קמפינג – פרק 74: על אפרוח הודו

לקמפינג פרק 73: רק שמחות / עופר גורדין

דודה שלי מבאר שבע, באה והוציאה מתיק עור הנחש הענק שלה, את המפות הכי שוות של סבתא פולה. אחת אחרי השנייה, התחילה לפרוש ולמתוח אותן במרץ, על שלושת השולחנות שיש לי בבית – פינת אוכל, הול, סלון. בקצב אש. לצערי את האנרגיה הסלולרית שמאפיינת את רוב נשות המשפחה שלנו, לא ירשתי וגם לא את היכולת לנהל שיחה ממוקדת, תוך כדי ניפוח כריות בתחליפי ספוגים, או כיסוח כלים בתמציות אלומיניום. היא הייתה מכשפה רצינית אימא שלי – סבתא שלך, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה – היה לה טעם! מלאת גאווה התבוננה במפת הפשתן, שניצני פסיפלורה סגולים ותוקפניים עקצו מתוכה מיני פרפרים עם רגליים. לא שאי פעם הציעו לה, צייצה, אבל אם היו – היא הייתה מוכנה להחליף את כל אחת מהבנות שלה בעבור רקמת צלבים מפינלנד או צעיף משי מסין – ואז, סין הייתה סימן לאיכות, לא כמו היום – פלסטיק תסלחי לי, סוג ז'… נו, מה את צוחקת, תמרי? שאמרתי זין? …לא, שאמרת סליחה! אה שטויות, זה שמור רק לאירועים מיוחדים – 'סליחה' והמפות של סבתא, נו תמזגי כבר משהו.

אנחנו חוגגות את פתיחת התערוכה שלה ואת יום ההולדת שלי. אפרוח הודו (הזכר היחיד שמוזמן הערב) בשזיפים מיובשים ובקוקטייל צדפות, מתגחל על המרפסת ונושם לכבודנו עשבי תיבול מאדניות החרס שלי. בבקשה אל תדברי על זה יותר מדי, זה עושה לי לא טוב לחשוב על צייד של חסרי ישע. ירקו אותנו מאותו דם, אבל כמו תמיד, הדודה רומזת בארסיות שתאוות הבשרים שלי יכלה להזדחל, רק מהצד של אבא שלי ('הקוזאקים… בולמיים של ברזל'). נכון מאוד – אותן – הבנות של פולה, הקציפו בסופלה וניל ואגסים ואפילו אגוזי מלך, עושים להן כבד בבטן.

יותר טוב שנדבר על העתיד. מתי בדיוק פרנסואה נוחת? עוד שבועיים? איזה יופי! כל כך מהר! אני מכניסה השבוע את העפיפון למוסך, אז תוכלי להשאיל אותו אם תרצי. במידה והם יחליפו לו שמן כנפיים כמו שצריך ולא ירמו אותי, הוא מסוגל להגיע למהירות של חמישה עשרה קמ"ש! אם לא מסתבכים בקשת בענן – חוסר מזל שיכול לעלות לי ביוקר, גומר את החוט, הון תועפות!

כשאני הייתי צעירה, זה נחשב לדבר הכי רומנטי – בחור ובחורה על טיארה, עפים עם הציפורים ויורדים על לימונסודה. הוא מגלגל לה על כף היד והיא נושכת בעדינות. ככה היינו עושות כל הבנות, אם רק היו מזמינים אותנו. לו סבתא שלך הייתה יודעת, היא הייתה מכסה אותי בשק ונועלת אותי במחסן שבוע בלי אור, שהשכנים לא יוכלו לראות אפילו צללית שלי. זה קרה יותר מפעם אחת. תקעה בי מבט ציפורי. את סתם ממציאה, דודה, אין דבר כזה לימונסודה!

לקמפינג – פרק 75: עפיפוני מלחמה / עופר גורדין