, את ביקורו המתקרב של פרנסואה. בדצמבר, אוטוטו. הבטחתי לו שמש בחורף וזה פשוט, כי הוא רוצה לבקר בירושלים ובמדבר יהודה והכי בים-המוות שלנו שנשמע לו מקום נורא אקזוטי. מאוד, אבל שתדע אין צלילות. קח בחשבון, פרפר זיכרון שלי, ששם אנחנו לובשים בוץ אמיתי – נקודת מגוז אחת שגויה ואנחנו מעבר לגבול, איפה ששותים עדינים כמונו, בכוסות קטנות של קפה שחור על נרגילה. פרנסואה לא נבהל, הוא בכלל לא חושב שהוא שברירי. הוא פוחד רק מטייסים גרמנים ומת עלי מזרח תיכונית. לדוגמה – על פי בקשתו, אני שולחת לו צילומים שלי, ליד שיחי טימין או רוזמרין ומאז שאני יודעת מתי הוא בא, אני גם מחפשת בנרות בגדי חורף שיראו מקסימום 'אותנטיים'. שקלתי אפילו לחזור לגלביות רקומות, הרי אלזות יש לו שם, כמו זבל על החוף. בחיי שזה נשמע כמו משפט של במבי. תת מודע קולקטיבי – לא עוברת שעה עגולה ובמבי וזיווני מתקשרים אלי תוך צפיפות של דקות. מזל טוב! כאילו שאפשר להדחיק… עוד שבועיים ההתקהלות השנתית של בוגרי עגמומית. נפגשים על הפיסטין ההוא מול צפת. את לא הולכת לברוח לנו לחו"ל, נכון תמרי? זיווני חצי מאיימת ובמבי טורח לוודא שאני זוכרת שהשנה – זה עשרים שנה. מחנק בגרון. מה זה משנה, תשע-עשרה או עשרים? מההר ההוא אף אחד לא הצליח להמריא, אפילו לא חרקירי שלך. זה לא חשוב, הוא מנסה להשמע הגיוני, הוא היה גאון, יחיד בדורו. בעצם הוא מתכוון לעצמו. הספר שלו, 'אלזה: אישה וחשמל', יצא לאור לפני כחודש בבלגיה וכבר הצליח לעשות בלאגנים במחלקה למגדר של האוניברסיטה הכי חשובה בבריסל. ראש המחלקה ממש רתחה על ההחפצה של השם 'אלזה', שלא נעשתה בכזו בוטות לדבריה, מאז הסרט והספר הוולגרי ההוא 'לחופש נולדה', על הלביאה האפריקאית, שהדביקו לה שם של בת-אדם וחיבלו באינסטינקטים הפראיים שלה לנצח. מענין לבמבי את הצבי. מה שהן לא מבינות שם, תמרי, זה שכולנו חיות ועגמומית היא הדלק שלנו, עשרים שנה זה כמו חתונת כסף – את חייבת לבוא.

לקמפינג – פרק 53: פלמחים לוצרן / עופר גורדין

6 מחשבות על “קמפינג – פרק 52: עגור במכתש הקטן

  1. הבמבי הזה. כל כך מניפולטיבי. ממש סכנה לציבור, בעיקר לנשים צעירות, בוגרות עגמומית.תמרי, לכי למדבר עם פרנסואה (בעין גדי מלון נוח . לא לינה בחוץ. היתושים שם איומים). אם את רוצה, אתן לך מספר פריטי אפנה שנותרו לי עוד מימי" מסכית", הזכורים לטוב. יש לי גם שמלה בדואית רקומה וכל מיני קשקושים מהשוק הבדואי, בבאר שבע. כידוע לך , אני מאמינה בזכות לשקר ולהעמיד פנים. אם הדבר גורם לך נחת העמיד פני אורינטאלית. הרי הוא בא לזמן קצר. אם את מתכוונת לחיות אתו עליך לשקול שוב את התחפושת שמא תתקעי בה. זה ממש לא כדאי  כי הבגדים האוירנטלים ממש לא נוחים והתכשיטים כבדים. אגב. יש לי קישוטי בטן מצלצלים מהימים שבהם למדתי ריקודי בטן. תתקשרי לפני שאת קופצת לבאר שבע כדי שיהיה לי מספיק זמן לשטוף את הכלים ולסדר את הבית.

    אהבתי

    • בטח, תודה! זה יהיה נהדר לבדוק את השאריות של משכית – נוסטלגיה משובחת. אולי בכל זאת הייתה פה פעם יצירה כנעניות פמיניסטית. ואת צודקת בעניין המסורבלות של הלבוש האוריינטלי, מצד שני קישוטי בטן מצלצלים, הם לא דבר שקל לי להתעלם ממנו…. ברור שנבוא ביחד לבקר אצלך ואודיע לך הרבה זמן מראש. ודודה – הוא הבטיח להביא לנו (סיפרתי לו עליך) משם, מריר 105%! הוא הרי כזה נשמה (כך שבהמשך לתהייתך – אין סכנה לקיבעון מגורים).

      אהבתי

  2. 105% איזה אושר אם אכן יהיה טעים. אודה שלא עברתי את ה %100 . 90 ממש אהבתי . אולי אחזור לאותו סופר לחפש אותו. הוא מיובא מפולניה. אולי זה מסביר את הטעם הטוב. הוא אזל במהירות . זה הפתיע אותי כי מצאתי אותו בחנות של רוסים והייתי משוכנעת שהרוסים לא אוהבים מרירות. הינה, אחי , שנולד ברוסיה. מסרב ל 85%. הוא עצר ב60%. לדעתי , זה ממש סקנדל. ניקח את פרנסואה לאכול סביח. זה מאד אורינטלי, נוטף טחינה ואלי נלך לפתוח שולחן על איזה צלעות או משהו דומה. את תאכלי לאכול את הסלטים, אם עודך צמחונית. ברוך השם, במסעדות המזרחיות לא מקמצנים על סלטים ותוספות. בהזדמנות זאת , גם אני אנגוס משהו מזה ומזה. לחברה שלי יש מכרים בדואים . נוכל לבקר אותם. בפעם האחרונה שלקחה אותי אליהם חשבתי שאמות בדרך מהטלטולים אך זה בהחלט אורינטלי. מה עוד שילדים יחפים הגישו לנו את הפירות ושתינו קפה במאהל שלהם. אותנטי, לא של תיירים. אותי עצבן שקיבלו אותנו הגברים. לא ראינו את הנשים שלהם למרות שהיינו רק נשים. בכלל, די לנו אם נשב באזור קרית הממשלה כדי שנשים, רעולות פנים, לא מעטות יחלפו על פנינו. כעת, כשזה אסור בצרפת, נוכל לארגן תיירות לצפייה בנשים הרעולות ההולכות ומתרבות. בנוסף, ישנן גם רעולות יהודיות. האם שמעת על אמא טאליבן. מסתבר, שמעתי על כך היום, ברדיו. שגם ילדות בנות שש מולבשות כך. אני חושבת שעליתי על משהו;  תיירות שתסייר באזורי האיסורים השונים החלים על נשים, בישראל (כולל האיסור על לבישת חולצות ללא שרוולים בהפגנות כנגד הכיבוש, לאורך הגדר). אפשר להכין הרצאה על ההתפתחות המועצמת של התופעה ועל ביטוייה השונים, כולל התרומה של הנשים עצמן.  

    אהבתי

    • סביח זה מצוין ולא, אני לא צמחונית ואקזוטיקה אוריינטלית בהחלט מתחברת אצלי לבשר. לא, לא שמעתי על אימא טליבן (כדאי לי לשמוע?….), ילדות בנות שש??? על איזה בסיס? טוב מוקדם ממאוחר?
      אבל הרעיון של תיירות רעלות, שרוולים ופאות נוכריות על נשים מגולחות ראש, אכן נשמע כריש דודה, ויכול לדעתי להימכר מעולה כסיורים לימודים בפקולטות למגדר בכל העולם המערבי. יש לך פה סטארט אפ! עם זאת אני חייבת לסייג ולגונן: לא עם פרנסואה. אני רוצה לעטוף אותו בשמש חורפית ורוח חיה – ולא בנושאים שממרכזים מקטעי איברים. כמו שסיפרתי לך – את מיטב שנותיו כילה בשדות קרב שהפכו לאטליז בעולם השנייה. גם גופו שלו כבר לא איתנו.

      אהבתי

  3. "סטארט אפ"- זו המילה ששכחתי. אלוהים אדירים , אני לוקחת את כל נגזרות ויטמין ב' ואתמול לא הצלחתי להיזכר במילה "אספרסו". זכרתי רק את המילים קצר או ארוך. הציעו לי קפה הפוך ואמרו לי שזה כמו קפוצינו. הדבר הימם אותי.
    סעי עם פרנסואה לאן שתרצי. בינתיים , אנסה להריץ את הפרויקט המגדרי. בשבוע זה ממש הוצפה העיר ברעלות כאילו נערך כאן כנס להעצמת האישה האיסלאמית. זאת לצד נשים בשכמיות מן הצד היהודי טבכיסויי ראש כבדים.
    לעניין אמא טאליבן

    http://www.google.co.il/webhp?sourceid=navclient&ie=UTF-8#hl=iw&source=hp&q=%D7%90%D7%9E%D7%90+%D7%98%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%9F+360&oq=%D7%90%D7%9E%D7%90+%D7%98%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%9F+360&aq=f&aqi=&aql=&gs_sm=e&gs_upl=0l0l0l8437l0l0l0l0l0l0l0l0ll0l0&bav=on.2,or.r_gc.r_pw.&fp=8c27e8bd61dd6505&biw=933&bih=589

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3586757,00.html

    אהבתי

    • לינקים קשים לכבוד ראש השנה, דודה. אני מודה שלא שרדתי את כל הטקסט והציטוטים. בשלב מסוים, כשאני מתחילה להרגיש בחילה פיזית וקלאוסטרופוביה , הניסיון מורה לי לדלג או להפסיק ולהימנע לחלוטין מלחרוט בזיכרון חומרים וויזואליים (וידאו וכאלו). לא שזה חדש, אבל עדיין, תמיד מרענן להיווכח ששילוב של דת ו"אקזוטיקה" זה חתיכת חומר נפץ מוסרי, סוף הדרך…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s